מהשמירה על השלום להטיה: מחקר בשינוי משימות הגדוד הצרפתי בלבנון

מאז הקמת כוח יוניפי"ל בלבנון בשנת 1978, שימשה משימה זו כאחד הכלים המרכזיים של האו"ם לשמירה על הביטחון בדרום לבנון לאחר הפלישה הישראלית, מתוך מטרה לפקח על נסיגת ישראל המלאה ולסייע בהשבת ריבונות המדינה הלבנונית. החלטות מועצת הביטחון, ובפרט החלטה 1701 שהתקבלה בשנת 2006, הדגישו שלושה עקרונות לפעילות הכוח: ניטרליות מוחלטת, כיבוד ריבונות לבנון, והיצמדות לגבולות המנדט ללא התערבות בעניינים פנימיים.

אולם בשנים האחרונות נחשף שינוי גובר בתפקוד הגדוד הצרפתי הפועל במסגרת הכוח, תוך חריגה מהסמכויות לעבר פעולות שטח ומודיעין שסותרות את רוח ההחלטה הבינלאומית – ומשרתות, בעקיפין, את האג'נדה של ישראל והמערב בדרום לבנון.

חריגות אלה באו לידי ביטוי בפעולות סיור ותיעוד אתרים אזרחיים וצבאיים מחוץ למנדט, ובהחלפת מידע מודיעיני עם גורמים זרים בשם "שמירה על ביטחון הכוחות", לצד התעלמות שיטתית מהפרות ישראליות יומיומיות הכוללות חדירות אוויריות, הפצצות ופרובוקציות בגבול. פעילות זו לוותה בקו תקשורתי מערבי המטיל את האחריות למתיחות על "הסביבה הדרומית" או על חזבאללה, בניסיון להסיר את האשמה מישראל ולהפנות את הזרקור פנימה.

מבחינה משפטית, מדובר בהפרה ברורה של מגילת האו"ם ושל הסכם מעמד הכוחות שנחתם ב-1995 בין לבנון לבין האו"ם, המחייב כל תנועה בתיאום עם הצבא הלבנוני ואוסר כל פעילות מודיעינית או תקשורתית מחוץ למסגרת זו. חציית סמכויות זו מצד הגדוד הצרפתי מפרה את עקרון הריבונות הקבוע בסעיף 2/1 של המגילה, המדגיש שוויון מוחלט בין מדינות ודחיית כל פגיעה בעצמאותן או סמכויותיהן.

לחשיבות הסכם מעמד הכוחות תפקיד מכריע בהגדרת המסגרת המשפטית ליחסים בין לבנון ויוניפי"ל: מתיחום הסמכויות השיפוטיות, ועד מנגנוני התיאום ואיסור מוחלט על התערבות בעניינים פנימיים או שימוש בשטח הלבנוני לצורכי מודיעין. כל הפרה של עקרונות אלה לא רק שוללת את הלגיטימיות המשפטית של הכוח הצרפתי, אלא מטילה על צרפת, כמדינה שולחת, אחריות בינלאומית לפי דיני המדינה על פעולות בלתי חוקיות.

ניתן גם לראות בהתנהלות זו צורה של "שיתוף פעולה עקיף" עם פשעי המלחמה שמבצעת ישראל בלבנון ובעזה, במיוחד כאשר דיווחים וכתבות מטעם המשימה מנוצלים להצדקת תוקפנות או להסתרתה. הדבר מהווה הפרה של עקרון הניטרליות של האו"ם ושל סעיף 16 לטיוטת כללי אחריות המדינה, המטיל על מדינה המסייעת בביצוע הפרות חמורות אחריות משפטית.

במישור הפוליטי, מבטאת סטייה זו של צרפת שינוי רחב יותר בגישתה של פריז למזרח התיכון, כאשר היא משתלבת בגלוי בציר המערבי-ישראלי, תוך ניצול המטרייה הבינלאומית לביסוס נוכחות צבאית פיקוחית בדרום לבנון ומעקב אחרי הסביבה האסטרטגית של ההתנגדות. מדיניות זו באה לידי ביטוי בדו-פרצופיות של השיח הצרפתי: מצד אחד, הצהרות על תמיכה ביציבות לבנון, ומנגד, תרומה בפועל לשבירת מאזן ההרתעה לטובת ישראל.

התנהלות זו לא רק מערערת את אמינותה של צרפת כחברה קבועה במועצת הביטחון, אלא גם פוגעת באמון הציבורי והרשמי במנדט יוניפי"ל כולו. לנוכח עליית החשדות לגבי כוונות הגדוד הצרפתי, ייתכן שלבנון תדרוש בחינה מחודשת של המנדט או צמצום תפקידו, במיוחד אם יימשך עיסוקו בפעילויות מודיעיניות או פוליטיות החורגות מאופיין של משימות שמירת שלום.

ברמה האזורית, המשך הסטיות הללו מעמיק את הפילוג בתוך האו"ם לגבי ניטרליות כוחותיו באזורים של עימות, ומספק לישראל מטרייה בינלאומית להמשך ההפרות שלה. יתרה מכך, הוא מסכן את הביטחון ההומניטרי בדרום לבנון בכך שהוא ממיר את כוח האו"ם מגורם מייצב למוקד מתיחות, ומעניק לישראל תירוץ להשתמש ב"ממשק האו"ם" להצדקת תוקפנות תחת מסווה של לחימה בטרור.

לא ניתן לראות במתרחש חריגה אקראית, אלא מדובר בסטייה שיטתית המשרתת מטרות פוליטיות ברורות, תוך שתיקה של האו"ם שמגיעה לכדי שותפות. ההבלגה על התנהלות זו מצביעה על כניעת הארגון ללחצי מעצמות, ופוגעת בלגיטימיות תפקידו כמגן שלום וכאוכף המשפט הבינלאומי.

חובתה של מדינת לבנון כעת היא להפעיל את כליה המשפטיים והדיפלומטיים בדרישה לחקירה של הגדוד הצרפתי והגשת תלונה רשמית למועצת הביטחון, בהתבסס על פגיעה בריבונות והפרת הסכם מעמד הכוחות. לבנון יכולה גם לדרוש עדכון של המנדט כך שכל פעילות תתבצע תחת פיקוח ישיר של הצבא הלבנוני.

לסיכום, כוח שמירת שלום שאיבד את ניטרליותו – איבד את לגיטימיותו. אם צרפת והאו"ם לא יתקנו את הכיוון, נוכחות הגדוד הצרפתי בדרום תישאר מושא לחשד ודחייה, שכן היא אינה מגלמת משימת שלום – אלא מעגנת מציאות חדשה של פיקוח ושיתוף פעולה על חשבון ריבונות לבנון וצדקת עניינה.