יום שלישי 12 אוגוסט , 2025 06:13

פורין אפיירס: מדוע לא הצליחה הענשת האזרחים בעזה להשיג הצלחה אסטרטגית?

גופות השהידים ברצועת עזה

במשך כשנתיים של המלחמה הישראלית בעזה, הפכה העיר הנצורה להריסות, בעוד שמספר ההרוגים האזרחים עלה לרמות חסרות תקדים בתולדות הסכסוכים המודרניים שניהלה "מדינה דמוקרטית". הקמפיין הישראלי, שתואר כאלים והעניש ביותר נגד אזרחים מצד מדינה מערבית בעידן המודרני, לא השיג את היעד המוצהר – חיסול תנועת חמאס – אלא הוביל לתוצאות הפוכות, שחיזקו את עמידות התנועה והגבירו את הפופולריות שלה בקרב הפלסטינים. מאמר זה, שפורסם במגזין פורין אפיירס ותורגם על־ידי אתר אל־חנדאק, עוסק – באמצעות ניתוח היסטורי והשוואתי – בסיבות לכישלון אסטרטגיית הענישה הקולקטיבית בהשגת רווחים אסטרטגיים ל"ישראל", ומציג את ההשלכות המוסריות, הפוליטיות והביטחוניות של גישה זו.

המאמר קובע, בהתבסס על ניסיון היסטורי, כפי שמראים ההשוואות לקמפיינים במאה ה־20, כי ענישה קולקטיבית נדיר שתשיג את יעדיה (המלחמה מכוונת נגד כלל תושבי עזה ולא רק נגד חמאס), אלא יוצרת את "אפקט פרל הארבור" המאחד את החברה המותקפת סביב מנהיגותה. בהקשר זה, סקרי דעת קהל מגלים עלייה בתמיכה בחמאס בגדה המערבית ויציבותה בעזה (חמאס גייסה כ־15,000 לוחמים חדשים מאז תחילת המבצע הצבאי הישראלי ב־2023). עם התרחבות ההתנחלויות בגדה והתגברות התקיפות, הופכת הגדה המערבית, לפי הכותב, ל"חבית חומר נפץ".

ברמה הבינלאומית, המאמר מדגיש את השחיקה בתדמית "ישראל" כמדינה דמוקרטית, בנוסף להוצאת צווי מעצר נגד מנהיגיה על־ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי, בעוד שמדינות מערביות מכירות במדינה פלסטינית ומאיימות בסנקציות. בזירה הפנימית, עולות קולות ישראליים המתארים את המתרחש בעזה כ"פשע מלחמה". בעוד שישראל נעשית מבודדת יותר וגוברים האיומים על ביטחונה לטווח הרחוק, נותרת המציאות כי ההפצצות, המצור והרעב לא החלישו את חמאס. "הרעיון שניתן לחסל את חמאס באמצעים צבאיים הוא 'דמיון'" – כך אמר השבוע יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר.

הטקסט המתורגם למאמר

למה לא הצליחה הענשת האזרחים להשיג הצלחה אסטרטגית?

לאחר כמעט 700 ימי מלחמה, עלה מספר ההרוגים בעזה לרמות חסרות תקדים. בעיצומו של הפצצה כבדה שהפכה את הרצועה לאדמה צחיחה של הריסות, ובצל מצור חמור שגרם לרעב המוני ואף למוות מרעב, נהרגו למעלה מ־61 אלף פלסטינים ונפצעו מעל 145 אלף באורח חמור – לפי משרד הבריאות של חמאס בעזה, שאינו מבדיל בין אזרחים ללוחמי חמאס.

אך המספר האמיתי של קורבנות המלחמה עשוי להיות גבוה בהרבה, שכן הנתונים אינם כוללים אלפי גופות שעדיין קבורות מתחת להריסות, מספר רב של הרוגים שלא הגיעו למכון הפתולוגי, וכן מקרי מוות נוספים כתוצאה מהרס התשתיות ומהמחלות, הרעב ומחסור בטיפול הרפואי שבאו בעקבותיו.

הקמפיין הישראלי בעזה הוא הדוגמה הקטלנית ביותר לשימוש של דמוקרטיה מערבית בענישת אזרחים כאסטרטגיה צבאית. מנהיגים וחוקרים הניחו זה מכבר שדמוקרטיה מספקת פתרון לבעיות הקשות ביותר של משטרים סמכותניים – ובמיוחד נכונות ממשלות להפעיל כפייה, אכזריות ואלימות כלפי עמיהן. ארצות הברית ודמוקרטיות מערביות אחרות, בכללן ישראל, התעקשו כי דמוקרטיה היא חיונית לחיזוק זכויות האדם הבסיסיות, רווחת הפרט ועולם שליו יותר. עבור ישראל – מדינה שהציגה את עצמה במשך שנים כמדינה דמוקרטית – הפרה כה בוטה של העקרונות הדמוקרטיים פוגעת בערכה של הדמוקרטיה עצמה.

תומכי ישראל עשויים לטעון שמות האזרחים הם תוצאה בלתי נמנעת של מאבק מול אויב טרוריסטי מושרש. אך הפעולות הישראליות – כולל ירי צלפים בילדים, הפצצות חוזרות ונשנות של תשתיות אזרחיות ובתי מגורים, ומצור ורעבת האוכלוסייה – כמו גם דברי בכירים ישראלים, מגלים שמלחמתה של ישראל אינה רק נגד חמאס אלא נגד כלל תושבי עזה. זהו גם מסקנתן של מוסדות בינלאומיים וארגוני זכויות אדם רבים. למעשה, הרעיון שניתן לחסל את חמאס באמצעים צבאיים הוא "דמיון" – כפי שאמר השבוע יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. כל עוד סבל האזרחים בעזה נמשך, ישראל מבזבזת את יתרונה המוסרי מבלי להרוויח הישג אסטרטגי ממשי.

מבקרי ישראל, על סמך יחסה לפלסטינים, עשויים לדרוש שלא לראות בה דמוקרטיה. אך גישה זו מצמצמת את הבנת המתרחש בעזה. בפועל, ישראל שומרת על מוסדות פוליטיים המבוססים על שלטון הרוב ועל שיעורי השתתפות גבוהים בבחירות חופשיות – סממנים מובהקים של דמוקרטיה ייצוגית שהיו מזוהים עם הדמוקרטיה המערבית. ארגונים עצמאיים, כמו Freedom House, עדיין מגדירים את ישראל כדמוקרטיה. המכה האמיתית היא שעוצמת ההרס בעזה משקפת, לפי הממשלה, את רצון רוב הישראלים. הטבח בעזה אינו מעשה של רודנים או דמגוגים – אלא פעולה הנושאת את חותם הדמוקרטיה. לכך יש השלכות עמוקות על ביטחונה של ישראל לטווח הארוך, ועל ערך הדמוקרטיה ברחבי העולם.

לאור ההיסטוריה

בספרי משנת 1996, Bombing to Win, בחנתי כל קמפיין במאה ה־20 שבו הופעלה עוצמה אווירית במטרה לפגוע באזרחים – 40 קמפיינים בסך הכול, ביניהם מלחמת האזרחים בספרד, מלחמת וייטנאם ומלחמת המפרץ ב־1991. רק חמישה מהם כללו שיעור הרוגים אזרחיים של יותר מאחוז אחד מהאוכלוסייה האזרחית: ארבעה מתוכם בתקופת מלחמת העולם השנייה (פלישת יפן לסין, פלישת גרמניה לפולין, הפצצות בעלות הברית ופלישתן לגרמניה, והפצצות ארה"ב ופלישתה ליפן), וכן הפלישה הסובייטית לאפגניסטן (1979–1988). מבין אלה, ההתקפה הנאצית על פולין הייתה הקטלנית ביותר, עם מעל 20% מתמותת האוכלוסייה האזרחית, כולל השואה וטבחי הגטאות.

עד עזה, הקמפיין הקטלני ביותר של דמוקרטיה מערבית נגד אזרחים היה הפצצת גרמניה ופלישתה היבשתית בידי בעלות הברית, שבה נהרגו בין 2% ל־4% מהאוכלוסייה – יותר מההפצצות האטומיות וגלי ההפצצות על יפן, שגרמו למותם של כ־1% מתושביה.

בין אם נכנה זאת "רצח עם" ובין אם לא, אי אפשר להתעלם מהיקף ההרס שעמדו בו הפלסטינים בעזה. מעל 60% מכל המבנים ו־90% מהבתים בעזה נהרסו או ניזוקו קשות, כל 12 האוניברסיטאות נהרסו, 80% מבתי הספר והמסגדים, וכן כנסיות, מוזיאונים וספריות – כולם נפגעו. אף בית חולים אינו מתפקד במלואו, ורק 20 מתוך 36 פועלים חלקית.

למרות כל זה, ישראל רחוקה מהשגת יעדה המוצהר – חיסול חמאס. כוחו הצבאי של הארגון נחלש, אך הוא מצליח לגייס אלפי לוחמים חדשים – לפי דיווחים, מעל 10,000 מאז תחילת המלחמה – ולשמר את הפופולריות שלו בעזה ובגדה. האכזריות שהופעלה לא הניבה את ההישגים האסטרטגיים שהובטחו.

סוף האסטרטגיה

היסטורית, מדינות ניסו להעניש אזרחים כדי לגרום להם להתנגד לשלטון או לארגונים חמושים, אך לרוב זה נכשל ואף יוצר "אפקט פרל הארבור" – התלכדות סביב ההנהגה. ביוני 2024 טענתי ב־Foreign Affairs שחמאס, במובנים מסוימים, חזק יותר משהיה לפני 7 באוקטובר 2023.

לפי ההערכות, מאז תחילת הלחימה ב־2023, חמאס גייס כ־15,000 לוחמים חדשים – יותר מההפסדים שגרמה לו ישראל. השנה נרשמו החמרת המצור, החרפת המשבר ההומניטרי והצהרות ישראליות על כוונה לשלוט ב־75% מהרצועה ואף לגרש את כל תושביה. מנגד, חמאס מגביר את השימוש במארבים ומטענים נגד חיילי צה"ל, אך אינו מצליח להגן ביעילות על עזה ותושביה.

דיווחים אחרונים הצביעו על הפגנות בעזה נגד חמאס, אך סקרים מראים שהפופולריות שלו בעזה ובגדה נשארה גבוהה. המשך המלחמה כמעט שנתיים, יכולת חמאס להסתיר שבויים ישראלים ולגרום לאבדות לצה"ל – כל אלו מעידים שכוחו אינו נמדד בפרמטרים הצבאיים הקלאסיים.

המשך חמאס

ארגונים כמו חמאס נלחמים בצורה בלתי־סימטרית. הם כמעט ואינם שואפים לכבוש שטחים, ולעיתים רחוקות מנסים לנצח בקרבות צבאיים רחבי־היקף. במקום זאת, הם שואפים להסב אבדות ליריביהם בדרכים אחרות – לרוב באמצעות פעולות גרילה המכוונות לחיילי האויב במספרים קטנים ובמרווחי זמן גדולים, ובאמצעות פיגועים נגד אזרחים. ברוב המקרים, מטרתם היא פשוט לגרום למקסימום נזק למטרות אזרחיות פגיעות.

מכיוון שהם תמיד חלשים יותר מיריביהם המדינתיים במדדי הכוח הצבאיים הרגילים, ארגונים כמו חמאס מצפים לספוג אבדות כבדות ככל שהעימות נמשך. כתוצאה מכך, נקודת הכוח הבולטת ביותר של חמאס היא יכולתו להחליף את הלוחמים שאיבד בלוחמים חדשים. הערכות הכוח הלחימתי של חמאס מאשרות את ההיגיון הזה. לפי צה"ל, בראשית 2025 עמד מספר לוחמי חמאס על כ־23,000 – מספר דומה להערכת ישראל לגבי גודל הארגון לפני 7 באוקטובר 2023.

חמאס מצליח לגייס לוחמים חדשים מפני שהוא עדיין נהנה מתמיכה ציבורית. סקרי דעת קהל הם האמצעי הטוב ביותר למדוד את היקף התמיכה הזאת בקרב הפלסטינים. הסקרים המהימנים ביותר שנערכו בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בעזה ובגדה המערבית הם של "המרכז הפלסטיני למחקר מדיני וסקרי דעת קהל" (PSR) – מכון עצמאי ללא מטרות רווח, שהוקם ב־1993 לאחר הסכמי אוסלו, ומשתף פעולה עם חוקרים ומוסדות ישראליים.

הניתוח שערכתי ביוני 2024 התבסס על סקרי המרכז לשנים 2023–2024. בהוספת הסקרים האחרונים ממאי 2025, מתקבלת תמונה בולטת: חמאס נהנה כיום מתמיכה רבה יותר בקרב הפלסטינים מאשר לפני 7 באוקטובר. לדוגמה, כיום חמאס פופולרי הרבה יותר מיריבו הפוליטי המרכזי – פתח, השולט ברשות הפלסטינית. בספטמבר 2023 הובילה פתח על חמאס בארבע נקודות (26% מול 22%). בסקרי מאי 2025, חמאס הובילה על פתח ב־11 נקודות (32% מול 21%).

המגמה לטובת חמאס בולטת במיוחד בגדה המערבית, שם הוכפלה התמיכה בו. התמיכה בפיגועים נגד אזרחים ישראלים עלתה מ־48% ביוני 2023 ל־59% במאי 2025.

בעזה, התמיכה בחמאס נותרה יציבה למרות הסבל הכבד שפקד את הרצועה מאז מתקפת אוקטובר 2023. בספטמבר 2023 הובילה חמאס על פתח ב־13 נקודות (38% מול 25%), ובמאי 2025 ההובלה נותרה דומה – 12 נקודות (37% מול 25%). הסימן היחיד לשינוי בעמדות הציבור בעזה הוא ירידה בתמיכה בפיגועים נגד אזרחים ישראלים – מ־67% בספטמבר 2023 ל־37% במאי 2025.

אולם, סקרי דעת קהל מצביעים על כך שישראל לא הצליחה לנתק את הקשר בין תושבי עזה לחמאס. התמיכה בחמאס לא פחתה – אלא גדלה או נותרה בעינה – ורמת המוכנות של פלסטינים לתקוף אזרחים ישראלים נותרה גבוהה מספיק כדי לענות על צורכי הגיוס של חמאס, גם לנוכח קמפיין הענישה האכזרי ביותר שניהלה דמוקרטיה מערבית אי פעם. מבחינת ביטחון ישראל, המציאות העגומה היא שחמאס מחזיקה כנראה ברכיב המרכזי שיאפשר לה לבצע בעתיד מתקפה גדולה נוספת: אלפי לוחמים המוכנים להילחם ולמות למען המטרה.

ייתכן שהתמיכה המושרשת בחמאס תתרום להתפשטות האלימות מעבר לעזה. עם הגברת פשיטות צה"ל על מחנות הפליטים הפלסטיניים ועליית התקפות המתנחלים נגד פלסטינים בגדה המערבית, האזור הפך כעת לחבית חומר נפץ. בגדה המערבית חיים 2.7 מיליון פלסטינים וכ־670 אלף מתנחלים ישראלים בסמיכות. התוכניות הישראליות האחרונות להרחבת ההתנחלויות, יחד עם הצהרות של גורמים מהימין הקיצוני הקוראים לסיפוח, צפויות להחריף את המתח.

כוונת ישראל המוצהרת לשלוט בלפחות 75% משטח עזה ולהגביל את תושביה לחלק קטן ממנו, לא תנתק אותם מחמאס. כאשר הפלסטינים נדחקים לשטח קטן יותר, חמאס תנוע איתם – ולא סביר שתובס בתוכנית זו יותר מאשר במהלכי העברה קודמים של האוכלוסייה בתוך הרצועה. בפועל, מהלכים כאלה רק יגבירו את סבל האזרחים ויולידו עוד טרוריסטים. אפילו גירושם של תושבי עזה למדבר סיני – צעד קיצוני – רק יגביר את הסבירות למתקפות נקמה עתידיות נגד ישראלים, ובטווח הארוך יסב נזק חמור יותר: האשמות בטיהור אתני שיערערו כל לגיטימציה מוסרית לתמיכת ישראל.

מבצע צבאי המביא – בכוונה או לא – לרמות חסרות תקדים של הרג אזרחים, מחמיר בסופו של דבר את מצבה של ישראל, והופך אותה ליעד נוח יותר לנקמה ולמקום פחות מושך ליהודים. במקום זאת, על ישראל ליצור מרחב ביטחוני חדש בין המרכזים האזרחיים הישראליים והפלסטיניים בעזה, לאפשר לתושבי הרצועה מרחב לבנות מחדש את חייהם, לאפשר זרימת סיוע הומניטרי וכלכלי ללא הפרעה, ולפעול עם בעלות בריתה הבינלאומיות ליצירת הסדרים פוליטיים חלופיים לחמאס או לשלטון ישראלי ישיר.

העלויות האסטרטגיות של מעשים בלתי־מוסריים

מאז הקמתה ב־1948, התבססה התמיכה הבינלאומית בישראל במידה רבה על ההכרה ביהודים כקורבנות רצח העם החמור ביותר בהיסטוריה. אולם, המלחמה בעזה הולידה גל הולך וגובר של גינויים על פגיעה מכוונת באזרחים, מעשי זוועה ואפילו רצח עם. בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר המחייבים כ־125 מדינות – ובהן צרפת ובריטניה – לעצור את ראש ממשלת ישראל ובכירים נוספים בממשלתה. גם בתוך ישראל נשמעים קולות בולטים הקוראים לשינוי כיוון: ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הכריז כי פעולות ישראל בעזה הן "פשע מלחמה", וטען כי "מה שאנו עושים בעזה עכשיו הוא מלחמת השמדה: הרג אקראי, בלתי מוגבל, אכזרי ופלילי של אזרחים".

בעוד שישראל הופכת למדינה מנודה בזירה הבינלאומית ונתקלת בהתנגדות הולכת וגוברת לשלטונה בעזה, היקף הענישה ההיסטורי שהיא מטילה על אזרחים רק מגביר את הסיכון לביטחונה לטווח הארוך.

מדינות מערביות רבות כבר החלו לנקוט צעדים לנזוף בישראל – בכלל זה הצטרפות לרוב מדינות העולם בהכרה רשמית במדינה פלסטינית, מהלך שעשוי להוביל להתערבות הומניטרית רחבה בעזה ולהטלת סנקציות כלכליות על ישראל. סביר שארצות הברית לא תאמץ מהלך זה, אך נשיאה דונלד טראמפ בלתי צפוי; הוא כבר הסתכסך עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והתעקש כי יש לשים קץ לרעב בעזה. גם בתוך בסיס התמיכה של טראמפ יש מחלוקות בנוגע לישראל. חברת הקונגרס הרפובליקנית מרג'ורי טיילור גרין אף הצהירה שישראל מבצעת רצח עם בעזה – רטוריקה האופיינית יותר לשמאל – מה שעשוי ליצור ברית טקטית בארה"ב בין גורמי ימין קיצוני לשמאל קיצוני המבקשים לצמצם את התמיכה האמריקאית בישראל.

ישראל היא המדינה החזקה ביותר צבאית במזרח התיכון, והשיגה ניצחונות רבים על יריביה בשנים האחרונות. אך היא גם מדינה קטנה המוקפת יריבים, ותלויה ביחסים קרובים עם הדמוקרטיות המערביות הגדולות לשם קיום כלכלתה. יחסים אלו עלולים לעמוד במבחן קשה ואף להיפגע ככל שישראל תמשיך לנהל את קמפיין הענישה האזרחית הקשה ביותר שניהלה אי פעם דמוקרטיה מערבית – קמפיין שלא התקרב לחיסול חמאס, אלא הגביר את אויביה ובידודה. על מנהיגי ישראל להחליט אם מעשיהם הבלתי־מוסריים בעזה שווים באמת את המחיר שהם משלמים לעתיד מדינתם.


מקור: מגזין Foreign Affairs

סופר: Robert A. Pape




לוח שנה