שליטה בים האדום והערבי: הקרב האסטרטגי בין צנעא, סעודיה ואיחוד האמירויות

בשבועות ובחודשים האחרונים הגבירה ארצות הברית, יחד עם בעלות בריתה האזוריות והתימניות, את נוכחותה ופעולותיה בדרום הים האדום, במצר באב אל-מנדב, במפרץ עדן ובים הערבי, תוך הישענות על תירוץ המאבק במה שמכונה "הברחות נשק וסמים". תירוץ זה אינו חדש – הוא שימש את וושינגטון גם באזורים אחרים, כמו הים הקריבי, ומהווה המשך לאותה רטוריקה ישנה שנקטה בה לאורך עשורים – להצדיק תקיפות וביצוע תוכניות גיאופוליטיות תחת דגל "המלחמה בטרור".

הכישלון של וושינגטון ובעלות בריתה – בין אם בתקופת ביידן דרך מה שכונה "קואליציית שומרי השגשוג", או בתקופת טראמפ תחת אסטרטגיית "הנוסע הקשוח", ובמקביל התקיפות הישראליות החוזרות נגד תימן – לא הצליחו להשיג את מטרותיהם, ובראשן שבירת המצור הימי שהטילה תימן על אוניות הקשורות לישראל במחאה על הטבח בעזה. תימן בלטה ככוח אזורי עולה – לא רק בכוח צבאי אלא גם בהטלת שליטה מסוימת על נתיבי הסחר האסטרטגיים בים האדום ובים הערבי – תוך שימוש בטילים ובמל"טים ימיים מתקדמים. זה דחף את וושינגטון ובעלות בריתה האזוריות לגבש אסטרטגיה חדשה שתאפשר להן לבלום את הכישלון ולבסס מחדש נוכחות באחת מהנקודות הימיות החשובות בעולם.

לאור מציאות זו, נרשמו בשבועות האחרונים תנועות ופעילות מוגברת מצד סעודיה, איחוד האמירויות והכוחות המקומיים הנאמנים להן בתימן – לכל אורך החופים והאיים התימניים, מהחוף הדרום-מערבי ועד לים הערבי. כל זאת במסגרת מרוץ להשתלטות טקטית ואסטרטגית שתחזיר להן אחיזה באיזון האזורי, מול ההשפעה של צנעא.

המחקר המצורף מנתח את האסטרטגיות השונות להשתלטות על הים האדום והים הערבי – תוך סקירה של הפעילות האמירתית והסעודית והשלכותיה בזירה האזורית והבינלאומית.

לפי המחקר, איחוד האמירויות מתמקדת מאז 2015 בהתפשטות באיים ובחופים התימניים דרך שלוחות מקומיות, כמו "המועצה הדרומית למעבר" וכוחות טארק סאלח – מה שהקנה לה שליטה על מעל 1,000 ק"מ של חוף מהים האדום ועד חצרמוות. האמירויות גם הקימו בסיסים בקרן אפריקה (בסומליה, ברברה ובוסאסו) לשליטה על נתיבי סחר.

איי סוקוטרה ומיון הם לב הפעילות האמירתית החדשה – באבו דאבי הוקמו מסלולי נחיתה ומתקנים צבאיים גדולים לקליטת מטוסים כבדים ומל"טים ישראליים; ובמיון הוקם בסיס אווירי מתוחכם בכניסה לבאב אל-מנדב. לפי דיווחים, בסיסים אלה מופעלים בתיאום מודיעיני אמריקאי–ישראלי–אמירתי כחלק מפרויקט "המזרח התיכון החדש" תחת סיסמת "המלחמה בהברחות". מנגד, צנעא מזהירה כי מדובר בפרויקט ציוני-אמריקאי לשליטה ימית, ומודיעה שהיא מוכנה לצעדים אסטרטגיים לשחרור האיים ולהתמודדות עם האיומים.

סעודיה, מצדה, מנסה לקבע את עצמה כערבה לביטחון הימי, בין היתר באמצעות ועידת הביטחון הימי בריאד (ספטמבר 2025), בחסות בריטניה ובהשתתפות 40 מדינות. מטרת הוועידה היא לעצב מחדש את המאזן הימי דרך מימון ואימון כוחות מקומיים הנאמנים לקואליציה – ולהציבם ככוח חלופי לניהול המיצרים בשם המערב. עבד אל-מלכ אל-חות’י הזהיר את ריאד שלא "להסתבך בהגנה על אוניות ישראליות".

המחקר קובע כי הפעילות האמירתית והסעודית מתואמת במלואה עם האינטרסים הישראליים – שמטרתם לנטרל את כוח ההרתעה הימי של צנעא. המחקר מצטט מקורות ישראליים המדווחים על שיתוף פעולה צבאי בין תל אביב לאבו דאבי בהקמת בסיסים סמוך למפרץ עדן – במטרה לכתר את תימן בטבעת של בסיסים מהדרום ומהמערב.

לסיום, המחקר מציין כי מטרת המהלך היא בינאום סוגיית הים בתימן, ובכך להצדיק מעורבות זרה נרחבת – לכאורה למען "המאבק בהברחות", כשבעצם מדובר בניסיון להשתלט על הנתיבים הימיים המרכזיים ולהכיל את ההשפעה התימנית ששיבשה את מאזן הכוחות בים האדום ובים הערבי.