במסגרת הערכת מאה הימים הראשונים לכהונתו השנייה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, בזירה הבינלאומית, הכין אתר מגזין "פוריין פוליסי" תיק מיוחד שבו נסקרו דעותיהם של עשרה הוגי דעות בנושא זה. אחד מהם היה כותב הטור במגזין סטיבן א. קוק, עמית בכיר ללימודי המזרח התיכון ואפריקה במועצה ליחסי חוץ, שהכין מאמר ניתוחי על ביצועיו של טראמפ באזור המזרח התיכון, אותו תרגם אתר אל-חנאדק.
על פי קוק, טראמפ נכנס לכהונתו השנייה כלביא, אך כיום הוא נראה יותר ויותר כטלה. לדבריו, עבור הרפובליקה האסלאמית של איראן, הרטוריקה הלוהטת של טראמפ היא הסימן הברור ביותר לכך שהוא אינו מעוניין באמת להשתמש בכוח צבאי נגדה. דרישותיו מאיראן — פירוק תוכניתה הגרעינית, הפסקת התמיכה בשלוחיה, והפחתה משמעותית של יכולותיה הטיליות — קרסו כבר במפגש הראשון בין סטיב ויטקוף לשר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י.
תמיד נראה לי כי מדידת ביצועיו של נשיא ארצות הברית על פי מאה הימים הראשונים לכהונתו — מסורת ותיקה — היא דבר שרירותי. עם זאת, טראמפ הבטיח להשיג רבות במהלך שלושת החודשים הראשונים לכהונתו, וכמי שעוסק במדיניות עולמית בוושינגטון, אין לי ברירה אלא להעריך את גישתו למזרח התיכון.
טראמפ נכנס לכהונתו השנייה כלביא, אך כיום הוא נראה יותר ויותר כטלה. כן, הוא הורה לצבא האמריקאי לסיים את האיום החות'י על ים סוף (ועל ישראל), מהלך שאני תומך בו. עם זאת, הוא לא השיג התקדמות משמעותית בסוגיות המרכזיות האחרות באזור.
טראמפ אילץ את ישראל וחמאס להסכים להפסקת האש שנמשאה בתקופת הנשיא האמריקאי הקודם ג'ו ביידן, אך הנשיא הנוכחי ושליחו סטיב ויטקוף לא הצליחו עד כה לבנות על ההישג הזה. להפך, הבית הלבן תומך כעת במתקפה ישראלית מחודשת על רצועת עזה, במטרה ללחוץ על חמאס לשחרר את יתר בני הערובה או להשמיד את הארגון — תלוי במי שמדבר על כך.
ביחס לאיראן, הרטוריקה הלוהטת של טראמפ היא הסימן הברור ביותר לכך שהוא אינו מעוניין באמת בשימוש בכוח צבאי נגד המשטר האיראני. דרישותיו — פירוק התוכנית הגרעינית, הפסקת התמיכה בשלוחות, וצמצום יכולות הטילים — קרסו עם המפגש הראשון בין ויטקוף לשר החוץ האיראני עראקצ'י.
נראה כי טראמפ מוכן כעת לקבל הסכם הדומה מאוד להסכם שממנו פרש במאי 2018 — תוכנית הפעולה המשותפת המקיפה (JCPOA) — ייתכן שתשונה בשמה ל"תוכנית טראמפ המקיפה לפעולה" ותוכרז כההסכם לפיקוח על נשק הגדול ביותר בהיסטוריה. ייתכן שזה יהיה טוב לשלום העולמי, אך זה גם עלול לדחות את הבעיה ולהעניק חבל הצלה למשטר שנוא בטהראן.
עם זאת, ייתכן שזה לא יפריע לטראמפ, שנראה כי כל מה שמעניין אותו הוא להשיג עסקה. ובהקשר לכך — זוכרים את הדיבורים על הרחבת הסכמי אברהם לכלול את ערב הסעודית? טראמפ הבטיח שזה יקרה. אמנם אי קידום הנורמליזציה מצד ערב הסעודית עם ישראל על רקע המלחמה בעזה אינו באשמת טראמפ, אך כבר אי אפשר לבנות על ההישג הבולט ביותר במדיניות החוץ שלו.
קשה להשיג הרבה במהלך מאה ימים, אך טראמפ הוא זה שהכניס את עצמו למצב הזה כשהצהיר על אינספור "ניצחונות" במזרח התיכון. אולי זאת בעיה שלי, אבל עדיין נראה כי רבים מאוד מפסידים.
סופר: אל-חנאדק