18:09 זמן קודס הכבושה
בעקבות "שיטפון אל-אקסא" והמלחמה ההרסנית שפקדה את עזה, בלטו תנועות ההתנגדות באזור – מחזבאללה בלבנון, לאנסאראללה בתימן ולפלגים הפלסטיניים – כדוגמה חיה למה שניתן לכנות "הסתגלות יצירתית". הסתגלות זו לא הייתה תגובה רגעית בלבד ללחצים, אלא שחזור מודע של מבנה הארגון והשדה, תוך שמירה על הלכידות הפנימית, הרחבת בסיס התמיכה הציבורית, והפיכת המתקפות להזדמנות לביסוס נוכחות פוליטית וחברתית עמוקה יותר.
תנועות אלה ניצבו בפני אתגרים מבניים עצומים בפרק זמן קצר: מצור, הרס תשתיות, ניתוק נתיבי אספקה, והתנקשויות ממוקדות במנהיגות. עם זאת, הן לא קרסו כמצופה – ואפילו בניגוד לתכנית הישראלית – אלא פיתחו מנגנונים גמישים וחדשניים להתמודדות עם סביבת הלחימה המורכבת. בעזה, לדוגמה, הצליחה ההתנגדות לארגן מחדש את שורותיה במהירות מרשימה, תוך שמירה על קוהרנטיות מבצעית ותקשורתית, באמצעות מערכת פיקוד מבוזרת שמאפשרת גמישות פעולה ועצמאות טקטית.
בלבנון, חזבאללה הציג מודל מתקדם של הסתגלות יצירתית, צבאית וחברתית. לאחר מלחמת 2024 ולחצים מודיעיניים כבדים, שיחזר הארגון את המערך השטחי שלו במהירות, תוך הסתמכות על תשתיות ביטחוניות גמישות ורשת תקשורת חלופית. אך ההתמודדות לא הסתכמה בכך – הלוויית המונים של השהיד סייד חסן נסראללה הפכה לאירוע סמלי רב־עוצמה, שהמחיש את הקשר העמוק בין ההנהגה לבין הציבור ואת יכולת ההתנגדות להפוך קושי למנוף להמונים. האירוע המחיש לישראל כי הארגון ובסיסו החברתי אינם ניתנים לשבירה.
בתימן, אנסאראללה יישמה את ההסתגלות היצירתית בשילוב של עמידה פוליטית עם פעולה בשטח: למרות המצור והמלחמה הארוכה, היא חיזקה את עמדתה כלפי פלסטין, פתחה חזית סיוע אמיתית, ושיתקה את נמל אילת דרך שליטה על הים האדום. ההפגנות ההמוניות בערי תימן בעד עזה המחישו את העמקת הקשר בין החברה התימנית להתנגדות הפלסטינית – ולגיטימציה פנימית ואזורית רחבה.
דפוס ההסתגלות הזה מושתת על תפיסת עולם רעיונית וארגונית המשלבת עמידות וגמישות. תנועות ההתנגדות אינן מקובעות בדפוס פעולה יחיד, אלא מתאימות את עצמן לנסיבות, כפי שעשה חזבאללה לאחר נפילת המשטר הסורי – כאשר עמד בפני משבר אסטרטגי והתאים את תכניותיו למציאות החדשה.
גם בתחום התיעוד, פעלה ההתנגדות באופן יצירתי: קהילות ההתנגדות תיעדו את ההפצצות, ההרס והעקירה – לעיתים באמצעים פרטיים ובשפות שונות – והפיצו לעולם את סיפורם של הדרום הלבנוני, הדאחיה, והבקעה, ואת מה שהתרחש שם תחת התקפות ישראל.
ייחוד תנועות ההתנגדות טמון בכך שהן רואות בהסתגלות יצירתית כלי מרכזי לחידוש המיזם שלהן. לכן, חרף האלימות האכזרית, הן יצאו מהמלחמה האחרונות חזקות יותר ציבורית ועמוקות יותר בזיכרון ובתודעה העולמית.
סופר: אל-חנאדק
