01:03 זמן קודס הכבושה
מזכ״ל חיזבאללה, השיח' נעים קאסם, יצא בקריאה פומבית לסעודיה "לפתוח דף חדש" עם חיזבאללה, על בסיס ברור ומפתיע לחלק: "ישראל היא הסכנה, ולא ההתנגדות." קריאה זו אינה נקראת במנותק מהרעידה האזורית שחוללו התקיפות הישראליות באזור, ובמיוחד הפגיעה בבירה הקטרית דוחא, וגם לא במנותק מהתנועה הדיפלומטית המואצת שמתרחשת באזור בימים האחרונים: ביקורים ביטחוניים בדרג גבוה, עסקאות הגנה גדולות, וישיבות חירום במפרץ ובעולם הערבי. לכן, קריאת מזכ"ל חיזבאללה ללא חיבור לאירועים אלו תאבד את ממדיה האסטרטגיים.
במהלך הימים האחרונים התרחשו אירועים שזעזעו את אמון מדינות אזוריות בדוקטרינת ההגנה האמריקאית על מדינות המפרץ: התקיפה שפגעה בקטר שיבשה חלק מכללי המשחק ואילצה מדינות במפרץ וגם את מצרים לחשב מחדש את שיקוליהן הביטחוניים והפוליטיים, ולחשוב ברצינות על טובת המדינות הערביות בהיחלשות ההתנגדות וצירה – לנוכח הברבריות וההתרחבות הישראלית, ופרויקט "ישראל הגדולה" שעליו דיבר ראש הממשלה בנימין נתניהו. יתרה מכך, קיימת אינפורמציה שלפיה חלק מהפוליטיקאים הערבים סבורים שציר ההתנגדות מהווה את קו ההגנה הראשון מול ישראל – ואם יתמוטט, יגיע התור של כל המדינות הערביות, אפילו אלו שמנרמלות או שיש להן הסכמי שלום עם ישראל או הסכמים ביטחוניים עם ארצות הברית.
הלם זה דחף מדינות לזרז סידורי הגנה וצבא, בהם חתימת הסכם הגנה משותף בין סעודיה לפקיסטן, שהוצג כקו הגנה רציני מול איומים חמורים. כמו כן הופיעו קריאות מצריות להחיות מסגרת של כוח ערבי משותף הדומה ל"נאט"ו ערבי" להגנת המדינות מפני תקיפות דומות. בהקשר זה מובנת יוזמתו של השיח' קאסם שהגיעה בעיתוי רגיש ומתאים.
ביקור מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, עלי לאריג'אני, בריאד ופגישתו עם יורש העצר ועם מנהיגים סעודיים מהווה איתות ממשי להיערכות לניהול קווי תקשורת עם טהראן ולתיווכים אזוריים. ביקור זה אינו נמדד בדיבורים פרוטוקוליים בלבד, אלא בהיותו ערוץ להעברת מסרים, הבטחות ותיאומים ביטחוניים. הוא קדם או התרחש במקביל להתייעצויות שמטרתן הייתה להפחית את רמת העימות ולמנוע הידרדרות בלתי נשלטת באזור.
לאריג'אני ציין כי ההתייעצויות בריאד דנו לראשונה ב"שיתוף פעולה ביטחוני בין שתי המדינות, שיתוף פעולה אזורי, והצעדים שניתן לנקוט להשגת יציבות באזור." בתשובה לשאלה האם חל שינוי בראייה ובאסטרטגיה של המדינות הערביות לאחר אירועי קטר, הבהיר: "כן, כמובן, היה כבר לחברינו הסעודים חזון ברור יחסית לגבי ההתפתחויות הללו, אך כעת הוא הפך להרבה יותר ברור, כלומר, מדינות האזור מבינות שהמסלול שחשבה איראן בעבר שגורם הרפתקני באזור (ישראל) מונע את ייצובו, הפך למציאות מוצקה יותר."
המפלגה ואיראן פועלות לתיקון המצפן כלפי האויב האמיתי של האומה, ולשינוי מוקד הסכנה כך שההתנגדות תיתפס כגורם מבטיח לביטחון מפני תוקפנות ישראלית אפשרית על לבנון והאזור כולו. זהו מסגור מחדש חיוני ליצירת אווירה ומרחב פוליטי לדיאלוג.
שמירה על נשק ההתנגדות כגורם הרתעה באמצעות הדגשה שהנשק "מכוון לישראל בלבד – לא לסעודיה ולא לשום מדינה ערבית", מה שמרגיע חששות אזוריים וחוסם את טענת פירוק הנשק שמקדמים האמריקאים והמערב.
התמודדות עם פרויקט "ישראל הגדולה" – לאחר שישראל תקפה את קטר, תוניסיה, סוריה, לבנון, איראן ותימן, עומדות הכוחות האזוריות בפני שתי אפשרויות: להתמודד עם הסכנה או להמתין עד שיגיע תורן. זהו המסר הברור של השיח' קאסם בנאומו.
השגת שקט ויציבות באזור, וריכוז מאמצים בפרויקט 2030 ועיר נאום – חלומו של מוחמד בן סלמאן, במיוחד לאחר האיומים הברורים שהשמיע מנהיג אנצאראללה בתימן, עבד אל־מלכ חות'י, כלפי ריאד, והמסרים שהגיעו למנהיגים הסעודים כי תרחיש מתקפת ארמקו עלול לחזור אם תמשיך סעודיה ללחוץ על המפלגה ועל נשקה בלבנון.
הימנעות מפתיחת חזיתות חדשות ורחבות המאיימות על היציבות האזורית – ההבנות מפחיתות את הסיכון להידרדרות רחבה הנתפסת בבירות המפרץ כאיום ישיר.
האינטרס הסעודי הוא להפחית את רמת העימות והמתח בלבנון, או במילים אחרות, לנהל את העימות תוך רגיעה יחסית, ברגע שבו ריאד סבורה שחיזבאללה אולי נחלש וניתן לה להרחיב את השפעתה בזירה הלבנונית.
קבלת קלף פוליטי – ההבנות עם שחקן מרכזי בלבנון מעניקות לסעודיה השפעה בנקודות הכרעה בלבנון.
הפחתת חלק מהלחצים הפוליטיים והכלכליים על לבנון, במיוחד אלו המופנים נגד המפלגה ונשק ההתנגדות, במקום שהלחץ יישאר אמריקאי־סעודי מתמשך.
הבטחת המשך הלגיטימציה של נשק ההתנגדות במסגרת אסטרטגיית ההגנה הלאומית והאזורית.
קבלת "חיפוי" אזורי־מפרצי מול ניסיונות לבודד את חיזבאללה – דיאלוג עם סעודיה והעולם הערבי מקל על המפלגה ועל לבנון.
לא ניתן לבנות אמון מוחלט בין יריבים של עשרות שנים, במיוחד עם סעודיה, לאחר פשעיה בתימן, עיראק, סוריה ולבנון, ושיתופה עם האמריקאים והישראלים בניסיון לחסל את ההתנגדות בלבנון ובעזה. לכן, כל דיאלוג חייב לכלול ערבויות ברורות, בהן מנגנונים להפחתת מתחים והסלמות פוליטיות. עם זאת, לא סביר שיופסק ההסלמה התקשורתית, אף על פי שלראשונה כינתה ערוץ "אל־חדת'" הסעודי את השיח' נעים קאסם "מזכ"ל חיזבאללה" ולא "ראש מיליציה".
כמו כן, האמריקאים עלולים לנסות לסכל כל הבנה אזורית שתצא משליטתם; סעודיה לא תצא מהחסות והאג'נדה האמריקאית, אך היא כבר גילתה פעמיים שזו "שקר גדול" – פעם ראשונה במלחמתה בתימן כאשר לא קיבלה סיוע צבאי מספיק מארה"ב לדעתה, ופעם שנייה כשישראל תקפה את קטר – חברה במועצת שיתוף המפרץ והמארחת את הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר באזור.
קריאתו של השיח' נעים קאסם לא באה יש מאין, אלא היא מסר אסטרטגי שכותרתו: "אחדות נגד האויב המשותף – ישראל", וצורך לנהל מחלוקות פנימיות באופן השומר על הביטחון הלאומי של המדינות תחילה. הכדור נמצא כעת במגרש הסעודי, והיא ניצבת בפני מבחן אמיתי – להמשיך במדיניותה הקודמת של חבלה, התערבות בזירה הלבנונית ופגיעה בנשק ההתנגדות – מה שמחליש את כל הכוחות הערביים ומשרת את ישראל, או לבחור במדיניות של "הפחתת מתחים" ו"ניהול עימות" עם חיזבאללה, איראן וציר ההתנגדות, מה שעשוי להעניק לה קלף השפעה אזורי ולהפחית את הלחץ מהתקיפות הישראליות.
כך או כך, ההתפתחויות האחרונות – ביקור לאריג'אני בריאד, ההסכם הביטחוני עם פקיסטן, פסגת דוחא והתגובות הטורקיות והמצריות – מציבות את יוזמת השיח' קאסם בהקשר של קריאה מעמיקה, עמדה נבונה וחזקה, ובמסגרת מדיניות היד המושטת שחיזבאללה נוקט כלפי הפנים והחוץ, במיוחד מול מדינות ערב. בנוסף, מדובר בקלף לוגי שניתן לדון בו בשולחן ההחלטות האזורי, אם אכן יהיו כוונות טובות כנות בריאד ויכולת לשלוט בתוצאות, מול ניסיונות החבלה האמריקאיים ושלוחותיהם בלבנון ובאזור.
סופר: אל-חנאדק
