20:04 זמן קודס הכבושה
מדי תחילת נובמבר נרשמת בזירה הישראלית החרפה ברורה בדיונים של האליטה הפוליטית והצבאית לגבי אפשרות פרוץ עימות חדש עם חזבאללה. הדיון אינו עוסק עוד רק בסבירות המלחמה, אלא גם בצורתה האפשרית, במועד הצפוי לה, בעומק הגאוגרפי שלה ובמימדי השטח שלה. מנגד, הערכות מודיעיניות נוטות לכך שחזבאללה החזיר לחיים חלק מכישוריו המבצעיים ואת יכולת ההיצמדות בשטח, בעוד שוושינגטון מפעילה לחץ דיפלומטי ברור על תל‑אביב, הקורא לריסון ולהימנעות מהסלמה עד לסוף החודש.
מבחינת ההנהגה הישראלית, בחירה במלחמה נשארת כלי אסטרטגי זמין, אך הפעלתו מותנית בחישובים טקטיים הקשורים להתפתחויות הפוליטיות והדיפלומטיות. בכירים צבאיים ופוליטיים העלו כי המתקפות האחרונות ניתנות לקריאה כ"מבוא" או כ"נסיון" לקראת מבצע רחב יותר, רמז לקיומה של תכנית מוכנה שמאפשרת הסלמה מדורגת — התחלה בפעולות מוגבלות שתתרחב בהמשך לאזורי פנים בלבנון. ההסוללה הזו של סולמות אופרטיביים משקפת רצון לכפות משוואות חדשות מבלי לצלול מיד למלחמה כוללת, אך במקביל משאירה את האפשרות למלחמה רחבה על השולחן אם כישלון לשלוט בשטח יתרחש או אם תגובות יגדלו.
לגבי צורת המלחמה הצפויה, קווי המתאר שחוזרים על עצמם בקרב מקבלי ההחלטות מעידים כי המלחמה הבאה, אם תפרוץ, תהיה התקפית ובסגנון יזום. התפיסה המבצעית הישראלית מתמקדת בשילוב של תקיפות אוויר ממוקדות, מבצעי קומנדו עמוקים ופגיעה שיטתית בתשתיות הצבאיות והפוליטיות של חזבאללה בתוך לבנון ומחוצה לה — כולל בפרברי ביירות. השילוב הזה נועד לא רק להכיל את האיום אלא לערער במהירות ובעוצמה את יכולת הפעולה והלוגיסטיקה של הארגון, תוך הטלת עלויות אסטרטגיות על המערך הלחימתי שלו.
באשר למועד המהלך, המעגלים בישראל מציינים כי נדחה ביצוע מבצע רחב לפני סיום נובמבר 2025, בתגובה ללחצים דיפלומטיים אמריקאיים הקוראים להמתנה. עם זאת, נרשמת הסלמה בקצב התקיפות והפעולות מאז תחילת החודש, מה שמרמז שתל‑אביב מכינה את דעת הקהל המקומית והבינלאומית לסצנריו התקפי אפשרי — לטענה של מניעת שיקום כוחות החזבאללה. ההערכות הרשמיות לגבי משך הפעולה נעות בין ימים למספר שבועות; המנהיגים מדברים על "ימים של לחימה מרוכזת" שמטרתם לשבור את תשתיות הארגון בלי להיגרר למלחמת שוחקים ממושכת. לעומת זאת, אנליסטים צבאיים מזהירים שהשאיפות המוצהרות — ובפרט היעד של "השמדת הארגון" — עלולות לפרוץ את המסגרת הזו ולהאריך את משך המבצעים לכדי תסריט מורכב ומסוכן יותר.
מטרות המלחמה המוצהרות כוללות מניעת שיקום כוחות חזבאללה ומניעת היצמדותו מחדש לגבול, כיפוף לסדר ביטחוני‑פוליטי חדש בלבנון באמצעות "הסדר" שיגביל את יכולות הארגון, פירוזו כתנאי ליציבות בתמיכה אמריקאית אפשרית, הקמת אזורים מרחק, והשמדת יכולותיו הטכנולוגיות — בהן טילים מדויקים ומזל"טים. מאחורי המטרות הרשמיות בולטת שאיפה רחבה ושאפתנית יותר: שינוי מבני של הסביבה הלבנונית מבחינה פוליטית וביטחונית לטובת האינטרסים של תל‑אביב לאחר מלחמת עזה — מה שהופך את המהלך מעבר לפעולה צבאית טקטית לפרויקט שינוי מבני.
לגבי המרחב הגאוגרפי המיועד לפגיעה, ברור שהמפה הישראלית איננה מתייחסת לאף אזור בלבנון כמשוחרר מההתקפה. התכניות המבצעיות כוללות הסלמה מהדרום ועד הבקעה ואף לפרברי ביירות ומרכזי הפיקוד בבירה, מה שמשקף מעבר ממדיניות תגובה מוגבלת לפגיעה כוללת שיכולה לחדור את הקו הכחול ולעומק המבנה הלוגיסטי של הארגון. המבט לעומק נועד לפגוע בחלקי הייצור, האחסון והמטה לפני שהמערכת תספיק להתייצב.
בתוך המערכת הישראלית קיימת שונות בהערכות: יש כיוון פוליטי שמדגיש תיאום עם וושינגטון להשגת חיפוי מדיני ותיאומים נלווים; יש גישה צבאית השוקלת הכרעה ישירה ורואה בפעולות האלה מבוא למהלך רחב; ויש כיוון תקשורתי‑אנליטי שמסיק שההכנות מצביעות על נכונות לעידן "לאחר חזבאללה" ולא רק על כוונה להכיל אותו. הפערים האלה משקפים שההחלטה הסופית לא תהיה רק צבאית או פוליטית גרידא, כי אם תוצאה של חיתוך אינטרסים פנימיים, אזוריים ובינלאומיים.
הסיכום ברור יותר מבעבר: מה שמתרחש — הפעולות וההצהרות — הוא לא טקטיקה חולפת אלא תסריט בהמתנה בצורת ביצוע נדחה, הממתין להשלים את תנאיו הפוליטיים והדיפלומטיים. מועד ההשקה ייקבע על‑פי הטמעת האווירה הבינלאומית, במיוחד מול וושינגטון, או בעקבות אירוע שדה שישרוף את השלב ויחייב האצה. כך או אחרת, המעבר מאסטרטגיית הגנה ואיוש להנדסה מבנית של שינוי בתפיסת תל‑אביב מגביר מאוד את הסבירות לעימות רחב עם חזבאללה — סבירות שמצריכה מעקב צמוד אחר מהלכי החודשים הבאים.
סופר: אל-חנאדק
