11:54 זמן קודס הכבושה
במהלך שנתיים של מאבק מתמשך, השתנה הנוף הישראלי‑אזורי‑בינלאומי באופן יסודי, והמלחמה ייצרה תהפוכות פוליטיות ואסטרטגיות עמוקות אשר שרטטו מחדש את מפת המזרח התיכון ואת מיקום ”ישראל” בתוכה. המלחמה בלטה כראי למשבר המבני של ישראל, ולאירוע מכונן שחשף את גבולות הכוח הצבאי מול המורכבויות הגאופוליטיות‑חברתיות.
המאמר מאת מכון המחקר לביטחון לאומי (INSS), המתפרסם באתר “אל חנאדק”, עוסק בתקופת “פוסט‑מלחמה” שישראל חווה בשנים האחרונות, ומתאר אותה כתקופה מכוננת שעיצוב מחדש את מעמדה בעולם ובאזור, וכופה עליה מציאות חדשה ברמה הפוליטית, הצבאית והחברתית. המאמר מספק ניתוח מקיף של האירועים המרכזיים והשינויים שהביאה המלחמה, ומסתיים במספר המלצות לגיבוש מדיניות ישראלית חדשה שתתאים לתמורות שהתרחשו.
המאמר נפתח בהצגת היעדים שקבעה ההנהגה הישראלית למלחמה: חיסול חמאס, פירוק מנגנונה הצבאי, החלפת משטרה בעזה, עם תוספת מאוחר יותר של יעד הקשור לשוב השבויים. לאחר מכן המאמר מתאר את ארבעת שלבי התכנית שאושרה: מהכנה ומניפולציה, דרך ניסיון להשיג הכרעה צבאית, ואז מציאת חלופה אזרחית לניהול הרצועה, ועד לשלב היציבות הביטחונית. עם זאת, המאמר מצביע כיצד שלבים אלה נתקעו, וכיצד ישראל נכשלה בביצועם לפי לוחות הזמנים שנקבעו.
בהמשך המאמר מנתח את המלחמה בשלושה מעגלים מקושרים:
המעגל העולמי, שהציב את המלחמה במסגרת מאבק בין “עולם המבוסס‑כללים” בראשות ארצות הברית, לבין כוחות המתנגדים לו כמו רוסיה, איראן וחמאס.
המעגל האזורי, שבא לידי ביטוי במאבק בין מה שנקרא “כוחות מתונים” השואפים ליציבות, לבין “האלמנטים הקיצוניים” בראשות איראן.
המעגל המקומי, שהיא בזירת המאבק הישיר בין ישראל לחמאס ברצועת עזה.
המאמר מקדיש חלק נרחב להשפעת המלחמה על מעמדה הבינלאומי של ישראל. הוא מצביע על השינוי הגדול בדעת‑הציבור העולמית שהעביר את ישראל ממעמד “קורבן” למעמד “רוצח”, ועל הדרדרות הדרגתית ביחסיה עם ארה״ב ואירופה, במיוחד בעקבות פרשת רפיח ועיכוב המבצעים בשטח. המאמר מדגיש גם שלושה תחנות מרכזיות שהעמיקו את ההידרדרות הזו: הסתכסכות עם ממשל ג’ו ביידן בגלל מבצע רפיח, הפרת ההסכמים לאחר שחרור השבויים וחידוש הקרבות, והכשל בניהול “המלחמה הידע־ציבורית” מול האשמות “הרעבה המכוּונת” בעזה.
הוא דן גם בהשפעה הפנימית של המלחמה על החברה הישראלית – שבה העמיק הקרע הפוליטי‑חברתי בין מחנות מתחרים סביב יעדי המלחמה ודרכי סיומה, לצד עלייה באי‑האמון בין הציבור לבין מוסדות השלטון. הוא מציין שענייני השבויים והוויכוח סביב “היום שאחרי עזה” חיזקו את ההסתה הזו והחלישו את האחדות הפנימית.
בהקשר האזורי, המאמר טוען שהמלחמה תרמה להיחלשות הציר השיעי בראשות איראן, לעומת עליית ציר סוני‑איסלאמי–אח״מי נתמך אמריקנית, במיוחד על‑ידי קטר וטורקיה, מה ששינה את מאזן הכוחות במזרח התיכון. הוא גם מדגיש שתִּדוּל הסכסוך הפלסטיני ונוכחות כוחות בינלאומיים בעזה מהווים שינוי אסטרטגי שמגביל את חופש הפעולה הצבאי של ישראל.
לסיכום, המאמר קורא לגיבוש מדיניות ביטחון לאומי חדשה שתתאים לשינויים הבינלאומיים והאזוריים, ולהפוך את לקחי המלחמה לבניית האחדות הפנימית מחדש. אך יחד עם זאת, המאמר מבחין כי האקלים הפוליטי ערב הבחירות הקרובות אינו מעודד השגת המהפכה הזו, אלא מרמז על המשך הקרע והחרפת המאבק הפנימי סביב הסיפורים והאחריות.
מקור: inss
