יום רביעי 08 אוקטובר , 2025 10:14

השינוי הגדול: ישראל תחת מצור מוסרי ומשפטי לאחר שנתיים של מלחמה

מה שהגיעה אליו ישראל הזמנית, לאחר שנתיים למלחמת מבצע מבול אל‑אקצא, מהשפלה עד למעמד המנודה בעולם — אף מצד מדינות מערביות שקרובות לה — הוא אחת מהתוצאות המרכזיות והבולטות שניתן לרשום לטובת פעולת חמאס ב־07/10/2023, לטובת המתכננים והמוציאים לפועל שלה, ולטובת העם הפלסטיני, שהציג במשך שנתיים עמידה ורוח התנגדות שלא נראו כמוהן בעולם.

מה שישראל הצליחה להשיג במהלך תקופה זו לא היה אלא עוד פשעים נגד האנושות, שמתווספים לרשימתה במשך יותר משבעה עשורים. ההבדל הפעם הוא שהפשעים הללו כבר לא ניתנים להסתיר כפי שהיה בעבר, ושחלק מהעמים, המדינות והגופים הבינלאומיים בעולם נטשו את עמדת הנייטרליות ועברו לגינויים מעשיים. בעוד שרוב הערבים והמוסלמים (מדינות ועמים), נותרו בעמדות של הפקרה — אם לא השתתפות — בפשעי ישראל.

כל התוצאות והמהפכים הללו מחזקים את דברי מנהיג המהפכה האסלאמית, האייתוללה עלי ח'אמנאי, שאמר בנאומיו שלאחר המבול כי "העולם העתידי הוא עולם פלסטין ולא של ישראל", וכי "כל פשעי ישראל וזוועותיה הם חסרי ערך ולא יניבו תוצאה כלשהי".

השינוי הגדול

מה שהתחיל כקמפיין ישראלי תחת התירוץ של "הגנה עצמית" הפך, אחרי שנתיים, למלחמת השמדה אנושית, ששינתה את התפיסה העולמית כלפי מדינת הכיבוש. ישראל ניצבת היום מול בידוד בינלאומי גובר, גינויים גלויים, ובחינה מוסרית עולמית. מצבה השתנה מהיסוד — משותפה אסטרטגית של המערב באסיה המערבית לישות שמרבים לראות בה מוקצה עולמית.

ההתקפה הישראלית-אמריקאית על רצועת עזה, שהובילה ליותר מ־200,000 הרוגים ופצועים — רובם ילדים, נשים ואזרחים — ולחורבן שחרג מ־92% משטח הרצועה, יחד עם התמוטטות תדמיתה הבינלאומית של ישראל וקריסת כוחה הרך, יצרו סדר עולמי חדש ביחס לפלסטין. התעוררה תנועת סולידריות עולמית חוצת גבולות, שצפויות לה השלכות גדולות על העתיד.

הלב של הפיכת ישראל למדינה מנודה נעוץ באסון ההומניטרי העצום שנגרם ממנה. עזה, שהייתה נצורה מאז 2007, נהרסה בקנה מידה שלא נראה מאז מלחמת העולם השנייה. במשך שנתיים של הפגזות, נהרסה כמעט כל תשתית אזרחית. בתי חולים, בתי ספר, מחנות פליטים ומסגדים הותקפו שוב ושוב. האשמות בעונש קולקטיבי מכוון גברו. אמנסטי, Human Rights Watch וגורמים באו״ם תיעדו הפרות חמורות של המשפט הבינלאומי: הפגזה אקראית, שימוש ברעב ככלי לחימה, ופגיעה ישירה בעיתונאים, צוותים רפואיים ושיירות סיוע.

לפי האו״ם, עשרות אלפי פלסטינים נהרגו בשנתיים הללו, כשנשים וילדים מהווים את רוב הקורבנות. הזעזוע הגלובלי מתמונות הקברים ההמוניים, הילדים הרעבים והחולים שנשארו בלי ציוד רפואי חיסל את נרטיב "ההגנה העצמית" של ישראל. האסון הפך לכתב אישום מוסרי בינלאומי שהביא לשחיקת הלגיטימציה הישראלית, אפילו אצל תומכיה ההיסטוריים.

קריסת הכוח הרך של ישראל

למשך עשורים, ישראל טיפחה את דימויה כמדינה מודרנית, חדשנית ודמוקרטית. תדמית זו שימשה כהסבר למדיניותה כ"הגנתית", ושיווקה אותה לעולם כליברלית. אולם מלחמת עזה מוטטה את הדימוי הזה.

העולם אינו רואה עוד בישראל דמוקרטיה מותקפת, אלא כוח כיבוש אלים שפועל נגד אוכלוסייה אזרחית נצורה. הסתירה בין הרטוריקה הישראלית לבין הפשעים שנראו בפועל הפכה לבלתי נסבלת — במיוחד כשבזכות הרשתות החברתיות, העולם ראה בזמן אמת את ההרס, ההרוגים, והקריאות לעזרה.

כתוצאה מכך, התמיכה העולמית בישראל התמוטטה. סקרים הראו ירידה חדה באירופה, אפריקה, אסיה ודרום אמריקה — במדינות כמו אירלנד, ספרד, דרום אפריקה וברזיל. שם ישראל מזוהה כעת עם מונחים כמו אפרטהייד, טיהור אתני, ופשעי מלחמה. גם בארצות הברית, התמיכה פחתה — במיוחד בקרב צעירים. סיסמתם המרכזית הפכה ל־"שחררו את פלסטין" (Free Palestine).

גינויים ואתגרים משפטיים

ישראל ניצבת כעת מול חזית משפטית עולמית: דרום אפריקה הגישה ב־2024 תביעה נגד ישראל לבית הדין הבינלאומי לצדק, בטענה לרצח עם. בית הדין פסק צעדים זמניים המחייבים את ישראל למנוע פשעים כאלו — מהלך חסר תקדים שהעניק תוקף חוקי לעמדות העולמיות. בית הדין הפלילי הבינלאומי פתח בחקירות נגד בכירים ישראלים, כולל מנהיגים צבאיים ופוליטיים, באשמת פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

תמיכה מערבית מתערערת

אפילו תמיכתה ההיסטורית של אירופה התערערה. מדינות כמו ספרד ואירלנד הכירו במדינת פלסטין ב־2024. צרפת ובלגיה הגבילו אספקת נשק לישראל. בבריטניה וגרמניה נשמעו קולות ביקורת, והלחץ מבפנים — בפרלמנטים ובציבור — גבר.

בארצות הברית פרצו הפגנות בקמפוסים, בארגוני עובדים ובערים גדולות. המחנה הדמוקרטי עצמו סובל מפיצול בין פרוגרסיבים לתומכי ישראל. רבים דורשים הפסקת הסיוע הצבאי וענישה.

תחיית תנועת ה־BDS

התמוטטות הלגיטימציה של ישראל הובילה לעליית תנועת החרם: BDS — חרם, משיכת השקעות, סנקציות. קמפיינים באוניברסיטאות, כנסיות, רשויות מקומיות — השפיעו על חברות ענק לנתק קשרים עם ישראל. קרנות פנסיה באירופה ובאמריקה הפסיקו להשקיע ביצרני נשק ישראלים. ענף ההייטק הישראלי איבד קשרים עם מוסדות אקדמיים ומחקריים.

עבור רבים, מדובר בשחזור של דרום אפריקה בזמן האפרטהייד — שם החרם הבינלאומי היה אחד הכלים היעילים ביותר להפלת המשטר.

ישראל — מדינה מנודה

ישראל אינה עוד רק מדינה כובשת — אלא מדינה מנודה: מבודדת דיפלומטית, נרדפת משפטית, מוחרמת כלכלית ומגונה מוסרית.


סופר: אל-חנאדק



מדינות ואזורים


לוח שנה