הקריה: הבור שחונק את החיילים

בלב תל אביב, היכן שמגדלים אזרחיים שוכנים לצד מרכזים ביטחוניים, משתרע מתחם הקריה — קומפלקס צבאי עצום המשמש כמטה הכללי של ישראל, הכולל את משרד הביטחון ומטה צה"ל. אך מעבר לחשיבות הארגונית, הקריה מכילה מתחת לאדמה את אחד החללים המסווגים ביותר בצבא — "הבור", חדר פיקוד תת-קרקעי שבו מנוהלות מערכות הלחימה הרגישות ביותר, הרחק מכל קשר עם הסביבה החיצונית.

סביבת שירות חונקת

בור הקריה מגלם את שיא הבידוד והניתוק מהעולם. בשל עומקו הרב והמבנה הבטוני האטום, סובלים המשרתים בו מבעיות חמורות באוורור ולחץ אוויר מתמיד. לפי עדויות קצינים, האוויר הממוחזר גורם לדימומי אף, כאבי ראש, עייפות כרונית ושחיקה עצבית. החיילים בבור מנותקים לחלוטין מהטבע — אינם רואים שמיים, ים או אור שמש — מה שמוביל עם הזמן לתחושת ניתוק חושי חמורה ולפגיעה מתמשכת באיזון הנפשי.

תחת תנאים אלו, רבים מהחיילים מתקשים להחזיק מעמד. יש שמבקשים שחרור, אחרים נוטשים את השירות, ומקרי ההתאבדות אינם נדירים. השהייה בסביבה כה סגורה יוצרת פגיעה מתמשכת ביכולת הריכוז, בשינה, ובבריאות הנפשית והגופנית.

אובדן תחושת המציאות

קצין לשעבר שתיאר את שירותו במקום אמר: "כל מה שאנחנו רוצים זו חלונית קטנה ומשב של חמצן". התחושה בבור היא של חיים במציאות מקבילה, מנותקת לחלוטין מהשגרה שמעל פני הקרקע. הבידוד מחמיר את הלחץ הנפשי, והיעדר מנגנוני תמיכה מוביל לירידה חדה בריכוז ולתשישות מנטלית — דבר מסוכן במיוחד במקום שבו מתקבלות החלטות אסטרטגיות בזמן אמת.

המשבר הנפשי מחדד את הפער בין הדימוי הציבורי של הקריה כמוקד של "שליטה ועוצמה" לבין המציאות הפנימית של שחיקה, בידוד ושבריריות של המשרתים במתחם.

עומס פיזי קבוע

מלבד המתח הנפשי, מתמודדים החיילים גם עם עומס גופני כבד. העבודה בבור מחייבת דריכות מתמדת, מעבר מיידי בין מצבים מבצעיים, ותפעול מערכות מתקדמות בתנאי לחץ. כל זאת מתבצע בחלל סגור, תחת תאורה מלאכותית תמידית, כאשר מסכים, אמצעי תקשורת וציוד רגיש מקיפים את הלוחמים מכל עבר. הסביבה הזו יוצרת גירוי חושי מתמשך, מגבירה את הסיכון לטעויות, ופוגעת גם בתפקוד הפיזי וגם בקוגניטיבי.

יעד רגיש במרכז מטרופולין

לצד הקושי הפיזי והנפשי, הקריה מהווה גם יעד אסטרטגי רגיש — ובשל מיקומה בלב תל אביב, כל פגיעה בה עלולה לגרור נזקים אזרחיים חמורים. בשל כך, יש בקרב הציבור בישראל הקוראים להעביר את המתחם הצבאי למקום מבודד יותר, כמו הנגב. אך תוכניות כאלה נבלמות בשל עלויות גבוהות וסיבוכים לוגיסטיים.

במהלך מבצע צוק איתן בשנת 2014, חשף חמאס כי ביצע טיסות סיור מעל הקריה באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים מדגם "אבאביל 1". בנובמבר 2024, במהלך המלחמה מול לבנון, תקף חיזבאללה את הקריה באמצעות מל"טים וטילים מדגם "קאדר 2", דבר שהגביר את תחושת החרדה בקרב תושבי תל אביב.

התוצאה היא מתיחות קבועה בין האזרחים לפיקוד הצבאי: תושבים חוששים שהקרבה למתקן צבאי כה מרכזי הופכת אותם ליעד, בעוד צה"ל מתעקש להשאיר את הקריה במקומה בשל חשיבותה ההיסטורית.

סמל שהפך לקבר

הקריה נתפסת כסמל היסטורי במדינת ישראל — המקום שבו התכנסה הממשלה הזמנית בשנת 1948, ומשם עוצבו מדיניות הביטחון והמלחמה. אך כיום, עם הביצורים, הבידוד והלחץ התמידי, הפכה הקריה לא רק למוקד קבלת החלטות — אלא גם לזירה של שחיקה שקטה.

למרות שהבור מצויד באמצעי הגנה מהמתקדמים בעולם, הוא הפך בעיני רבים למרחב חונק, השוחק את אנשיו לאט־לאט. כל סבב לחימה נוסף רק מגביר את העומס על המשרתים, וממחיש שעמק הביטחון של ישראל איננו חסין — אלא מלא סדקים ושחיקה מבפנים.