ישראל בדרום סוריה: סיוע הומניטרי או אסטרטגיה של שליטה?

מאז נפילת המשטר הסורי בשנת 2024, ישראל לא הפסיקה לנצל את אי־היציבות הפוליטית והמשבר הכלכלי שממנו סובלים תושבי דרום סוריה. לאחר שהמדינה הסורית איבדה את יכולתה לשלוט באופן מלא באזורים הגובלים עם ישראל, החלה ישראל ליישם את תוכניתה ההיסטורית — שמטרתה לפצל את סוריה ולהשאיר אותה חלשה, לא מסוגלת להתנגד או להגן על אדמתה.
בעוד ישראל מסתתרת מאחורי סיסמאות כמו "הגנה על הדרוזים והמיעוטים מפני הפרות", בפועל היא לא פעלה בעבר להגנתם, אלא נקטה כלפיהם מדיניות אפליה שיטתית: שלילת קרקעות דרוזיות, חוקים המעניקים עדיפות אתנית ליהודים, והרחבת ההתנחלויות על חשבון תושבי הדרום הסורי.

מצבן של המיעוטים בדרום סוריה
הנתונים בשטח מעידים כי הדרוזים בכפרים הסמוכים לגבול חיים במציאות קשה — זהותם מפוצלת, המדינה מתעלמת מהם, וישראל מתייחסת אליהם בהתאם למדיניות אפליה מתמשכת. הם סובלים ממחסור חמור במים וחשמל, מאיומי הריסה עקב "חוק קמיניץ", ומתהליכים מתמשכים של הפקעת אדמות לטובת הרחבת יישובים ישראליים.
חוק הלאום, שקובע עליונות יהודית, מעגן משפטית את המדיניות הזו.

הסיוע ככלי להשגת השפעה פוליטית
ישראל מנצלת את המצוקה כדי לבסס שליטה באמצעות "סיוע הומניטרי". לפי דיווח ב"ישראל היום", יוצאות שיירות שבועיות עם חיטה, סולר, מזון, תרופות וציוד רפואי לכפרים דרוזיים בגבול הסורי. שיירות אלו מאורגנות על ידי יחידה צבאית מיוחדת בצה"ל.
הסיוע הזה אינו הומניטרי בלבד — הוא כלי אסטרטגי להשגת נאמנות מקומית, שכנוע התושבים שתלות בישראל היא תנאי לביטחונם ולקיומם.

חטיבת "חֵרֶב" מאבטחת את השיירות, ומשתתפים בה חיילים דרוזים שלהם קרובי משפחה באזורים הללו. השתתפותם נועדה להעניק לסיוע "אמינות מקומית" ולעודד גיוס צעירים דרוזים לצה"ל. מספר המתנדבים הדרוזים עלה באופן ניכר – לכ־150 צעירים בחודשים האחרונים – תוצאה ישירה של ניצול המשבר הכלכלי כאמצעי גיוס והשפעה.

השליטה בג'בל א־שיח' (הר חרמון)
ישראל הרחיבה את שליטתה בהר חרמון: אם בעבר שלטה בכ־7% ממנו בלבד, כיום היא שולטת כמעט בכל שטחו, תוך נוכחות צבאית קבועה ומעקב הדוק אחרי דמשק והאזור. שר הביטחון ישראל כ"ץ הצהיר כי "הצבא יישאר באזור לתקופה בלתי מוגבלת", דבר שממחיש את השאיפה ההתרחבותית של ישראל בדרום סוריה ובאזור כולו.

היעד האמיתי: פיצול סוריה והחלשתה
מאחורי כל הצעדים הללו מסתתרת מטרה אחת – פיצול סוריה למקטעים חלשים שאינם מסוגלים לאיים על ישראל. כל פעולה — בין אם צבאית, הומניטרית או פוליטית — משתלבת באסטרטגיה כוללת של שליטה והשפעה ארוכת טווח בגבול הצפוני.

הניצול של המשבר האנושי בדרום סוריה ממחיש את האסטרטגיה ההתרחבותית של ישראל, שמתחפשת להגנה על מיעוטים. בפועל, הדרוזים והערבים סובלים ממדיניות של אפליה, גזל אדמות והדרה. ישראל מפעילה במקביל "יד לוחצת ויד מרגיעה" — מצד אחד מעניקה סיוע, מצד שני מחזקת את אחיזתה, כדי ליצור מציאות של כניעה שקטה ותלות מלאה בשליטתה.