הכבלים התת-ימיים בים האדום: קלף לחץ אסטרטגי בידי צנעא

בשבועות האחרונים הופנו הזרקורים אל הים האדום כאחת מזירות המתח המרכזיות באזור, לאחר שתיק הכבלים התת-ימיים הפך לסוגיה פוליטית וביטחונית החורגת מעבר להיבט הטכני שלה. בתחילת ספטמבר דווח על שורת תקלות שפגעו בכבלי אינטרנט המחברים בין אסיה לאירופה – מה שהעלה דאגה בינלאומית לגבי יציבות התשתית הדיגיטלית החיונית. אך הדאגה לא נותרה בתחום הכלכלי בלבד – אלא התערבבה במהירות עם הסכסוך הפוליטי והצבאי בתימן, כאשר צנעא הכריזה כי לא ניתן לנתק את ההיבט הטכני מהתקיפות שכוונו נגד הנהגתה ואתריה הרגישים באוגוסט האחרון.

מנקודת המבט התימנית, לא ניתן לקיים תיקון או תחזוקה תחת פיקוח חיצוני בעוד מתקפות האוויר שמבצעת ישראל נמשכות נגד בכירים תימנים. השילוב בין הממדים הצבאיים והטכניים הפך את הסוגיה לשאלת ריבונות מובהקת. לפי דיווחים מודיעיניים – שחלקם פורסם באתר Intelligence Online – ניהלה עומאן מגעים לניהול תיקונים תחת פיקוח טכני משותף, אך התקיפות האוויריות הביאו לקריסת האמון ולנסיגת צנעא מכל שיח. מבחינתה של צנעא והכוחות המזוינים של תימן, לא ייתכן קיום מהלך טכני כשקיימת עדיין סכנה לריבונות.

עמדה זו משקפת את תפיסת צנעא כי מדובר בזכות הגנה וריבונות על תשתיות בשטחה. היא רואה בכל תהליך שאינו מכיר בהיבט הריבוני שלה – לא תהליך טכני אלא חדירה ביטחונית. מנגד, מדינות המערב וחברות התקשורת מביעות חשש מפני פגיעה ב־17% מהתעבורה הדיגיטלית הגלובלית, אשר עוברת דרך הים האדום. כך נוצר פער עדיפויות: בין ריבונות תימן על מימיה ואבטחתה – לבין מאמץ בינלאומי לשמירה על יציבות הרשתות שמשרתות את הכלכלה הגלובלית.

הצהרותיה של צנעא משקפות את הסתירה הזו במלואה. מבחינתה, הדאגה הפתאומית של המערב לכבלים חושפת צביעות – הגנה על אינטרסים דיגיטליים מצד אחד, והתעלמות מהתקיפות הצבאיות והפגיעות ההומניטריות בתימן ובפלסטין מצד שני. לכן, צנעא רואה בכבלים ובסוגיות השיט בים האדום לא כאיום – אלא ככלי לחץ לגיטימי מול תוקפנות וסגר. כשערוצי הדיפלומטיה חסומים, נותרו אמצעי הרתעה לא קונבנציונליים.

לאחרונה נרשמה התעוררות יוזמה אירופית לחידוש המגעים. האיחוד האירופי, מתוך חשש מהשפעות הכלכליות של ניתוק הכבלים, יזם מגעים דרך עומאן לפיתוח מנגנון פיקוח משותף שיבטיח שקיפות וימנע שימוש צבאי או מודיעיני בפרויקטים. עם זאת, צנעא מקשרת כל יוזמה לעמדה אירופית ברורה מול ישראל ולדרישה להפסקת ההתנקשויות – שכן אין מקום לתיווך טכני בלעדי בסביבה פוליטית נפיצה.

נושא כבלי הים האדום חורג מהטכני – הוא הפך לליבת המאבק על ריבונות אזורית. צנעא מבקשת לקבוע משוואה חדשה: השליטה על המרחב הדיגיטלי והתשתיות הימיות היא חלק ממערך ההרתעה האסטרטגי, לא רק שירות עולמי ניטרלי. מנגד, הקהילה הבינלאומית מנסה להגן על היציבות הגלובלית של מערכות התקשורת – מבלי להיגרר לעימותים מקומיים הנתפסים כמעכבים.

לפיכך, כל פתרון מצריך איזון בין ערבות טכנית לשיקולים ריבוניים. פיקוח עצמאי, הגנה חוקית על התיקונים, ומניעת שימוש פוליטי בפרויקטים – הם תנאים בוני אמון הכרחיים. התעלמות מהממד הפוליטי או מהזכויות הלאומיות של צנעא עלולה להפוך את הים האדום לחזית עימות חדשה – משדה הקרב הצבאי ועד לזירה הדיגיטלית הגלובלית.