מלחמת האנרגיה בין רוסיה לאוקראינה

אירופה חווה פרק חדש במלחמה הרוסית-אוקראינית, לאחר שרוסיה חידשה בשבועות האחרונים את התקיפות הממוקדות על תשתיות האנרגיה באוקראינה. מתקפות אלו הפכו ליעילות יותר עם התקרבות החורף, כאשר האנרגיה הפכה לזירת עימות חדשה שבה בודקת מוסקבה את יכולת קייב ובעלות בריתה לעמוד בלחץ בתנאים שמשרתים את מי שמסוגל לשמר את מקורות כוחו ותשתיות האנרגיה שלו.

מאז 2022, רוסיה תקפה מדי פעם תחנות כוח וחימום באוקראינה, אך התקיפה האחרונה על תחנת הכוח המרכזית בקייב סימנה נקודת מפנה איכותית. נגרם נזק בו-זמני לתשתיות ייצור, הולכה ואחסון של גז טבעי, מים וחשמל – מה שהוביל לשיתוק חלקי בבירה האוקראינית. הרכבת התחתית הושבתה לשעות, אספקת המים הופסקה, וגנרטורים קטנים הפכו לאמצעי ההצלה היחיד עבור מיליוני אזרחים. ברקע, קייב מודה כי אין מדובר רק בהסלמה טקטית, אלא בשינוי פילוסופיית הלחימה הרוסית – מהפעלת לחץ קרקעי להתשה כלכלית-חברתית כוללת.

ייתכן שההסלמה הנוכחית היא תגובה כפולה מצד רוסיה: מחד, נקמה ישירה במתקפות האוקראיניות על מתקני זיקוק נפט בתוך רוסיה שפגעו בכמה בתי זיקוק בגבול. מאידך, זהו מבחן ליכולת המערב לפצות את אוקראינה על אובדן תשתיות האנרגיה שלה – בזמן שבו התמיכה הפיננסית והצבאית האירופית דעכה, בין היתר עקב משברים פנימיים בגרמניה, צרפת ופולין.

הטקטיקה הרוסית החדשה מתאפיינת בדיוק טכנולוגי מתקדם. מוסקבה משתמשת כעת ברחפנים מותאמים ובטילים עם תוכנה משודרגת שעוקפת מערכות הגנה אוויריות מערביות כגון "פטריוט", באמצעות שינוי מסלולים וזוויות תקיפה. לפי מכוני מחקר מערביים, אחוז יירוט הטילים הרוסיים ירד מ־37% ל־6% תוך חודש – כישלון חלקי של המערכות המערביות להסתגל לאופי הלחימה החדש. בכך שלחה רוסיה מסר: ניתן לשתק את מערכת האנרגיה האוקראינית לחלוטין – ללא צורך בפלישה קרקעית רחבה.

מנגד, אוקראינה מצויה במצב פנימי קשה. תשתיות האנרגיה מידרדרות, גנרטורים הפכו למצרך חיוני, עשרות ערים מתכוננות לחורף קשה עם הפסקות חשמל תכופות, וכל זאת לצד ריבוי דיווחים על שחיתות בחוזי ביטחון ותשתיות – דבר שפוגע באמון הציבור בממשלה.

ארה"ב ובעלות בריתה באירופה עומדות בפני דילמה כפולה: מחד, אינן רוצות שההתקפות הרוסיות יובילו לקריסה פנימית באוקראינה שישנה את מאזן הכוחות בשטח; מאידך, וושינגטון חוששת מתגובה נרחבת מדי על תשתיות ברוסיה, מה שעלול להצית משבר אנרגיה עולמי ולהקפיץ מחירי נפט וגז – במיוחד לנוכח המתח במזרח התיכון והחרפת המלחמה הכלכלית עם סין.

ניתן לומר ש"המלחמה האנרגטית" מתנהלת כיום בגבולות מחושבים היטב: מוסקבה מכה בעומק אוקראינה תוך הימנעות ממגע ישיר עם תשתיות קריטיות לשוק העולמי, ואילו קייב מסתפקת בתקיפות מוגבלות על בתי זיקוק רוסים בגבול – כדי לא להוביל להסלמה רחבה. כך נשמר האיזון האפור בין שני הצדדים, שמאפשר התשה ממושכת מבלי לערער את השוק האנרגטי הבינלאומי.

מנגד, הסנקציות האמריקאיות על מגזר האנרגיה הרוסי לא השיגו את מטרותיהן במלואן. אמנם ייצוא הנפט הרוסי לאירופה צומצם, אך מוסקבה פיצתה על כך במכירות לאסיה, ובעיקר לסין, במחירים מוזלים. כך הפך הנזק לסנקציות למוגבל, וכלכלת רוסיה הסתגל כמעט לחלוטין לסגר הכלכלי באמצעות מערכת חלופית של עסקאות ביואן וברובל. התוצאה: הסנקציות לא החלישו את היכולת של רוסיה לממן את המלחמה, אלא דווקא דחפו אותה לפתח מנגנוני עוקף למערכת הכלכלית המערבית – בדומה למה שעשתה איראן בעבר.

לכן, מלחמת האנרגיה כבר אינה רק עניין אוקראיני – אלא מאבק כלכלי גלובלי בין רוסיה למערב. זהו מאבק על השליטה בשוק האנרגיה העולמי – לא רק על אספקת חשמל בקייב או בתי זיקוק בקורסק, אלא על השאלה מי שולט במחירים ובתלות של מדינות. אירופה, שהייתה תלויה בגז הרוסי במשך עשורים, משלמת היום את מחיר ההתנתקות: עלויות אנרגיה גבוהות ותלות גוברת בגז האמריקאי. ארצות הברית, מנגד, מנצלת את המשבר לחיזוק מעמדה כספק עולמי – גם אם הדבר בא על חשבון יציבות המחירים.