תוכניות הימין הקיצוני מובילות את ישראל להתאבדות.

אין דבר שמבטא את המשבר הפנימי של ישראל יותר מסדרת הפרויקטים העוקבים שמכריזה עליהם ממשלת נתניהו כלפי עזה והגדה המערבית. בכל פעם משווקים פרויקטים תחת הכותרת "פתרונות יצירתיים", אך למעשה מדובר בכלים לבריחה מהאמת הגדולה – שישראל מנוהלת כיום במנטליות קיצונית שאיבדה את היכולת להבחין בין דמיון למציאות.

ישראל ניסתה שוב ושוב, במיוחד בתקופת המלחמה על עזה, פרויקטים כמו "הגירה מרצון", או הקמת מוסדות מפוקפקים כמו "המוסד ההומניטרי של עזה", שלטענת ישראל נועדה לחלק סיוע ברצועת עזה, אך התברר שמטרתה הייתה חיסול פלסטינים בתורים. או רעיון תמיכה ב"מליציות מקומיות" כמו כנופיית אבו שבאב, שנתמכה בידי ישראל כדי לפעול נגד חמאס – אך בפועל לא השיגה את יעדיה. כך ממשיכה ישראל בכל פעם לשעתק את הכישלון בצורות חדשות.

מנטליות הבריחה

כל הרעיונות האלו נובעים מתודעה פוליטית ישראלית שאינה מאמינה בביקורת עצמית ואינה לומדת מניסיון. היא רואה בכל כישלון הוכחה לכך שלא נהגה באכזריות מספקת או לא הפגינה יהירות מספקת. זוהי התודעה של הימין הדתי הקיצוני – החולה – שהשתרשה יותר מאי פעם במוסדות קבלת ההחלטות מאז שובו של נתניהו לשלטון.

הזרם שמובילים סמוטריץ' ובן גביר אינו רואה בעזה נושא מדיני, אלא שדה ניסוי להפגנת כוח. לכן לא היו פרויקטים כמו "גירוש כפוי" או "ניהול שבטי של רצועת עזה" אלא ביטוי לרעיון עמוק יותר: "יש לעצב מחדש את הפלסטיני בהתאם למדדי ישראל, ואפשר להנדס פוליטית את המבנה החברתי באופן שיאפשר את הישרדותה של ישראל". רעיונות אלה חשפו את חולשתה של ישראל במספר מישורים: ביטחון עצמי מופרז וזלזול ביריב – אותה תודעה שהביאה להצלחה של 7 באוקטובר – אי יכולת להבין את טבעו של העם הפלסטיני או של כל עם לוחם אחר, ואי הבנה של גבולות הכוח הריאליים של ישראל.

אסטרטגיית הכישלון

האם ייתכן שכישלון יהפוך למדיניות? בכל פעם שהפרויקטים שמקדמים אותם אנשי הימין הקיצוני נכשלים – אין חקירה, אין שאלות לשרים, כאילו קיימת חסינות לקבוצה הזאת, על אף שהיא זו שאחראית להובלת ישראל לעבר התאבדות. ואז מתחילה ההכנה לפרויקט חדש שממחזר את אותו מעגל.

מה שמזין את הדפוס הזה הוא הברית של נתניהו עם הימין הדתי הקיצוני, שרואה בישראל "הבטחה קדושה" שאינה כפופה להיגיון, ומשימתו היא להגשים "נבואות" ללא קשר למחיר.

בעשורים הקודמים ניסתה ישראל לפחות לאזן בין שאיפותיה האידיאולוגיות לבין צורכי ההישרדות הבינלאומיים, כדי להימנע מבידוד. היום היא פועלת לפי המיתוס הציוני. וזה ניכר אצל סמוטריץ', שמדבר ללא הרף על סיפוח הגדה המערבית בשם "המצווה התנ"כית".

ישראל צועדת היום במסלול התאבדותי שסופו הבלתי נמנע הוא קריסה פנימית, פירוד חברתי, שחיקת הלגיטימציה, ובידוד בינלאומי. נתניהו, שחי על סף משברים ורואה בהם אמצעי הישרדות, יהיה זה שיביא לנפילת ישראל עצמה. קצין המודיעין הישראלי לשעבר, מיכאל מילשטיין, כותב בטור שפורסם ב"ידיעות אחרונות" כי "האנשים שהובילו את תפיסת טרום 7 באוקטובר או את המדיניות הביטחונית והמדינית שהובילה ל'הפתעה המדממת' – הם עצמם אלו שמובילים כעת את קמפיין הסיפוח החדש, והם מודעים לנזקים שגורמים ליחסים עם ארה"ב והעולם – אך מצדיקים זאת כמכשולים קלים בדרך לגאולה".