ישראל היום: הספירה לאחור עם חיזבאללה החלה

הגישה הישראלית הנוכחית כלפי לבנון מצביעה על שינוי ברור בתפיסה האסטרטגית בתל אביב בנוגע לאיום המתחדש מצד חיזבאללה, הן ברטוריקה הפוליטית והן בתקשורת הישראלית. הדאגה מהתחזקות הארגון ושיקומו הצבאי עלתה לראש סדר היום הביטחוני והצבאי, עד כדי כך שגורמים ישראליים רבים סבורים כי העימות הבא עם חיזבאללה הפך לבלתי נמנע – גם אם מועדו המדויק נותר מעורפל.

לאחר שנה בלבד ממה שתואר בישראל כ"ניצחון מוחץ" במלחמה הקודמת, האופטימיות התחלפה בתחושת מציאות קשה יותר, שלפיה חיזבאללה הצליח לשקם את מערכו המבצעי ולחזק את קווי האספקה שלו מאיראן. זאת לצד הישג פוליטי שמנע את פירוק נשקו, והפך את הנושא לעניין פנימי בלבנון שקשה לגעת בו.

במאמר שפרסם פרופסור אייל זיסר בעיתון "ישראל היום", הוא מציג הערכה אסטרטגית פסימית לגבי הזירה הצפונית, וקובע כי ה"שקט המטעה" מול חיזבאללה אינו אלא הפסקה זמנית לפני פרוץ "מלחמת לבנון השלישית".

לדבריו, ישראל שגתה כשחתמה על הסכם "לקוי ומפוקפק", תוך תקווה שחיזבאללה יתנהג באחריות ויפרק את נשקו – אך בפועל, הארגון שמר על תמיכת הציבור השיעי בלבנון, חידש הברחות נשק מאיראן והחזיר לעצמו יכולות לחימה שאבדו במלחמה. זיסר מתאר את חיזבאללה כ"ארגון מעט מדבר", אך "עקבי בדבקותו בנשק ובבחירתו באופציית ההתנגדות".

עוד מדגיש הכותב כי חיזבאללה מחזיק בעשרות אלפי לוחמים מוכנים – וכי הרג 300 מהם "אינו משנה את מאזן הכוחות". לדבריו, הפעולות הישראליות הנוכחיות הן בעיקרן הצהרתיות, נטולות השפעה מהותית על הארגון בשטח.

הוא מזהיר כי הספירה לאחור לעימות הבא כבר החלה, וקורא לישראל לפעול בנחישות לניטור הארגון וסיכול איוםיו לפני שתופתע מחדש – שכן לטענתו, בלבנון, בניגוד לאירועים בעזה או מול איראן, הכישלון המדיני והצבאי היה עמוק בהרבה – תוצאה של ויתורים עצמאיים והנחות אשלייתיות באשר להתנהלות חיזבאללה.

לסיכום, זיסר קובע כי "השאלה איננה האם חיזבאללה יחדש את פעילותו – אלא מתי", וכי ישראל חייבת להתייחס לכך ברצינות גוברת, שכן המערכה הבאה בגבול הצפון היא רק עניין של זמן.