מבצע בני־אמינה: כשחיזבאללה חדר לעומק חיפה

ב־13 באוקטובר 2024 ביצע חיזבאללה מבצע איכותי בעומק ישראל, במהלכו פגע בבסיס בני־אמינה הצבאי מדרום לחיפה. המבצע, שבוצע בכלי־טיס בלתי מאויש קטנטן ופגע בתוך שטח הבסיס, סימן התפתחות איכותית ביכולות הטכניות והמודיעיניות של חיזבאללה והציף שאלה מהותית בתוך ישראל: איך הצליח חיזבאללה לחדור מערכות ההתראה ולהגיע לאחד הבסיסים הרגישים בעומק?

פרטי המבצע ומשמעויותיו

לפי הסיפורים הישראליים, הכטב״מ התפוצץ בתוך חדר האוכל במחנה אימונים של חטיבת גולני — אחת יחידות העילית בצה״ל. אחד החיילים שהיה במקום תיאר: "כשאכלנו ארוחת ערב, הכטב״מ חדר לתקרת החדר ונפל באמצעו, והוא התפוצץ מייד — ראינו דם ונתזי גוף מעופפים". התוצאה, לפי הנתונים הרשמיים, היתה ארבעה הרוגים ועשרות פצועים. אך ההשפעה העיקרית היתה הזעזוע הביטחוני שפקד את המערכת הצבאית.

ערוץ 14 העברי דיווח שחיזבאללה החזיק במידע מודיעיני מדויק על הבסיס, שכולל לוח זמנים של תנועות החיילים וזמן ארוחת הערב. פרט זה בפני עצמו מעיד על רמת המעקב שאליה הגיעה ההתנגדות, ועל כך שהפגיעה לא היתה אקראית, אלא תולדה של עבודה מודיעינית מתקדמת שנלוו לה הכנות ממושכות ומעקב רציף.

פריצת מערך ההגנה האווירי

מה שמייחד את מבצע בני־אמינה הוא שהתבררה בו פרצה ממשית במערך ההגנה האווירית הישראלי. הכוחות הצהירו שעות לפני התקיפה כי זוהה כלי־טיס בלתי מאויש — ואז "הפסיקו לעקוב אחריו". זמן קצר לאחר מכן הכטב״מ פגע בתוך הבסיס. הפרדוקס הזה מצביע על כך שחיזבאללה הצליח להטעות את המכ״מ הישראלי באמצעות שימוש בכטב״מ קטן שעובד בגובה נמוך ובעל יכולות תמרון גבוהות.

נתונים שבאו אחר־כך משערים כי הכטב״מ הוא מדגם מרסד 1, שהוא פיתוח של כטב״מ האיראני "מהאג'ר 2". מהירותו כ־370 קמ״ש, טווח תפעולי של כ־120 ק״מ, והוא מסוגל לשאת עד כ־40 ק״ג חומר נפץ. הדגם תוכנן לפעול תחת מסך ירי רקטי, מה שמאפשר לו להתקדם לעבר היעד בזמן שההגנות עסוקות בהתמודדות עם התקפות רקטיות.

מזווית זו, ניתן להבין שהמבצע היה חלק מאסטרטגיית הסחה ושיבוש משולבת: שיגורי רקטות שנועדו להסיח את הדעת, ואחריהם כניסת כטב״מים התקפיים לעומק. מתודולוגיה זו שפיתח חיזבאללה במהלך המלחמה מייצגת שינוי טקטי ניכר בניהול הקרב.

כשל בהערכה הישראלית

תגובת הגורמים בישראל מראה כי המערכת הביטחונית היתה חסרה במידע מדויק על סוגי הכטב״מים שחיזבאללה מחזיק. בשנים האחרונות ההערכות התמקדו בארסנל הטילים, בעוד שהתפתחות היכולות האוויריות — כולל כטב״מים — הזניחו. פער הערכה זה איפשר לחיזבאללה לנצל פרצת ביטחון בולטת ולפתוע את האויב במחנותיו.

ראש מטה הכללי של צה״ל, הרצי הלבי, תיאר את המתקפה כ״קשה וכואבת״. הפגיעה ביחידת עלית במקום שאמור היה להיות המוגן ביותר הפכה את המכה לשילוב של פגיעה ביטחונית ופגיעה מורלית.

הממד המודיעיני והמסרים המוטמעים

הודעת חיזבאללה לאחר המבצע כללה משפט בולט: "ההתנגדות רואה ושומעת בכל מקום של ישראל". הכוונה ברורה — לחיזבאללה יש יכולות מעקב מודיעיניות רציפות בתוך העומק הישראלי, והוא יודע היכן נמצאים בסיסים וכיצד פועלים.

מטרת הפגיעה בבסיס בני־אמינה יצרה גם בלבול בקרב המתיישבים, שכן רבים מהם לא ידעו על קיומם של בסיסים צבאיים בסמיכות לאזורי מגוריהם. התופעה הובילה לחרדה ולמתח — תחושה שהאזרחים חשופים לפגיעה עקיפה עקב מיקום מתקנים צבאיים בתוך מרחבים אזרחיים.

הישג איכותי ושינוי בכללי המעבר

ברמה האסטרטגית, מבצע בני־אמינה סימל עליונות כפולה: ראשית בשדה — בהשגת העומק וההגעה ליעד בלתי צפוי; ושנית ברמת התודעה הישראלית, שנחבטה כשחשבה במשך שנים שמתקנים כאלה הם בלתי נגישים. ההתנגדות לא הסתפקה בהוכחת יכולת תגובה — היא הראתה שיש לה כלים תקפיים מדויקים החורגים מהגבולות ומשנים את דפוסי הלחימה המסורתיים.

בהקשר זה, יצר המבצע נוסחה חדשה של הרתעה, המבוססת על עיקרון שלפיו פגיעה באזרחים בלבנון תיענה בפגיעה צבאית איכותית בתוך ישראל. כמו כן הוכיח חיזבאללה שהוא מיישם את הכטב״מים בתוך מערכת לחימה חכמה שמשלבת טקטיקה שדה ותכנון מודיעיני.

ישראל, שחשבה שליטה טכנולוגית תספיק למניעת פריצות, התייצבה מול דגם חדש של מלחמה מדויקת — והציבה בפני המערכת הצבאית בעיה ביטחונית פתוחה שניתן לנצל אותה בכל עימות עתידי.