הגארדיאן: יש להעמיד את נתניהו לדין ולהטיל סנקציות על הישראלים

קריאות רחבות לפעולה ממשית כלפי מה שקורה בעזה מתחילות בהעמדה לדין של בנימין נתניהו בגין פשעי מלחמה, ובהטלת סנקציות על ראשי ההתנחלויות, ובהכרה בכך שממשלת ישראל עצמה עומדת כמכשול לשחרור השבויים, ובנוסף — בהגדרה אמיתית של המתרחש בעזה: השמדה עם.

במאמר שפורסם בעיתון "הגרדיאן" ותורגם באתר אל-חנאדק, יוצא המחבר כנגד עמדה של מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, קיר סטארמר, כלפי מלחמה זו, במסגרת המציאות הטרגית שחווים האזרחים תחת פצצות, ובחולשתן של עמדות פוליטיות בלונדון ובלבלתן. המחבר מדגיש שמה שסטארמר נדרש לעשות אינו מסר דיפלומטי או רק הכרה סמלית במדינת פלסטין — אלא פעולה רחבה יותר, מעבר לעמדות הפייסניות.

הטקסט המתורגם:

בעוד שישראל ממשיכה להרחיב את מתקפה הצבאי על עזה באופן הרסני, ההתנגדות בפנים הארץ מתגברת. ביום שבת, אלפים התקבצו בכיכר הבימה שבלב תל אביב בדרישה לסיים את המלחמה — אחת ההפגנות הגדולות מאז פרוץ הקרבות. המשטרה ביטלה קודם לכן אישור לצעדה בעיר, בניסיון ברור להשתיק את קולות ההתנגדות. זאת קרה רק 24 שעות אחרי פרסום הדירוג האינטגרלי המעודכן של הביטחון התזונתי שהכריז על רעב בעזה, וחשף את זוועות מסע ההרעבה שמנהלת ישראל.

מאז שאישרה הממשלה את כיבוש מחדש של עזה, הוציא הצבא 60 אלף צווי גיוס חדשים לחיילי מילואים. כשההוראות ייכנסו לתוקף בתחילת ספטמבר, מספר לוחמי המילואים יגיע לשיא מאז פרוץ המלחמה – 130 אלף. אבל הצבא אינו הגורם היחיד שמתנפח; גם תנועת המתנגדים הולכת וגדלה.

בשבועות האחרונים צצה גל חדש של מתנגדים, בתגובה לרציונל הפוליטי של נתניהו. בשיחות פרטיות בין בני משפחות או בהצהרות פומביות של סירוב, הבינו יותר ישראלים שהשירות הצבאי הוא שותפות בפשעי המדינה. התנועה אינה מאוחדת – לא בגיל, לא במעמד חברתי, ולא במניעיה או באידאולוגיה שלה. חלק מהמתנגדים מונעים ממודעות מצפון, כמו בני נוער בתנועת "מסרפוט", שמצהירים באופן פומבי שאינם רוצים להיות חלק ממכונת המלחמה. מתנגדים אלה מטופלים בחומרה ונכלאים לעיתים קרובות בבתי מעצר צבאיים. אני עצמי ביקרתי באחד מהם, ופגשתי את מה שמכונים "חיילי השלום".

אחרים פחות מוכנים להתבטא علנית, אך מסרבים בשקט. מידע על ה"מתנגדים האפורים" — אלו שהמתקיימת מתוך סירוב סמוי — נחשב בסוד מודיעיני צבאי ואינו מתפרסם. עם זאת, ארגון “יש ג’בול”, שמסייע למי שנקרא למילואים לקבל פטור, מדווח על עלייה במספרם. וסקר דעת קהל שפורסם לאחרונה ב"דה מרקר" מראה גידול ניכר בתמיכה בפסילת גיוס: כ‑33% מהיהודים בישראל רואים בכך לא רק מוצדק אלא הכרחי להצלה של השבויים מהסכנות שמציבה הקמפיין הצבאי בעזה. מניעי הסירוב מגוונים — התנגדות להשמדת עם, התנגדות מוסרית לשותפות בפשעי מלחמה, התנגדות פוליטית לכיבוש כולו, חשש שהפעולה הצבאית מסכנת את השבויים, ואף התנגדות לפטור שמקבל הקהל החרדי משירות.

אילה קידר-גרינברג, מתנגדת מצפון שהשתתפה בהפגנה ביום שבת לאחר שבילה חודש במעצר יחיד באפריל, סיפרה כי סירובה עיכב את המשך ההרס. למרות שהקולות הללו עדיין שוליים, ברור שיותר ויותר ישראלים רוצים לבלבל את הממשלה. בחודשים האחרונים נרשמו עלייה בהפגנות, בעצרות ובפעולות מחאה ישירה נגד מלחמת נתניהו.

אבל בעקבות דיווח על גל חדש של הפצצות על עזה, מסר שלנו מהמחאה יתורגם למשפט אחד שעל השלט: "שלא יקרה לעולם שוב":

מעולם לא נשתוק מול תמונת ילדים שנתלקחים במשחטה ומשפחות שרעבות.
לא נעמוד מנגד בזמן שנתניהו מפציץ שכונות וחודר לבתי חולים.
לא נסכים שממשלתו תדחה הסכם שישחרר את השבויים.
לא תעבור פשע ההשמדה בעזה בשתיקה מעכשיו והלאה.

בשנת 1948 אימץ קהילת העולם את ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם ואת אמנת מניעת פשע ההשמדה עם והענשתו. מאז, נכשלנו פעמים רבות לשמר את האמת היקרה הזו: אסור שאנשים יישרפו בשקט, ואסור שיפשעו פשעים מזעזעים באדישות מצד האחרים. אך לא נוצרה בתקופות המודרניות תהום השמדה כפי שאנחנו עומדים לפניה היום בעזה. לכן הביטוי "שלא יקרה לעולם שוב" אינו רק תזכורת מוסרית — הוא צו מוסרי לפעול.

כפי שלימד אותנו הפתגם: "עוול נעשה פעם — האשם אתה; עוול נעשה פעמיים — האשם אני". ונתניהו, כך נראה, מצליח להונות את מנהיגי המערב שוב ושוב. ביום שישי, בתגובה להכרזת ועדת המדיניות על רעב, אמר שר החוץ הבריטי דויד למי: "זה נורא מאוד וזו טרגדיה מונעת ידי בני אדם, שניתן למנוע לחלוטין". ואשא שאלה למי שלמי וליתר חברי הממשלה הבריטית: האם גם אתם—from האחראים על הטרגדיה הזו? ביולי הודיע ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר על תוכנית מותנית להכרה מדינית בפלסטין אם ישראל לא תשנה את דרכה.

האנשים שמתו רעב, תחת האיומים הממשיכים של הפצצות, אינם מחזיקים באותו סבלנות של פקידים לבושים באורוות שיש. הם מתחננים למים, אוכל ואוויר בזמן שהפוליטיקאים עסוקים בדיון על תנאים ולוחות זמנים.

סטארמר חייב להכיר מיד בפלסטין, ללא תנאי; אך עליו להכיר גם במה שמעבר לכך. עליו להודות שנתניהו הוא פושע מלחמה בינלאומי במלוא מובן המילה. עליו לתמוך בהטלת סנקציות חדשות נגד התנועה ההתנחלותית, כולל נציגים כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. עליו להכיר שנתניהו וממשלתו עומדים כחסם המרכזי לשחרור השבויים. עליו להכיר בתושבי עזה כקורבנות של השמדה עם מתמשכת, ולפעול בהתאם לכך. אחרת — ייחתם שהוא שותף במעשה ההריסה הזה שנעשה בידי בני אדם.