יחידת הצל... המערכת שנולדה מתוך השבי והפכה למוח הביטחוני של ההת-נגדות

במלחמות הקולוניאליות המודרניות, שבהן לכוחות הכיבוש יש עליונות טכנולוגית מוחלטת, מוגדרים מחדש מושגי "האינטליגנציה" ו"הידע". בעוד המערכות המערביות עוסקות בפיתוח כלי מעקב, נוצרות בתוך החברות המדוכאות מערכות צנועות יותר במראה – אך מדויקות יותר בפעולה ובמשמעות. אחת מהתופעות הנדירות בתולדות תנועות השחרור היא "יחידת הצל" של גדודי עז א-דין אל-קסאם – אחת מהמסגרות הביטחוניות המסתוריות והיעילות ביותר בעולם הערבי, ואולי הדוגמה הבולטת ביותר למה שניתן לכנותו "המוח המקביל של ההתנגדות" – זה שמאתגר את המערכת המודיעינית של "ישראל" באמצעים מקומיים, אך בעלי יעילות גבוהה ונטועים בתודעה ההתנגדותית כיישות פוליטית-חברתית שלמה.

מקור הרעיון: כאשר השבי הופך למבנה מחשבתי

לידתה של "יחידת הצל" לא הייתה אירוע טכני או החלטה צבאית בלבד, אלא ביטוי לרגע של תודעה אסטרטגית עמוקה בתוך ההתנגדות הפלסטינית. בשנת 2006, כאשר גדודי אל-קסאם הצליחו לשבות את החייל הישראלי גלעד שליט ולהחזיק בו במשך חמש שנים מבלי שמערכות המודיעין הישראליות – על כל ארסנלן האנושי והטכנולוגי – הצליחו לאתר את מיקומו, נולד רעיון חדש: ששבי יכול להפוך לבית-ספר לביטחון, ושהשתיקה עלולה להיות נשק קטלני יותר מטילים.

מתוך ניסיון זה, נוצרה "יחידת הצל" – לא כגוף אבטחה מסורתי, אלא כמבנה רעיוני שלם המוקדש לניהול מידע ולהגדרה מחודשת של מושג הביטחון מנקודת מבט התנגדותית. לא מדובר עוד רק בהגנה על שבויים ישראלים, אלא בשינוי מערכת היחסים בין כוח לידע: מתי להסתיר, מתי לחשוף, ואיך להשתמש בסוד כדי לייצר הרתעה.

הסוד כפילוסופיה של התנגדות

בהקשר הישראלי-פלסטיני, הסוד אינו רק טקטיקה – אלא פילוסופיה קיומית. "ישראל" נבנתה על בסיס המודיעין ושליטה באמצעות מידע – מהשב"כ והמוסד ועד יחידת 8200 המתמחה בריגול אלקטרוני. מנגד, מבינה ההתנגדות כי ההתמודדות מול אויב כזה אינה נעשית באמצעות חיקוי, אלא דרך שלילה של השיטה עצמה: התנגדות לידע באמצעות בערות מכוונת, התמודדות עם מצלמה באמצעות צל, ומענה למידע על ידי היעלמות.

מכאן נובע השם: "הצל". הצל אינו היעדר אור, אלא איזון חבוי שלו. הם פועלים בשטח שהאויב אינו יכול לראות או למדוד – שם מתבטלת נוסחת העליונות הטכנולוגית. אלה אינם לוחמים רגילים, אלא התגלמות מעשית של הרעיון כי התנגדות מנצחת לא רק בלחימה – אלא כאשר היא מונעת מהאויב להבין.

משליט לטבחון אל-אקצא: בית-ספר להסוואה ותמרון

כאשר פרצה מלחמת "טבחון אל-אקצא" באוקטובר 2023, התמונה השתנתה. לפתע מצא את עצמו הצבא הישראלי מול יותר מ-200 שבויים שנעלמו בתוך מרחב גאוגרפי מכותר ומנוטר לחלוטין. לא הייתה זו רק פעולה של הסתרה, אלא ניהול מסובך של רשת מידע, תנועות ולוגיסטיקה – שכללה מנהרות, בתים אזרחיים וכלי רכב מוסווים.

בעולם שבו הסתרת אדם אחד מהאמצעים המודרניים היא אתגר עצום – מה ייאמר על עשרות ומאות?

באחת הפעולות הנועזות והחכמות ביותר במלחמה, ביצעה יחידת הצל תמרון חסר תקדים לשם הגנה על קבוצת שבויים במהלך התקדמות הכוחות הישראליים בצפון הרצועה. היא ארגנה מראה של הפגנה נגד חמאס, שבמהותו הייתה מבצע מדויק להעברת שבויים דרומה תחת עיניהן של הרחפנים הישראלים.

אנשי היחידה נשאו את השבויים על הכתפיים, הציבו אותם בראש ההפגנה, כאשר הקריאות והסיסמאות תוכננו להיראות ככאלו המופנות נגד חמאס. על פי עדויות של כמה שבויים ישראלים, הם השתתפו במופע ההסוואה לאחר שלמדו מה לומר בערבית מפי אנשי היחידה.

הפרדוקס הגדול היה בכך שמזל"טים ישראלים ריחפו מעל האירוע וסיפקו לו כיסוי אווירי – מתוך מחשבה שהם מגנים על מפגינים – מבלי לדעת שהמוגנים הם בעצם "רוחות הרפאים של אל-קסאם" שהעבירו את השבויים בבטחה דרומה.

באותו רגע הפכה יחידת הצל ממנגנון ביטחוני לגרעין מבצעי כולל, שמשלב טקטיקה צבאית עם הבנה פסיכולוגית וחברתית של האויב. היא ידעה כיצד הישראלי חושב, איך הוא מחפש, ומתי הוא נשבר.

מה שעשתה הצל במהלך המלחמה היה הפיכת חלוקת הפחד: שהפלסטיני יפסיק לפחד על עצמו – והישראלי יתחיל לפחד מהבלתי נודע. שהפלסטיני יחפש ביטחון – והישראלי יחפש נעדר, בלי לדעת היכן הוא, או אם הוא בכלל חי.

המוח הביטחוני מול "מדינת הביטחון"

ישראל פועלת כ"מדינת מודיעין", לא כמדינה פוליטית. משמעות הדבר היא שקיומה תלוי בשליטה מוחלטת במידע ובמחיקת גורם ההפתעה מהמשוואה הצבאית. מנגד, הצליחה ההתנגדות – דרך יחידות כמו "הצל" – להחזיר את ההפתעה לשדה הקרב, וזהו האיום החמור ביותר על כל מערכת ביטחונית.

היחידה, במהותה, איננה רק גוף בתוך גדודי אל-קסאם, אלא מוח קולקטיבי חדש להתנגדות שמנסח מחדש את הקשר בין ביטחון לפוליטיקה. זהו מוסד שחושב בעיני האויב – אך פועל בנשמת קהילה שיודעת שכל סוד שנחשף – עלול לגבות חיים. לכן, ההכשרה ביחידה איננה מתמקדת רק בכוח פיזי, אלא גם במשמעת נפשית, יכולת שתיקה ושליטה ברגשות – תכונות נדירות בסביבות מלחמה, אך חיוניות להנדסת עמידה ממושכת.

"הצל" כסמל תרבותי ופוליטי

בהיסטוריה, כל תנועת שחרור אותנטית יצרה מוסדות צל ששמרו על סודה הפנימי: מתנועת השחרור האלג'יראית, דרך הווייטקונג בווייטנאם ועד חזבאללה בלבנון. אך יחידת הצל בעזה מייצגת התפתחות איכותית לדגם הזה. היא אינה רק יחידה ביטחונית – אלא ארכיון חי של ידע נגדי: מכירה את האויב יותר משהוא מכיר את עצמו, ומסתירה מה שצריך לא מתוך חולשה – אלא מתוך תבונה.

בתרבות ההתנגדות, הסוד איננו חוסר שקיפות – אלא תנאי קיום. לכן הפכו אנשי הצל למעין מוסד מטאפיזי של ההתנגדות: אין שמות, אין פנים, אין ראיונות – רק נוכחות שנמדדת בתוצאה. כאשר שבוי נעלם, וכאשר לווייני הריגול אינם מצליחים לזהותו – סימן ש"הצל" נע בשקט.

בין ידע להרתעה

"יחידת הצל" נולדה מתוך השבי – אך לא נשארה כבולה לתפקידה הראשוני. עם השנים, היא הפכה למוח הביטחוני של ההתנגדות ולמעבדה רעיונית לגיבוש מושג חדש של הרתעה. מול צבא שמחזיק בכל אמצעי הידע, בחרה ההתנגדות להחזיק במה שיקר יותר: היכולת להסתיר, לשלוט במשמעות – ולייצר שתיקה ככוח.

בסופו של דבר, "יחידת הצל" אינה עוד פרק במלחמה על עזה – אלא פרק בתולדות השינוי ההכרתי בסכסוך הישראלי–פלסטיני: כאשר הבלתי נראה חזק יותר מהתמונה, וכאשר המוסד מובס לא בטילים – אלא באי היכולת לראות.