הספר הפתוח משרטט את מפת השלב הבא

בצל המשך ההפרות הישראליות של הפסקת האש והחלטה 1701, ובשעה שלבנון נצמדת למחוייבות חד־צדדית לשקט מבלי שיהיה מרתיע ממשי נגד האויב, שיגר היום חזבאללה מכתב פתוח אל שלושת הנשיאים ואל העם הלבנוני. המכתב הגיע ברגע רגיש שבו גובר השיח הפנימי והבינלאומי על פירוק הארגון מנשקו, בשעה שלמדינה הלבנונית אין מערכת הגנה המסוגלת להגן על אדמותיה.

מכתב היום מהווה מסמך פוליטי הקובע את עמדת חזבאללה כלפי השלב הבא, ומגדיר מחדש את שלב זה ואת דרישותיו בלבנון.

סגנון וסמליות המכתב

מהשורה הראשונה מתברר שחזבאללה מדבר מעמדת "שותף בקבלת ההחלטות הלאומית". המכתב נפתח בברכה לשלושת הנשיאים ולעם הלבנוני, בנוסח המרמז שהארגון רואה את עצמו כמי שפונה למדינה כפי שהוא חלק ממנה. הטון רגוע בצורתו, אך טעון בביטחון ובאזהרה בעת ובעונה אחת, ומזכיר את שפת הצהרות הארגון בשלבים של עימותים גדולים, כאשר היה שואף לאיזון בין קריאה לאחדות לבין אזהרה מהידרדרות ל"מלכודות האויב".

המכתב מציב את כל הגורמים מול אחריותם: הנשיאות, הממשלה, הפרלמנט והעם. הוא גם מדגיש שהארגון, למרות מחויבותו לרגיעה, ממשיך לראות את עצמו כמי שנושא באחריות הראשונה להגנת לבנון בהיעדר חלופה ממשית, ואחראי על הגנת האדמה והעם כפי שהיה טרם קרב "אנשי העוז הראשונים" בשנת 2024.

תוכן המכתב וניתוחו

הטקסט נשען על תיאור מדויק של העובדות המשפטיות והפוליטיות הקשורות להכרזה על הפסקת האש ב־27 בנובמבר 2024, ומציע קריאה מפורטת של החלטה 1701 ומנגנון יישומה. כאן מזכיר הארגון כי לבנון התחייבה להסכם "במפורש ובקפדנות", בעוד שהאויב המשיך בהפרות ביבשה, בים ובאוויר. נקודה זו מהווה את עמוד השדרה של המסר – כלומר, "ישראל" היא שהפרה את ההבנות, ולכן אין כל גורם שיכול לדרוש מההתנגדות לסגת מנשקה או מהתחייבויותיה ההגנתיות.

הנאום מתפתח בהדרגה מהצגה לתוך אזהרה, כאשר הארגון מתאר את החלטת הממשלה המהירה בעניין בלעדיות הנשק כ"עבירה ממשלתית", מפני שהאויב ניצל אותה כדי לכפות את פירוק נשק ההתנגדות כתנאי להפסקת התוקפנות. בהקשר זה, מציג הארגון משוואה חדשה: בלעדיות הנשק אינה נידונה תחת לחץ חיצוני, אלא במסגרת "אסטרטגיה לאומית כוללת לביטחון ולהגנה". ביטוי זה מסכם את עמדתו הסופית של הארגון כלפי כל יוזמות שמובילות ארה"ב וישראל בלבנון.

המכתב כולל גם הפרכה של כוונת האויב האמיתית "לגרור את לבנון לסבבי משא ומתן חדשים" המשרתים את האינטרסים שלו, תוך הדגשה שכל משא ומתן פוליטי עם "ישראל" איננו בעל תועלת לאומית, אלא כולל סיכונים קיומיים המאיימים על ישות לבנון. אזהרה ישירה זו מזכירה את עמדת הארגון כלפי שרטוט הגבולות הימיים בשנת 2022, אך הפעם בניסוח נוקשה יותר, מה שמעיד על הצטמצמות מרחב הפשרה.

תרחישים אפשריים

המסר, הן בצורתו והן בתוכנו, מהווה קביעת גבולות חדשים. הוא דורש מהמדינה לשאת באחריותה בהגנה על ההחלטה הלאומית, ואם לא – הארגון ימשיך ב"הגנה הלגיטימית" כזכות טבעית שאינה כפופה להחלטת מלחמה או שלום.

בהתבסס על כך, ניתן לשרטט שלושה תרחישים אפשריים לתקופה הקרובה:

-תרחיש ההבנה הפנימית: שלושת הנשיאים מאמצים את תוכן המסר כעמדה לבנונית מאוחדת מול הלחצים האמריקאיים–ישראליים, מה שמחזק את אחדות ההכרעה הפנימית ומעצב מחדש את הקשר בין הצבא להתנגדות במסגרת חזון ביטחוני אחיד.

-תרחיש ההסלמה הפוליטית: אם הממשלה תתעלם מהמסר או תמשיך ביישום סעיפי "בלעדיות הנשק", ייתכן שיחול מתיחות גוברת בלבנון, במיוחד אם תתווסף לכך לחימה חיצונית מצד האויב – כפי שמתרחש כעת – או החלטות חדשות המפרשות את החלטה 1701 לפי קריטריונים ישראליים.

-תרחיש השטח: אם "ישראל" תמשיך בתקיפות האוויריות והקרקעיות, ייתכן שהארגון ייאלץ להגיב באופן מוגבל לשם חידוש כללי העימות, מה שיציב את לבנון שוב תחת משוואת הרתעה שאינה מושגת אלא דרך פעולה – לא באמצעות משא ומתן שאינו מבטיח את שלומה של לבנון.

המכתב הפתוח קורא לעמדה אחידה השומרת על הריבונות ומונעת הידרדרות לויתורים בחינם. הוא משדר מסר ברור שכל ניסיון לכפות את פירוק נשק ההתנגדות או לשנות את כללי העימות ייתקל בתגובה מחושבת.

בסיכומו של דבר, חזבאללה, באמצעות הודעה זו, שרטט מחדש את מפת השלב הבא, והדגיש כי משוואת הצבא–העם–וההתנגדות היא עדיין הערובה היחידה להגנת לבנון.