הגארדיאן: הפלסטינים עוברים את העינויים הקשים ביותר בבתי הכלא של ישראל

הכיבוש הישראלי בכלאיו מפעיל את הגרסאות האכזריות ביותר של הפרות זכויות־האנוש, במיוחד כלפי העצירים הפלסטינים מעזה. במאמר שפורסם ב־The Guardian ושהוצג באתר "אל-חנאדק" מתגלה ממדי הפשעים המבוצעים נגדם. מתוך עדויות של אסירים ששוחררו לאחרונה, מתברר שהמעצר לא הסתכם בהגבלת חירות בלבד, אלא כלל עינויים גופניים ונפשיים, הרעבה, הזנחה רפואית מכוונת. המאמר מציין גם את הצעדים העריצים שננקטו אחרי 7 באוקטובר 2023, שבהם נעשה מאסר מנהלי ממושך מבלי להטיל שום אישום ברור, בתנאים קשים מאוד — מה שמשקף את מדיניות הכיבוש באכיפת התעללויות והענשה פלסטינים בכל בתי הכלא ומרכזי המעצר.

הטקסט בעברית:

לפני שחרורו, החליטו שומרי הכלא הישראלי לתת לנסים אלא־ראדי "מתנת פרידה": כבלו את ידיו, השליכו אותו ארצה, והיכו אותו באכזריות — נפרדוהו באותה הדרך שבה קיבלו אותו.
המבט הראשון של אלא־ראדי לעבר עזה לאחר כמעט שנתיים היה מבולבל; בעיטה שהשאירו בעינו גרמה לו לקושי בראייה גם לאחר יומיים. בעיות הראייה הצטרפו לרשימה ארוכה של מחלות שרכש בתקופת מעצרו שנמשכה 22 חודשים בבתי הכלא הישראליים.
נסים אלא־ראדי, בן 33, עובד ממשלתי מבית לאהיה, נעצר על־ידי חיילי הכיבוש ב־9 בדצמבר 2023 מתוך בית־ספר שהפך למקלט לפליטים בעזה. הוא שהה למעלה מ־22 חודשים בשבי במרכזי מעצר ישראליים, כולל כ־100 יום בתא תת־קרקעי, עד ששוחרר יחד עם כ־1,700 עצירים פלסטינים אחרים והושב לעזה ביום שני.
כמו יתר העצירים ששוחררו וחזרו לעזה, לא הוטח כל אישום נגד אלא־ראדי. כמו רבים אחרים, מאסרו התאפיין בעינויים, הזנחה רפואית, והרעת תזונה בידי שומרי הכלא הישראלי.
תיאורו את תקופת מאסרו, על פי ארגון זכויות־האדם הישראלי "בצלם", משתלב בעמדתו שהמדיניות בישראל היא של התעללות מתמשכת כלפי עצירים פלסטינים בבתי הכלא ובמרכזי המעצר.
המשרד לניהול הכלאות או הצבא לא הגיבו באופן מיידי לבקשת תגובה, אך בעבר הדגישו כי "תנאי הכלא עומדים בקריטריונים של החוק הבינלאומי".
אלא־ראדי סיפר על תקופת מאסרו בכלא נֶפַּחה שבמדבר הנגב, המקום האחרון שבו הוחזק לפני שחרורו: "תנאי הכלא היו קשים מאוד — מגבילו את ידינו ורגלינו, והעניקו לנו את הצורות הקשות ביותר של עינוי."
התקיפות לא היו חריגות, אלא חלק מדפוס של התעללות מוסדרת.
"השתמשו בגז מדמיע ובכדורי גומי כדי להפחיד אותנו, בנוסף על השפלות וקללות מתמשכות. הייתה מערכת דיכוי קפדנית; השער האלקטרוני של המחלקה נפתח כשהחיילים נכנסים, והם נאוּת יחד עם כלביהם, צורחים 'על הבטן! על הבטן!' ומתחילים להכות אותנו ללא רחמים."
הוא ציין שהתאים היו צפופים, כ־14 בני אדם בתא שנראה שתוכנן לחמישה בלבד. היגיינה ירודה גרמה לו להידבק במחלות פטרייתיות ועוריות שלא הוקלו על ידי הטיפולים הרפואיים שבית הכלא סיפק.
מוחמד אלעיסליה, סטודנט בן 22 ששוחרר מ־נֶפַּחה ביום שני, נדבק בפרעושים (סרקופסיס) במהלך תקופת מעצרו.
הענשייה, שנעצר ב־20 בדצמבר 2023 מתוך בית־ספר בג’באליה, אמר: "לא הייתה כל טיפול רפואי. ניסינו לטפל בעצמנו באמצעות חיטוי רצפה על פצעים — זה רק החריף את הבעיה. החדרים היו מלוחים, הסביבה לא הייתה בריאה, החיסון שלי היה חלש, והאוכל מזוהם."
הוסיף אלעיסליה: "היה מקום שהם כינו אותו 'הדיסקו', בו נשמעה מוזיקה רועשת ברציפות במשך יומיים. זו הייתה אחת השיטות המפורסמות והקשות ביותר של העינויים שלהם. היו גם תולים אותנו על הקירות, מרססים אותנו באוויר ובמים קרים, ולפעמים מפזרים על האסירים אבקת פלפל חריפה."
שני הגברים איבדו משקל קיצוני במהלך המעצר; אלא־ראדי נכנס במשקל 93 ק״ג ויצא 60 ק״ג, בעוד שאלעיסליה נעצר במשקל 75 ק״ג וירד ל־42 ק״ג בשלב מסוים.
גורמים רפואיים פלסטינים דיווחו כי רבים מהעצירים ששוחררו ביום שני הגיעו לעזה במצב בריאותי רעוע ביותר.
איאד קדיח, מנהל יחסי הציבור בבית־חולים נסר בדרום עזה, שטיפל בעצירים ביום שני, אמר: "סימני הכאה ועינויים ניכרו בבירור על גופם של העצירים — חבלות, שברים, פצעים, סימני החלקה על הרצפה וסימני קשירה שהידקו את ידיהם בחוזקה."
הוא הוסיף כי רבים מהשבים נאלצו לעבור למחלקת מיון בשל מצוקות בריאותיות. בנוסף לפגיעות הגופניות מההכאות, נראה כי העצורים לא קיבלו מזון במשך תקופות ארוכות.
מספר הפלסטינים מעזה הכלואים בבתי כלא ומרכזי מעצר ישראליים ללא אישום נאמד בכ־2,800, לפי "הוועדה הרב־גונית למאבק בעינויים בישראל".
טל שטיינר, מנכ״ל הוועדה, אמר: "באופן כללי, נפח ועוצמת העינויים וההתעללות בבתי הכלא והמחנות הצבאיים בישראל גדלו משמעותית מאז 7 באוקטובר. אנו רואים בכך חלק ממדיניות שמובל על‑ידי מקבלי החלטות ישראליים כגון איתמר בן גביר ואחרים."
בן גביר, שר הביטחון הימני הקיצוני, אף התרברב שהעניק "את מינימום המזון המינימלי" — בפוסט ברשתות החברתיות ביולי כתב: "אני כאן כדי להבטיח שהטרוריסטים יקבלו את המינימום המינימלי."
כשנשוחרר, ניסה אלא־ראדי ליצור קשר עם אשתו — וגילה שהטלפון שלה אינו פעיל. לאחר מכן נודע לו שאשתו וכל ילדיו, למעט אחד, נהרגו בעזה במהלך תקופת מעצרו.