ארצות הברית הקפיטליסטית בעידן טראמפ

עסקאות הסחר וההשקעה הענקיות שחתם הנשיא טראמפ עליהם עשויות להוליד כלכלה המתבססת על ניירות ערך יותר מאשר על כלכלת השוק האמיתית.

בראיון עם רשת CNBC ב־5 באוגוסט, שיבח נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, את הסכמי הסחר החדשים עם יפן, קוריאה הדרומית והאיחוד האירופי, ותיאר אותם כ”עסקאות הסחר הגדולות ביותר בתולדות ארצנו“. דבריו התבססו, בין היתר, על הבטחה להשקעות זרות חסרות תקדים בהיקף של 1.5 טריליון דולר מצד שלושה מצירי הסחר הגדולים ביותר של ארצות הברית.

מבחינה תיאורטית, התחייבויות אלו נראות ראויות. אולם, בפועל, הסבירות שהן יובילו ליצירת מקומות עבודה חדשים ורווחים ממשיים לעובדים ולמשקיעים באמריקה היא נמוכה. במקרה הטוב, עסקאות אלו משלבות בין השקעות מתוכננות לבין מטרות שאפתניות, ומהוות כמנוף להפחתת מכסים כהונאת תמריץ. במקרה הגרוע – מדובר בהעברה לא יעילה של הון וצע"ד חסר תקדים לתוך כיוון של “קפיטליזם ממשלתי".

קל להבין את המשיכה שבין התחייבויות השקעה טורבו־יזמיות עבור טראמפ: מדובר בניצחונות שקל למדוד, שמחזקות את תדמיתו כ"עסקן העל". למעשה, הוקדש אתר אינטרנט שלם בבית הלבן להצגת מה שמכונה "השפעת טראמפ" – כהשקעות שונות המיוחסות למדיניות "America First" שלו.

השקעות זרות הן דבר חיובי. אבל ההתחייבויות בהסכמים אלה לרוב נראות שאולות. בין 2021 ל־2023, ההשקעה הישירה הכוללת של חו"ל בארצות הברית היתה מעט מעל טריליון דולר.

הרעיון שיפן, קוריאה הדרומית והאיחוד האירופי – שלושה מן השותפים המסחריים החזקים ביותר – יוכלו להשקיע 150% נוספים בתקופת כהונתו השנייה של טראמפ, הוא בלתי סביר. למעשה, סכום ההשקעה שיפן התחייבה אליו – 550 מיליארד דולר – קרוב לסכום ש־780 מיליארד דולר שהיא כבר השקיעה בארצות הברית מאז שהיחסים הכלכליים חודשו לאחר מלחמת העולם השנייה. נציגי האיחוד האירופי ציינו כי ההתחייבות הזו היא יותר ככוונה מאשר כהבטחה מוחלטת.

טראמפ עצמו הצהיר שהמטרה האמיתית של התחייבויות אלה היא להגדיל את הכוח המשא ומתן סביב המכסים, ולא ליצור השקעות ממשיות. בפוסט שפורסם באתר "Truth Social", יום לפני סגירת ההסכם, אמר טראמפ: “קוריאה הדרומית חלה כיום על מכס של 25% – אך הם מביאים הצעה להוריד את המכסים. ומה בתמורה? 350 מיליארד דולר להפחתת ריבית של 10%.” גם עבור האיחוד האירופי ויפן, התחייבויות ההשקעה הללו אמורות, לפי דבריו, לתקן את מה שהוא תופס כיחסי סחר לא הוגנים, שהתקיימו עשרות שנים.

מעולם לא פעלה ממשלת ארצות הברית או המפלגה הרפובליקנית תחת מנגנון של החלטות מוקדמות וספציפיות. למעשה, שתיהן לעגו באופן מתמשך לתפיסה זו, כאלו שהיא "הגרועה מכל שיטות בחירת הזוכים והמעוטרים".

שנים רבות, האמריקאים – בצדק – גינו מדיניות שכזו במדינות אחרות (ובמיוחד בסין), כמו מניפולציה באמצעות "מניות זהב" או שליטה במניות בכירות בחברות מפתח, בנייה של חסמי סחר בהיקפים המונעים תחרות גלובלית, והגבלת תקציב באמצעות שוחד להצלה סחרית. טראמפ אימץ כעת גישה זו במלואה, והפך את ארצות הברית באופן פורמלי, אפילו זמני, למדינה של "קפיטליזם מדינתי".

מדובר בהתנהגות המצופה ממדינות שוק מתפתח שאינן מצליחות למשוך ולהחזיק הון בזכות יתרונותיהן הפנימיים – ולא מהכלכלה הגדולה בעולם. הסכנה המרכזית למשתמשים ולחברות האמריקאיות היא שבהתעקשות להתנהג כמו שוק מתפתח, שותפינו המסחריים יתחילו להתייחס אלינו כך – עם פחות עסקאות, בתנאים נוקשים יותר ובריביות פחות תואמות. וזה משהו שכרגע לא מתחשב בעלות העסקאות.