תימן מעלה את רמת ההסלמה בעיצומן של השיחות: קריאה מדויקת של המצב בשטח

הכוחות המזוינים של תימן ביצעו שתי פעולות צבאיות בו־זמנית: הראשונה כוונה נגד ספינה בים האדום והובילה לטיבועה, והשנייה – מתקפה טילית ואווירית שפגעה ביעדים אסטרטגיים בעומק ישראל. הסלמה איכותית זו התרחשה בתזמון רגיש במיוחד, שבו מתלכדים הציר הצבאי עם מו״מ פוליטי עדין המתקיים בבירת קטר, דוחה, ובמקביל ביקור ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בוושינגטון ופגישתו עם הנשיא האמריקני דונלד טראמפ.

הפעולות התימניות, גם אם מוצגות כתגובה לתוקפנות הישראלית ותמיכה בעזה, משקפות כעת פרויקט צבאי עצמאי, שבאמצעותו מעוצבים מחדש מאזן הכוחות האזורי – מחוץ לשולחן המו״מ.

הודעת תימן כללה פרטים מדויקים על שתי הפעולות: בפעולה הימית הותקפה הספינה "Magic Seas" בשני כלי שיט בלתי מאוישים, חמישה טילים (בליסטיים ושיוט), ושלוש כטב״מים. ההתקפה גרמה לחדירת מים ולפגיעה ישירה. בפעולה השנייה שוגרו 11 טילים, ביניהם טיל היפר־קולי מדגם "פלסטין 2", וכן כטב״מים, לעבר ארבעה יעדים בתוך ישראל: נמל התעופה בן גוריון, נמל אשדוד, תחנת הכוח באשקלון ונמל אילת. לפי ההודעה, הפגיעות היו מדויקות, ומערכות ההגנה האווירית לא הצליחו ליירטן.

מבחינה צבאית, ההתקפות הללו מצביעות על מעבר של צנעא מדפוס תגובה מוגבל לפעולות מורכבות ומתואמות, שבהן מנוהלות בו־זמנית שתי חזיתות: הים האדום ועומק השטח הישראלי. מבחינה פוליטית, הדבר מעיד שתימן כבר אינה צד תומך בלבד, אלא גם שחקן קובע במאזן ההרתעה.

הפעולות מתבצעות על רקע מו״מ אזורי ובינלאומי שנועד להשיג הפסקת אש בעזה. ההצעות הנידונות כוללות הפוגה של 60 יום, חילופי שבויים והעברת סיוע, אך ללא התחייבות ישראלית ברורה לנסיגה מלאה או להפסקת פעולות צבאיות לצמיתות.

מנגד, התקיפות התימניות התרחשו בזמן ביקורו של נתניהו בוושינגטון ופגישתו עם טראמפ. עד לשעת כתיבת שורות אלו, לא פורסמו עמדות סופיות על תוצאות הפגישה, אך מידע ראשוני מצביע על כך שישראל מתעקשת על תנאיה הביטחוניים ובראשם "פירוק יכולות חמאס", בעוד ממשל טראמפ מנסה להעביר הסכם זמני ללא ויתורים אסטרטגיים.

בהקשר זה, ההסלמה התימנית מובנת כמסר מחוץ לערוצי המו״מ – לפיו כל הסכם שלא ייקח בחשבון את הדינמיקות החדשות בים האדום ובחזיתות שמעבר לעזה, לא יהיה בר־קיימא.

מאז תחילת המלחמה בעזה באוקטובר 2023, וושינגטון ותל אביב מדברות על רצונן "לכפות משוואות ביטחוניות חדשות" באזור, המבוססות על הרתעה רחבה וכינון מחדש של כללי העימות. אולם ההתקפות האחרונות של תימן, ולפניהן שורת תקיפות ימית נגד עשרות ספינות, מעוררות שאלות כבדות משקל על יעילות המשוואות האלה.

למרות שישראל הודיעה על תגבור ההגנה האווירית שלה, טילים וכטב"מים הגיעו לנמל התעופה ולנמלים החיוניים שלה. על אף האיומים האמריקניים, הותקפה ספינה מרכזית – וטבעה – מבלי שנרשמה תגובה צבאית ישירה. דבר זה מצביע לא רק על פער בהרתעה, אלא גם על הבנה הולכת וגוברת כי המשוואה האמיתית מתעצבת מחוץ להסכמים הפומביים ובאמצעים שוושינגטון כבר אינה היחידה שמחזיקה בהם.

ראוי לציין כי ישראל טרם הגיבה על פעולות ה־7 ביולי – לא מדינית ולא צבאית. ייתכן שהשקט הזה זמני, עד לבירור תוצאות המו״מ בדוחה, או נובע משיקולים הקשורים ליחסים עם ממשל טראמפ.

המציאות היא שתימן, על אף משאביה המוגבלים, הפכה לשחקן משפיע בזירה האזורית בזכות כלים אפקטיביים – טילים, כטב"מים וסירות תקיפה – במסגרת צבאית ממושמעת הבוחרת את תזמונה בקפידה.

התקיפות התימניות אינן עוד מסרי סולידריות בלבד, אלא הפכו לכלים אסטרטגיים המשפיעים בפועל על זירת המו״מ. בהיעדר ייצוג רשמי בשולחן השיחות, תימן כופה את נוכחותה. ואם וושינגטון ותל אביב שואפות לסיים את המלחמה לפי תנאיהן, הרי שמי שמחזיק ביכולת התקיפה בים ובאוויר – מחזיק גם בזכות הווטו על כל הסדר שאינו משקף את מאזן הכוחות החדש.

שינוי זה, גם אם מבטא הסלמה, חושף את שבריריות התפיסה של "יציבות בכוח" שעליה ביססו ישראל וארצות הברית את הימורן במשך יותר משנה וחצי. ישנם שחקנים – כמו תימן – שאינם נוהגים לנהל מו״מ, אך מיטיבים ללחוץ – ויודעים מתי לעשות זאת.