הצהרת חזבאללה פותחת שלב חדש בתגובת הארגון להפרות הישראליות של החלטה 1701, ומהווה בראש ובראשונה מסר ברור לישראל: מה שהיה לפני ההצהרה – אינו דומה למה שיבוא אחריה.
חשיבות ההצהרה טמונה באיך ישראל תפרש אותה וכיצד תבחר להגיב — ומשם תיגזר תגובת חזבאללה. מדובר באזהרה מוסווית בעלת משמעות עמוקה, כיוון שמדובר במסמך רשמי המביע בגלוי את תפיסת חזבאללה לגבי השלב הבא — ובכך מניח יסודות למדיניות חדשה אל מול ההפרות והתקיפות. המדיניות הזו מתכנסת תחת כותרת: "התקרבות לקו האדום" — ומעברו, אין דרך חזרה.
המסר ברור: חזבאללה טוען ללגיטימציה מהמדינה והגורמים הפנימיים, ומכין את החברה השיעית למאפייני השלב הקרוב. בין הנקודות המרכזיות שקובעות את מפת הדרך לפי ההצהרה:
הדגשת הזהות הלאומית והאחריות בשקיפות מול שותפי המולדת: שלטונות ואזרחים.
קריאה לעירנות מתמשכת מול מזימות ישראל ונכונות להתמודד מול מדיניותה התוקפנית הקבועה.
קביעה חד-משמעית שלפיה מו״מ שלא משרת אלא את ישראל — הוא בגדר כניעה, השפלה וקלון.
תיאור ישראל כמי שהגיעה לשיא האדישות בנוגע למסלול הדיפלומטי, וכתוקפנית שמנסה לכפות הישגים חדשים תוך סחיטה ואיומים כדי לגרור את לבנון למו״מ בתנאים ירודים.
הצהרה אמיצה המצביעה על אחריות ממשלת לבנון, כאשר היא מתארת את ההחלטה לריכוז הנשק כ"החלטה חפוזה של הממשלה" — ורואה בכך תוצאה של רצון טוב מול אויב שאין בו אמון או ביטחון.
קביעה ברורה ונחרצת: פירוק הנשק ברחבי לבנון — אינו לגיטימי, אינו מקובל, וישראל לא תוכל לכפות זאת.
גישה ריאליסטית ואחראית: דגש על דיון במסגרת לאומית כוללת באשר לאסטרטגיה כוללת לביטחון והגנה, תוך דחיית כל לחץ זר או סחיטה ישראלית.
שבירת נרטיב ההסתפקות בהאשמת חזבאללה בלבד — ולפיה ישראל מכוונת לא רק נגד הארגון אלא כלפי לבנון כולה ומוסדותיה, במטרה לשלול ממנה כל יכולת להתנגד ללחץ.
הזהרה מפני מו״מ במצב שבו למדינה אין "קלפי עוצמה" — דבר שמזמין עוד הישגים לישראל.
תיאור האופי האלים והאכזרי של ישראל כפי שבא לידי ביטוי בשנתיים האחרונות בלבנון, עזה והאזור — כהוכחה לכך שאין מקום למרווח תמרון מולה, ושאסור להמשיך במדיניות של משחק על הקצה.
קריאה להפעלת מאמץ דיפלומטי מצד לבנון שידרבן גם את ישראל לעמוד במחויבותה להפסקת אש — תוך הדגשת הנכונות של חזבאללה להציג עמדותיו בבהירות.
מסר הרגעה לשלטון בלבנון: אין צורך להיכנע לסחטנות המדינית הישראלית, ואין לאפשר למשוך את המדינה לשולחן מו״מ שמשרת את הסיכונים הקיומיים על ריבונותה.
הגדרת תפקיד חזבאללה וזכותו ככוח התנגדות לכיבוש ולתוקפנות — לא מכוח החלטה על מלחמה או שלום, אלא מכוח הזכות להגנה מול תוקפן שאינו חדל מהפרות ואיומים.
הצהרה זו באה ברגע רגיש במיוחד, לנוכח ההסלמה באיומים מישראל — ומציבה את מדינת לבנון כולה בפני אחריות לאומית לנוכח חומרת הנתיב והשלכותיו. המסר מיועד בראש ובראשונה לישראל: עליה לקחת בחשבון את מחיר כל פעולה — לא רק ללבנון אלא גם לעצמה. חזבאללה לא יקבל עוד את המשוואה הקיימת, והשלב הבא הוא תחילת מימוש זכות ההגנה.
על כן, ההצהרה מהווה נקודת מפנה בתולדות חזבאללה מאז מלחמת ספטמבר 2024 — במהלכה הלך והחריף חילופי המסרים בין הצדדים. הצעדים שינקטו לאחר הצהרה זו — מצד חזבאללה או ישראל — יהיו שיכריעו את הכיוון.
סופר: אל-חנאדק