מנהיגות במילה ובשדה הקרב: קווי האופי של אדון השהידים של האומה

דמותו של מזכ"ל חזבאללה מהווה מודל מורכב המשלב בין ממדים דתיים, פוליטיים, רעיוניים וארגוניים, דבר שהפך אותה לבעלת השפעה הן בזירה הלבנונית הפנימית והן באזור כולו. מערכת אמונותיו נשענת על תערובת של הדוקטרינה השיעית התריסרית והרעיונות המהפכניים בהשראת האימאם ח’ומייני, המחזקים את הזהות האסלאמית ומדגישים את הסבלנות והאמונה בצדקת המאבק. מתוך נקודת מוצא זו הוא רואה בהתנגדות המזוין זכות לגיטימית להגנה על האדמה והריבונות, ובאסלאם – בסיס לבניית חברה צודקת ועצמאית. הוא מתייחס לסוגיות האומה הערבית והאסלאמית מתוך ראייה כוללת, ורואה ב"ולאיית אל-פאקיה" סמכות דתית ופוליטית. תפיסה זו משתלבת בציר ההתנגדות כברית אסטרטגית מול ההשפעה האמריקנית והישראלית.

עמדותיו הפוליטיות מאופיינות בעוינות עקבית כלפי היישות הציונית ובדחיית ההגמוניה האמריקנית והמערבית, לצד בניית קשרים הדוקים עם איראן ושאר מרכיבי ציר ההתנגדות בפלסטין, עיראק ותימן. בזירה הלבנונית הפנימית הוא נוקט דרך של דיאלוג והשתתפות בבניית המדינה, תוך הקפדה על ריבונות וסירוב לתלות, וכן מעניק חשיבות למאבק בעדתיות, בקנאות ובשחיתות, כשהוא קושר זאת למושג האזרחות ושמירה על כבוד המולדת.

במישור ההתנהגותי והרגשי, ניכר בו ממד אנושי בולט המתבטא בנאומיו דרך הבעת עצב או כעס והזדהות עם סבל אנושי. הוא משלב צניעות ופשטות עם נחישות וקשיחות: נושא דברים בפני קהלו בביטחון וברוגע, בעוד מול יריביו הוא מפגין יציבות ואתגר מחושב. הוא מתאפיין בגמישות פוליטית ורעיונית, בסובלנות כלפי חילוקי דעות, בנטייה מתמדת לביקורת עצמית, ובדגש על אמון בעתיד ועמידה איתנה מול אתגרים.

בממד התקשורתי, יש לו נוכחות רטורית חזקה וכריזמה משפיעה, שבאמצעותה הצליח לבנות קשר הדוק עם הציבור בלבנון ומחוצה לה. נאומיו משלבים בין ניתוח פוליטי לשפה רגשית וטיעונים רציונליים, והוא עושה שימוש בחזרה ובהדגשה להטמעת רעיונות, תוך הסתייעות בשפה עממית הקרובה לאנשים. דבריו אינם מוגבלים לקהל מקומי בלבד אלא מגיעים גם לעולם הערבי והאסלאמי, שם הוא מוצג כקול המאבק הפלסטיני וכמנהיג ערבי-אסלאמי מאחד החורג מהשתייכויות לאומיות ועדתיות.

במישור ההנהגה הארגונית, הוא מאמץ שילוב בין ריכוזיות בקבלת החלטות לבין ביזור בביצוע, המאפשרים גם יעילות וגם גמישות. הוא פועל באסטרטגיה ארוכת טווח, חוזה אתגרים פוליטיים וצבאיים בטרם התרחשותם, ונשען על מבנה ארגוני קפדני המבטיח רציפות ויכולת השפעה. בנוסף, הוא מיישם את מדיניות "הסבלנות האסטרטגית" בסוגיות גורליות, מעניק חשיבות לבריתות ולקשרים חיצוניים, ומשקיע בממד הביטחוני והמודיעיני ובניהול משאבי אנוש.

במישור התרבותי והידע, יש לו השכלה דתית ופוליטית רחבה והיכרות עם חוויות מהפכניות וצבאיות. הוא מעודד בניית מערכת ידע פנימית בחזבאללה, המבוססת על איסוף מידע, ניתוחו והפצתו, תוך עידוד מחשבה אסטרטגית. כמו כן, הוא רואה בתקשורת כלי ידע והסברה, ונוקט סגנון הנהגה משתף בשילוב מומחים ופרשנים בתהליך קבלת ההחלטות, עם דגש על למידה מתמדת ובניית זיכרון ארגוני השומר חוויות.

בממד הג’האדי, הוא רואה בג’האד חובה דתית, לאומית ואנושית, ומתייחס לשהאדה כערך עליון של ההתנגדות. העימות אינו מוגבל לממד הצבאי בלבד, אלא כולל גם את התחום התקשורתי, הפוליטי והכלכלי, לרבות "ג’האד ההסברה" להבהרת האמיתות. מושג זה מתרחב גם לתמיכה בנרדפים בכל מקום – מפלסטין ועד עיראק ותימן ואף בסוגיות עולמיות כגון בוסניה.

המזכ"ל מוצג גם כ"מורה", כאשר הוא ממלא תפקיד חינוכי בהעלאת המודעות בקרב הדורות, חיזוק הערכים הדתיים והפוליטיים, הטמעת תרבות ההתנגדות וטיפוח החינוך וההשכלה הדתית-פוליטית. הוא מעודד התחייבות לערכים אנושיים ולאומיים, וקושר זאת לעצמאות בתחומים כמו חקלאות, מתוך ראייתה כחלק מהעמידה הלאומית.

בניהול הסכסוך, הוא נשען על אסטרטגיית נשימה ארוכה, תמרון פוליטי ויכולת בניית הרתעה. הוא משתמש בזהות ההתנגדות במדיה ובמלחמה פסיכולוגית, ונוקט במשא ומתן חכם מבלי לוותר על עקרונות. לצד זאת, הבטיחה הפעילות החברתית מקום מרכזי בפרויקט שלו, באמצעות רשתות סיוע ורווחה חברתית, מוסדות בריאות וחינוך, תמיכה בנשים ובילדים, ודאגה למשפחות השהידים והפצועים – מה שמגלם תרבות של שירות וסולידריות.

ולבסוף, ניצב האהבה האלוהית כבסיס רוחני מאחד בדמותו, שכן הוא רואה בה מקור להדרכה, יציבות והשראה, מניע לצדק ושוויון, ודחף להקרבה למען אללה. אהבה זו מתגלמת בשילוב בין רוחניות לפעולה פוליטית ובאמונתו כי הניצחון מושג בסיוע אלוהי עוד לפני כל חישוב צבאי או פוליטי.

במובן זה, נראית דמותו של מזכ"ל חזבאללה כרב-ממדית, מאוזנת בין הנהגה דתית ופוליטית, ג’האדית וחברתית, רוחנית ומעשית – מה שהופך אותה למודל של מנהיג בעידן משברים ושינויים גדולים.