שלושה מסלולים מכתיבים את המשא ומתן הגרעיני: הסדרה או מתקפה?

תוצאות השיחות בין טהראן לוושינגטון במהלך השבועות הקרובים יקבעו את הנתיב שבו יילכו שלוש המדינות (איראן, ארצות הברית וישראל). או שתהיה פשרה פוליטית שבה יתגברו שני הצדדים על המכשולים ביניהם (הסכם גרעין חדש או לפחות הסכם זמני), או הסלמה לעבר עימות צבאי מול איראן שבו תהיה ישראל, לצד ארצות הברית, שותפה פעילה. ייתכן שגם תיכנס לתמונה אפשרות שלישית בין דיפלומטיה למלחמה, שתשלב בין השניים – כלומר תקיפות צבאיות במקביל לצעדים מדיניים שנועדו להטות את הכף לטובת "תן וקח", ביוזמה אמריקאית.

בהקשר זה פרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי מחקר מפורט, שבו נדונות האפשרויות העומדות בפני ישראל למניעת השגת נשק גרעיני בידי איראן: הסכם גרעין, תקיפה צבאית או שינוי משטר. במסגרת מקסום הרווחים עבור ישראל והתמודדות עם הסיכונים הגלומים בכל אחת מהאפשרויות, "נדרש יעד אסטרטגי משולב חדש, שניתן לנסחו כך: שימוש בכוח צבאי – בין אם כאיום ובין אם בכוח ממשי – על מנת לאלץ את איראן לחתום על הסכם שימנע ממנה את היכולת לפתח נשק גרעיני, תוך שמירה על יכולת הקהילה הבינלאומית וישראל להמשיך במערכה צבאית, מדינית וכלכלית כוללת נגד איראן, במטרה להחליש את המשטר האסלאמי, לצמצם את פעילותו האזורית המזיקה ולרסן את יכולותיו הטיליות".

הטקסט המלא של המחקר:

השיחות שהחלו באפריל 2025 בין שר החוץ האיראני עבאס עראקצ’י לבין השליח האמריקני המיוחד למזרח התיכון סטיב ויטקוב – בתיווך עומאני – מקרבות את איראן, ארצות הברית וישראל לרגעים מכריעים בכל הקשור לעתיד תוכנית הגרעין האיראנית. תוצאות המשא ומתן יקבעו במידה רבה אם הכיוון יהיה לעבר הסדר מדיני-דיפלומטי בנושא הגרעין או לעבר תקיפה צבאית (ישראלית, אמריקנית או משותפת) נגד מתקני הגרעין של איראן. בשלב זה ברור כי הן הנהגת איראן, בראשות המנהיג העליון עלי חמינאי, והן הממשל האמריקני בראשות הנשיא דונלד טראמפ מעדיפים פתרון דיפלומטי על פני עימות צבאי שקשה לחזות את תוצאותיו והשלכותיו.

עם זאת, בהיעדר הסכם שיחסום את דרכה של איראן להשגת נשק גרעיני, ואם תתקבל החלטה לפנות לאופציה הצבאית, ישראל תצטרך לתאם את הצעד עם ארצות הברית, גם אם לא תובטח בכך השתתפות אמריקנית אפקטיבית בתקיפה. תיאום ושיתוף פעולה עם ארצות הברית חיוניים לישראל כדי להגן על עצמה מפני תגובה איראנית, לשמר את הישגי התקיפה ולהבטיח את התמיכה האמריקנית במאמצים למנוע את שיקום תוכנית הגרעין האיראנית, אם באמצעות אמצעים צבאיים ישירים, מבצעים חשאיים או צעדים דיפלומטיים.

כך או כך, יש להדגיש את הצורך בניהול מערכה כוללת נגד איראן – ולא רק נגד תוכנית הגרעין שלה. תקיפה אמריקנית-ישראלית משותפת עשויה להוות את הפתרון האופטימלי, בתנאי שתשתלב במערכה רחבה יותר נגד הרפובליקה האסלאמית ושתתוכנן בהתאם. בסיום מערכה זו יש להוביל מהלך דיפלומטי משלים שיבטיח את מימוש כל היעדים האסטרטגיים מול איראן – לרבות חסימת דרכה להשגת נשק גרעיני, פירוק הציר הפרו-איראני והטלת מגבלות על פרויקט הטילים שלה.

חלק מההצהרות שפרסמו בכירים אמריקנים, בהם ויטקוב, וההתקדמות שהושגה במשא ומתן משקפות את נכונות ממשל טראמפ להכיר בזכות איראן לשמר יכולות העשרת אורניום ולהמשיך להעשיר אורניום לרמה נמוכה של 3.67% – כפי שמותר לפי הסכם הגרעין מ-2015, תוכנית הפעולה המשותפת המקיפה (JCPOA), תוך הסתפקות בהטלת מגבלות משמעותיות על התוכנית שימנעו מאיראן לייצר נשק גרעיני – גם ללא פירוק מלא של התשתית הגרעינית ("המודל הלובי"). בנוסף, עיקר ההצהרות האמריקניות מתמקדות בתוכנית הגרעין האיראנית, ולא באיומים נוספים שמציבה איראן – כמו תמיכתה בטרור, שלוחותיה האזוריות או פרויקט הטילים שלה – נושאים שטהראן מסרבת בכל תוקף לדון בהם.

למרות ההעדפה הברורה בטהראן ובוושינגטון להסדר דיפלומטי על פני אופציה צבאית, המשא ומתן עלול להיכשל תוך פרק זמן קצר יחסית בשל חוסר אמון עמוק בין הצדדים, חלון הזדמנויות מצומצם ופערים גדולים שיש לגשר עליהם במגוון סוגיות מחלוקת – הן ביחס לתוכנית הגרעין והן ביחס למשטר הסנקציות נגד איראן. לוח הזמנים הקצר נובע ממספר מגבלות עיקריות: ראשית, התראת 60 הימים שהציב הנשיא טראמפ לסיום השיחות. גם אם הספירה לאחור החלה בפגישה הראשונה בין הצדדים בעומאן (ב-12 באפריל 2025), וגם אם הנשיא טראמפ יידחה את הדד-ליין, יש ספק אם הממשל האמריקני יסכים להאריך את המשא ומתן בצורה ניכרת, במיוחד לאור התקדמותה המתמשכת של איראן בגרעין. בנוסף, צפוי שהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית תפרסם ביוני 2025 את הדו"ח הרבעוני שלה בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית, והוא צפוי להיות מקיף וביקורתי כלפי איראן, בשל הפרותיה החוזרות של הסכם 2015 והעמקת מעמדה כמדינת סף גרעינית. בביקורו בטהראן באמצע אפריל 2025, הזהיר רפאל גרוסי, מנכ"ל הסוכנות, כי איראן אינה רחוקה מייצור נשק גרעיני.

בנוסף, ב-18 באוקטובר 2025 יפוג מנגנון "סנאפ-בק" שמאפשר להחזיר את כל סנקציות האו"ם על איראן בהתאם להחלטת מועצת הביטחון 2231. הפעלת מנגנון זה, שאינה דורשת את אישור רוסיה או סין, מחייבת את המדינות החתומות להיערך מראש – כלומר עד יולי 2025 לכל המאוחר. הפעלת "סנאפ-בק" והחזרת תיק איראן למועצת הביטחון עלולים להוביל את איראן לפרוש מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני ולהביא להסלמה נוספת. דחיית תוקפו של המנגנון תדרוש החלטה חדשה של מועצת הביטחון, שתחייב לכל הפחות התקדמות משמעותית בשיחות בין איראן לארצות הברית.

בשל תנאים אלה, תוצאות השיחות בין טהראן לוושינגטון ייקבעו בשבועות הקרובים – האם הן יביאו לפריצת דרך דיפלומטית (הסכם גרעין חדש או זמני לפחות) או להסלמה צבאית מול איראן.

היעד האסטרטגי

מניעת השגת נשק גרעיני בידי איראן הייתה ונשארה היעד המרכזי לשמירה על הביטחון הלאומי של ישראל וחיזוקו. ישראל אינה יכולה לקבל קיומו של נשק גרעיני בידיו של משטר קיצוני המחויב להשמדתה. האפשרויות העומדות בפני ישראל למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני הן: הסכם גרעין, תקיפה צבאית או שינוי משטר. כדי למקסם את היתרונות ולהתמודד עם הסיכונים הגלומים בכל שלוש האפשרויות (כפי שיפורט במחקר המלא המצורף), יש לגבש יעד אסטרטגי משולב חדש, שינוסח כך: שימוש בכוח צבאי – כאיום או בפועל – במטרה לאלץ את איראן לחתום על הסכם שימנע ממנה את היכולת לפתח נשק גרעיני, תוך שמירה על היכולת של הקהילה הבינלאומית וישראל להמשיך במערכה צבאית, מדינית וכלכלית כוללת נגד איראן, במטרה להחליש את המשטר האסלאמי, לצמצם את פעילותו האזורית המזיקה ולרסן את יכולותיו הטיליות.

כדי להשיג מטרה מורכבת זו, ניתן לפעול בשלושה מסלולים אפשריים, שכל אחד מהם משלב בין דיפלומטיה, כוח צבאי ולחץ על המשטר:

-תוכנית פעולה המתמקדת בהשגת הסדר מדיני.

-מסלול פעולה המתבסס על אופציה צבאית (מבצע ישראלי או בהובלה אמריקנית).

-מסלול פעולה משולב: תקיפה לצורך איתות שמטרתה לקדם הסכם.