מניעת שיקום חיזבאללה:בלימת ההתחמשות בזירה הלבנונית

בעיצומה של מלחמת המודיעין בין ישראל לחזבאללה, ביצע אגף המודיעין הצבאי הישראלי (אמן) שינוי מהותי בתפיסתו המבצעית ובדוקטרינה הצבאית שלו, במטרה להפוך הישגים טקטיים להישגים אסטרטגיים – וזאת באמצעות הקמת יחידה חדשה בשם "מניעת שיקום חיזבאללה". מרכז זה, הכפוף ישירות לאמן ופועל תחת מחלקת המחקר והמודיעין המבצעי, מהווה – לפי הגרסה הישראלית – נקודת מפנה בניהול העימות עם חזבאללה ואיראן, תוך מעבר מתפיסת "הרתעה באמצעות ענישה" אל מודל מתקדם יותר של "מניעה באמצעות סיכול מוקדם".

לפי התקשורת הישראלית, מטרת המרכז היא למנוע מה"אויב" לשקם את יכולתו הצבאית לאחר כל סבב לחימה, באמצעות שילוב של איסוף מודיעין, ניתוח טכנולוגי ותקיפות מקדימות מדויקות, שמכוונות לשלבי הייצור, ההעברה וההרכבה — לפני שאלה יהפכו לאיום מוחשי. מערכת הביטחון הישראלית מכנה את הגישה הזו "הנדסת מניעה" – כלומר פירוק מערכת הכוח העוינת בשלבי התהוותה, ולא לאחר שהבשילה למבנה לחימה שקשה להשתלט עליו.

לפי דיווחים ב"ישראל היום" ובאתר "וואלה", המרכז החדש הוא פרויקט משותף בין מחלקת המחקר באמן, יחידת ניהול היעדים של חיל האוויר, זרוע הסייבר, ובשיתוף יחידה מיוחדת מהמוסד שתפקידה לאתר את מקורות המימון והתמיכה החיצונית בפרויקטי התעצמות. מטה המרכז ממוקם במתחם הקריה הביטחוני בתל אביב, שם מתבצע תיאום ישיר עם "חדר הבקרה האווירי" ויחידות התקיפה המדויקת.

הקמת המרכז היא תוצר של ניסיון השנים האחרונות בסוריה ובלבנון, שבמהלכן התברר לישראל כי מדיניות "המערכה שבין המלחמות" לא בלמה את חזבאללה משיקום יכולותיו אחרי כל תקיפה, אלא הביאה אותו לפתח מערכות נסתרות ומתוחכמות יותר. בעקבות המסקנות ממערכה האחרונה, הוחלט להקים מבנה מודיעיני-היברידי המטפל בכל תהליך השיקום כפרויקט עוין שלם, ולא כאירועים נפרדים.

המרכז מפעיל מודל מתקדם של מיזוג בין מודיעין למבצעים, תוך שילוב מקורות רבים: תמונות לוויין (IMINT), מודיעין אותות (SIGINT), מקורות אנושיים (HUMINT), ריגול סייבר (CYBINT), וניתוח ספקטרלי וחום (MASINT) לאיתור פעילות תעשייתית וצבאית במתקנים החשודים כמייצרים או משחזרים את יכולותיו של חזבאללה. טכנולוגיות MASINT מאפשרות זיהוי סוגי דלק, רכיבים מתכתיים וטמפרטורות הפעלה, ומציירות תמונה מדויקת של הפעילות בתוך אתרים סגורים.

לפי טענות ערוץ 12, צוות MASINT במרכז הצליח לאחרונה לאתר תבניות חום חוזרות בפרברי הבקאע שזוהו כהפעלה של מנועים רקטיים לטווח קצר, מה שהוביל לביצוע תקיפה מדויקת תוך שעות בלבד. מקרה זה ממחיש את עקרון העבודה החדש: "מהחיישן ליורה" בתוך דקות – מבלי להותיר ליריב זמן לפירוק או טשטוש הראיות.

מלבד היכולות הטכנולוגיות, מפעיל המרכז גם מערך של "הנדסת מניעה פיננסית" – כלומר מעקב אחר מקורות מימון איראניים, ניתוח רשתות של חברות המשמשות ככיסוי לרכישת חומרים דו-שימושיים. לפי מכון INSS, מתבצע תיאום בין המרכז ליחידה כלכלית חדשה במשרד הביטחון ובמוסד, הפועלת לפי העיקרון של "Follow the Money", במטרה לחנוק את התמיכה הלוגיסטית בטרם תגיע לזירה הלבנונית.

בשל רמת הרגישות והסיכון הגבוה, הוקמה בתוך המרכז יחידה משפטית מייעצת שתפקידה להעריך את חוקיות היעדים לפני אישורם, כדי למנוע פגיעות במתקנים אזרחיים או באזרחים – שעלולות לעורר גינויים בינלאומיים. עם זאת, עיתון "הארץ" דיווח על חילוקי דעות בתוך מערכת הביטחון באשר ללגיטימיות של תקיפות מסוימות בלבנון – במיוחד אלו שכוונו למבני אחסון באזורים מאוכלסים.

מן העבר השני, מכון CSIS האמריקאי טוען כי יכולתו של המרכז לבלום את תהליכי ההתעצמות של חזבאללה תישאר מוגבלת כל עוד הארגון ימשיך ליישם את אסטרטגיית "ההסוואה הכפולה" – שילוב הפעילות הצבאית בתוך סביבה אזרחית צפופה והעברת ההרכבה לשטחים עירוניים מורכבים, שקשה לאתרם ללא עלות אנושית גבוהה.

מנגד, מומחים במכון INSS בתל אביב סבורים כי עצם הקמת המרכז גרמה לשיבוש בקצב הלוגיסטי של חזבאללה – שהוכרח לצמצם את היקף הסדנאות, להחליף מיקומים לעיתים תכופות, ולהקטין את מספר המעורבים בפעולות השינוע והאחסון – מחשש לחשיפה. במובן זה, עצם קיומו של המרכז – עוד לפני שהשיג את מטרותיו – יצר "אפקט הרתעה מודיעיני", המתבטא בהאטת קצב הייצור ויצירת קיפאון טקטי במערך ההתעצמות של חזבאללה.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהסיכונים הגוברים של מדיניות זו. קצינים בכירים לשעבר באמן מזהירים מפני כך שהמעבר ל**"תקיפה מונעת מתמשכת"** עלול להצית עימות כולל עם חזבאללה – במיוחד אם תתרחש תקלה מודיעינית שתגרום לאבידות אזרחיות. ניתוחים שפורסמו באתר "וואלה" מציינים כי "בנק היעדים" של המרכז כולל כיום מעל 120 אתרים בלבנון ובסוריה, חלקם בעלי "אופי אזרחי כפול".

התקשורת הישראלית מלווה את השינוי הזה בקמפיין הסברתי נרחב המציג את כל תקיפה כ**"הגנה מונעת לגיטימית"** במסגרת עקרון הביטחון הלאומי – מול גידול בביקורת של ארגוני זכויות אדם כמו "בצלם" ו"Human Rights Watch". בכך, ישראל פועלת לא רק בשדה הקרב אלא גם ברמת הנרטיב והלגיטימציה.

סדרת התקיפות האחרונות בלבנון, שפגעו בין היתר במפעלי בטון, מחסנים, תצוגות רכב כבד ואתרי תחזוקה, מוצגת בתקשורת הישראלית כחלק מפעילות "מרכז מניעת השיקום", תוך טענה שהאתרים שימשו לכאורה כמסווה לרכיבים לוגיסטיים ולייצור תחמושת. גורמים ביטחוניים ישראליים טוענים כי היעדים לא נבחרו בשל אופיים האזרחי אלא כשלבים בשרשרת האספקה שנועדה – לפי החשד – לתמוך בפרויקטים של התחמשות.

לעומת זאת, כלי תקשורת בלבנון ובזירה הבינלאומית גינו תקיפות אלה כחורבן של תהליכי השיקום בדרום לבנון – וכצעד המציב את הדרישות המשפטיות וההומניטריות מול נרטיב מטעה של ישראל.

לסיכום:

הקמת "מרכז מניעת השיקום" מסמלת את שיאו של תהליך ארגון מחדש של זרוע המודיעין ההתקפית באמן, לאחר סבב הלחימה האחרון בלבנון, והפיכתה לכלי סיכול מודיעיני מקדים שמטרתו לפגוע בכוח עוד בשלבי גיבושו.

ואולם, למרות יעילותה הטכנולוגית, יכולת זו עלולה להיכשל אם חזבאללה יצליח לשמר את מידת הסודיות, הגמישות וההסוואה. נוסף על כך, הלחץ לביצוע מהיר וריבוי מקורות המידע עלולים להפוך את ההצלחה לשברירית – כאשר כל שגיאה בזיהוי או עיכוב באימות עלולים להביא לאובדן מטרה ואף לשגיאות אסטרטגיות יקרות. מכאן שדווקא המרכז שנועד לשמש כלי הרתעה – עלול להפוך למקור הסלמה ביטחונית או דיפלומטית בלתי מחושבת.