הערוץ 12: ישראל הפכה לחוליה חיונית בחזון הגדול של בן סלמאן

הפרופסור עוזי רבי, מומחה לגאופוליטיקה אזורית, כותב במאמר שפורסם באתר ערוץ 12 כי בעוד התהליך הפוליטי של הנורמליזציה עם ערב הסעודית תקוע בשל המלחמה בעזה, הרי ש"נורמליזציה מציאותית" עדיין מתרחשת מתחת לפני השטח, וערוצים שנחסמו – נפתחים מחדש. לדבריו, קיים חיתוך אינטרסים, והגלגל נע לעבר "נורמליזציה אזרחית מדורגת". הוא מסכם כי במקום לדבר על "שלום כולל", ראוי להתחיל לחשוב במונחים של "שלום מעשי".

טקסט המאמר:

המזרח התיכון של 2025 ניצב בנקודת מפנה רגישה ומכריעה: מצד אחד, עידן הדלקים הפוסיליים ממשיך להוות בסיס לכלכלה הגלובלית; מצד שני, האזור חווה מהפכה טכנולוגית ואנרגטית שמעצבת כלכלה חכמה, ירוקה ומחוברת. בין שני הקטבים הללו מתהווה מציאות פוליטית-כלכלית חדשה, שבה ישראל וערב הסעודית מתקרבות – לא במחוות מדיניות אלא בשל אינטרסים משותפים.

הביקורים החוזרים ונשנים של בכירים אמריקאים בירושלים ובריאד מדגישים את עומק השינוי: ארצות הברית שואפת להנדס מחדש את המרחב האזורי סביב מסדרון כלכלי-אסטרטגי המחבר את הודו והמזרח הרחוק אל הים התיכון ואירופה. במערך החדש הזה, ישראל אינה רק שותפה ביטחונית – היא הופכת לצומת ידע ותשתיות, שילוב נדיר של גיאוגרפיה, טכנולוגיה ויכולת הנדסית.

הנורמליזציה כבר קיימת – אך אינה מדינית

בלב המהלך ניצב יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן (MBS). למרות שטרם הוכתר למלך, הוא עיצב לעצמו נרטיב של מנהיגות טרנספורמטיבית: מוכנות להקרבה, שבירת מוסכמות, והובלת חזון אמיץ וחדשני שמוביל את סעודיה מתלות במשאבים טבעיים לכלכלה מבוססת ידע וחדשנות.
"חזון 2030" איננו מסמך מדיניות בלבד – זהו מניפסט זהות לאומית חדש, המשלב עושר מסורתי עם שאיפה להתקדמות.

למרות שאין באופק הסכם נורמליזציה מלא כל עוד הסוגיה הפלסטינית קיימת, הרי שהגלגל כבר התחיל להסתובב. תשתית אזורית לשיתוף פעולה נבנית בתחומי פינטק, סייבר, טכנולוגיה ואנרגיה. סעודיה מחפשת כלים, וישראל מספקת יכולות. בלב היכולות הללו עומד מרכיב אסטרטגי – תשתית האנרגיה.

ישראל מבינה שכוחה אינו רק בצבא או בטכנולוגיה העילית שלה, אלא ביכולתה לשלב בין השניים בתוך מבנה מערכתי. חברת "קצא"א", לדוגמה, יכולה להפוך לרכיב מרכזי בהגדרה מחדש של עצמאותה האנרגטית של ישראל – לא רק כחברת נפט, אלא כצומת פיזית, טכנולוגית ולוגיסטית המחברת בין הים האדום לים התיכון, בין אנרגיה מסורתית לירוקה, בין ישראל למסדרון הכלכלי המתהווה מדרום וממזרח.

יציאתו של משלחת מקצועית ישראלית לסעודיה מהווה סימן לבאות – איתות ברור לכך שערוצים שנסגרו עם פרוץ המלחמה נפתחים מחדש. מאחורי הקלעים מתבצעת תנועה מדודה אך עקבית לעבר נורמליזציה אזרחית הדרגתית, המתמקדת בכלכלה, טכנולוגיה ותיירות דתית. ביקורו המתוכנן של מוחמד בן סלמאן לארצות הברית ב-18 בנובמבר 2025 עשוי להפוך לרגע סמלי – לא שלום מלא, אלא "שלום מעשי": נורמליזציה חלקית שתיתן תוקף פומבי לקשרים קיימים, ותסמן שהצדדים מתקדמים, כל אחד בדרכו, לעבר עידן חדש במזרח התיכון.

הכוח כבר לא נמדד בטילים בלבד – אלא בצינורות אנרגיה ונתונים

בהקשר הזה, ישראל איננה נסחפת לתוך פרויקט אמריקאי-סעודי – היא ממקמת את עצמה מחדש כחוליה חיונית בתוכו. היא לא מביאה רק ידע וחדשנות, אלא גם תשתית קיימת שיכולה לשרת את הציר הכלכלי-אנרגטי מהים הערבי לים התיכון – מה שמחזק את עצמאותה וריבונותה האנרגטית בסביבה משתנה.

ייתכן שנורמליזציה מדינית עדיין אינה מעבר לפינה, אך נורמליזציה מציאותית כבר קיימת. סביב ציר האנרגיה והטכנולוגיה נרקמות בריתות אזוריות חדשות: סעודיה מובילה, ישראל משתלבת, וארצות הברית מעניקה את המטריה האסטרטגית. אין זו עוד "דיפלומטיית הדגלים" אלא דיפלומטיה של מערכות, מסלולים ותשתיות.

בעידן שבו הנפט מפנה את מקומו לידע – מבלי להיעלם לגמרי – ישראל מציעה לשולחן את יכולת התכנון והמעבר. גוף כמו קצא"א מסמל את היכולת של מדינה קטנה להפוך את תשתיותיה הפיזיות למנוף מדיני, ואת המעבר האנרגטי שלה ליתרון גיאופוליטי.
במזרח התיכון החדש, הכוח כבר לא נמדד רק בטילים – אלא בצינורות נתונים וזרמי אנרגיה, בקשר שבין ידע למשאבים.
וישראל, המשתרעת על חופי הים התיכון והים האדום, ניצבת בלב המערך הזה – גשר בין עידנים.