מחלוקת סביב תוצאות המלחמה: שלושה מכל ארבעה ישראלים דורשים הקמת ועדת חקירה

סקר חדש של המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב חושף את סימניה של תקופה ישראלית במשבר, שחורגת מתוצאות המלחמה בעזה אל עבר משבר אמון פנימי הפוגע הן במערכת הפוליטית והן בציבור הרחב. דמות ההנהגה הפוליטית קורסת, והספק מתגבר לגבי תועלתה של מלחמה שנמשכה שנתיים והסתיימה ללא תוצאה מכריעה — מה שמעורר שאלות לגבי יכולתה של ישראל לבנות מחדש את החזית הפנימית שלה ולהחזיר את תחושת הסולידריות הלאומית לאחר אחד העימותים הארוכים והקשים בתולדותיה.

הנתונים שפורסמו בסקר שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב (ונזכירם להלן) מצביעים על עומק הפער בין הממסד הצבאי לבין ההנהגה הפוליטית, וחושפים ליקוי מבני בחוזה החברתי שעליו נשענה ישראל שנים רבות להצדקת כוחה: עליונות הצבא כסמל ביטחוני שמפצה על חולשת הפוליטיקה. המלחמה לא תורגמה לתחושת ביטחון אישי או ניצחון לאומי, אלא להגברת התלות בכוח כאמצעי פיצוי פסיכולוגי וחברתי.

המלחמה בעזה, שתוארה בישראל כ"הארוכה והיקרה ביותר", הותירה חותם עמוק על הלך הרוח הציבורי. מחצית מהישראלים סבורים שהמלחמה הסתיימה ללא ניצחון לשום צד, וכשליש בלבד מאמינים שישראל ניצחה. הסכם הפסקת האש זוכה לתמיכת 76%, אך הוא אינו מעורר תחושת ביטחון — שישה מכל עשרה ישראלים אינם מאמינים שהוא יביא לשנות שקט. הנתונים האלו מבהירים את הפרדוקס: הרצון לסיים את הלחימה אינו מלווה באמון בשלום בר קיימא, כלומר הציבור הישראלי חי בהפוגה זמנית — לא ביציבות אסטרטגית.

בממד הפוליטי הפנימי, שלושה מכל ארבעה ישראלים תומכים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לבחינת המלחמה — שיעור שמעיד על נכונות גבוהה לערער על הנרטיב הרשמי, כולל אחריות ההנהגות הצבאית והפוליטית למחדלי 7 באוקטובר והשלכותיהם. למעלה ממחצית מהישראלים תומכים בהקדמת הבחירות הכלליות, עם פער בולט בין האופוזיציה לקואליציה: 78% ממתנגדי נתניהו רוצים בחירות מוקדמות, בעוד רק 16% מתומכי הקואליציה מסכימים לכך. הפער הזה ממחיש קרע פוליטי עמוק שלא נעלם מעיני הציבור ולא מהממסד הביטחוני שחושש מהשלכותיו הפנימיות על "החוסן הלאומי" של ישראל.

הציבור הישראלי מפוצל גם סביב שאלות יסוד לגבי עתידו. 68% מתנגדים לחלוטין להקמת מדינה פלסטינית, בעוד 19% מוכנים לכך בתנאים מסוימים — מספרים שמצביעים על הקצנת העמדה הישראלית ועל קריסת האופק המדיני. במקביל, 68% מהציבור מתנגדים לפטור לחרדים משירות צבאי, מה שמעיד על הסלמה במתח בין "המדינה הצבאית" הרוצה לגייס את כולם לבין "המדינה הדתית" השואפת להחריג את קהילתה מהחובה הזו.

בזירה החיצונית, הסקר מראה כי מחצית מהישראלים סבורים שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ תומך בישראל רק כשהדבר משרת את האינטרסים האישיים שלו, בעוד 34% רואים בו בן ברית אמיתי המחויב לביטחונה. שינוי זה בתפיסת בן הברית האמריקאי מסמן התחלה של ירידה באמון בכיסוי הביטחוני המוחלט שישראל הייתה רגילה לו, מתוך הבנה גוברת שהתמיכה המערבית היא מותנית ומחושבת, לא התחייבות קבועה. 60% מהישראלים גם חוששים מקריסת המרקם החברתי ביום שאחרי המלחמה.

לכן, ניתוח מעמיק של נתונים אלו מגלה שישראל ניצבת מול שבר פנימי מבני שאינו פחות חמור מהאיומים הביטחוניים החיצוניים. מדינה שתמיד הציגה את עצמה כ"חזית לאומית מאוחדת מול האויב" נראית היום מפולגת סביב מושג הניצחון שמקדמים נתניהו ואף טראמפ, וסביב מהות הקשר עם וושינגטון והעולם בכלל. הסקר אינו רק מדד לעמדות — הוא מצייר מפת משבר פנימי עמוק שמעמיד את ישראל בפני שאלה חדשה: כיצד תוכל לשמור על ביטחונה החיצוני כאשר אמונה בעצמה מתפוררת מבפנים?