00:41 זמן קודס הכבושה
סוגיית פירוק נשקו של חזבאללה תופסת מקום רחב בדיונים בזירה הפוליטית והתקשורתית, בשל השלכותיה החורגות מהפנים הלבנוני אל כלל האזור. חלק מהניתוחים טוענים כי מדובר לא בהחלטה פנימית גרידא אלא ב"שינוי מהותי שמסיים את המצב החריג של חזבאללה מאז תום מלחמת האזרחים, אך במקביל פותח פתח לריק ביטחוני שהצבא הלבנוני אינו מסוגל למלא", מה שמעורר חששות מקריסת היציבות הפנימית. בדו"ח זה, נציג את עיקר הניתוחים הסיניים בנושא פירוק הנשק של חזבאללה.
במאמר של חוקרת מסייעת מהמכון הסיני ללימודים בינלאומיים נכתב כי "החזקתו של חזבאללה הלבנוני בכוח מזוין אינה רק המאפיין הבולט ביותר שמבדיל אותו משאר הכוחות הפוליטיים בלבנון, אלא גם מהווה את יסוד קיומו", דבר ההופך את פירוק הנשק למשימה סבוכה, במיוחד על רקע שבריריות הממשלה הלבנונית וחולשת יכולות הצבא.
עיתון אחר כותרתו הייתה: "ישראל ואיראן בעימות מחודש — האם תפרוץ מלחמה כוללת במזרח התיכון?" והצביע במפורש על כך ש"הסיבה העיקרית לכך שדרישת הממשלה הלבנונית הנוכחית לפירוק נשקן של סיעות ההתנגדות המרכזיות עלולה להוביל למלחמת אזרחים, נעוצה בעיקר בחולשתה של הממשלה עצמה", תוך הדגשה שהצבא הלבנוני "אינו מסוגל להתמודד עם חזבאללה מבחינה צבאית", ובנוסף לכך — יש בו גורמים המזדהים עם ההתנגדות.
בהקשר הפוליטי, מאמר שכותרתו הייתה "מתיחות גוברת! נשיא לבנון דורש מחזבאללה למסור את הנשק" ציין כי נשיא לבנון בחר ביום הצבא כדי להשמיע את קריאתו לפירוק הנשק — בחירה שלא הייתה תמימה, שכן "נאומו הפך את האווירה הרשמית של החגיגה לטעונה רגשית באופן מיידי", בניסיון לקשור את דרישתו לסמל האחדות הלאומית. אך הנתונים הכלכליים והצבאיים אינם מעניקים ללבנון מרחב תמרון, שכן "התקציב הצבאי של לבנון אינו עולה על 1/18 מתקציבה של ישראל, דבר שמציב איום חמור על ביטחון המדינה".
ניתוחים נוספים טוענים כי הלחצים המערביים אינם נובעים מדאגה אמיתית ליציבות לבנון, אלא משאיפה להגן על ביטחון ישראל. בדו"ח אחד נכתב כי הממשלה הלבנונית הנתמכת על-ידי ארה"ב וצרפת דרשה "מכל הכוחות במדינה למסור או להשמיד כל נשק אסטרטגי או לטווח בינוני שעשוי לאיים על ביטחונה של ישראל", דבר שמשמעו בפועל הוא כוונה לפגוע בראש ובראשונה בחזבאללה.
באותו הקשר, מאמרים מסוימים ציינו כי "התקפה הישראלית באמצעות אמצעי קריאה קוליים גרמה לנזק כבד לחזבאללה... אך התנועה הצליחה במהירות להתארגן מחדש וחידשה את התקפותיה על ישראל", מה שמשקף את גמישותו של הארגון למרות ההפסדים. כמו כן הוזהר כי כל ניסיון לכפות את פירוק הנשק בכוח "יהפוך את מעורבותו של צה"ל לבלתי נמנעת, כלומר עימות מחודש".
מנגד, דו"חות רבים עמדו על ההיבטים המשפטיים והפוליטיים, תוך טענה כי סיווג הארגון ברשימות הטרור של המערב מספק לישראל כיסוי לביצוע הפרות, שכן "הוא מטשטש את ההבחנה המרכזית בין לוחמים ללא-לוחמים במשפט הבינלאומי, דבר המאפשר לישראל לחמוק מאחריות".
בסופו של דבר, רוב הניתוחים מסכימים על כך שפירוק נשקו של חזבאללה אינו עניין לבנוני טהור, אלא חלק ממאבק אסטרטגי רחב יותר, הקשור להסלמה בעזה ולהכנות לעימות אפשרי עם איראן. מכאן שלבנון מוצאת את עצמה מול שתי אפשרויות מרות: להיכנע ללחצים חיצוניים המאיימים על ביטחונה הפנימי, או לדבוק במאזן הקיים תוך סיכון של עימות פתוח עם ישראל.
סופר: אל חנאדק
