23:58 זמן קודס הכבושה
המלחמה שפתחה ישראל נגד לבנון בספטמבר 2024 הייתה רגע מבחן מרכזי למבנהו של חיזבאללה ובחינה ליכולתו לעמוד איתן לאחר שחיסלה ישראל כמה ממפקדיו הבכירים, ביניהם השהיד סייד חסן נסראללה. אך מה שבא לאחר המלחמה חשף מגמה הפוכה מהצפוי: במקום קריסה כפי שצפתה ישראל, הארגון הראה יכולת יוצאת דופן להתארגן מחדש ולבנות את עצמו במהירות ובדיוק – מה שהוביל אפילו את יריביו להודות כי הצליח להתגבר על השלכות המלחמה ולהחזיר לעצמו את היוזמה.
ההתאוששות הזו באה לידי ביטוי בשלושה רבדים מקושרים: צבאי, כלכלי והנהגתי. חיזבאללה הצליח לשמור על אחדות ההחלטה והביצוע, לסכל את תוכניות האויב לחסלו ולשבש את תנועתו ופעילותו ההתנגדותית.
למרות מה שעבר חיזבאללה בשבועות הראשונים למלחמה, רצף הפעולות שבא לאחר מכן הראה כי הארגון לא איבד את יכולתו לנהל את העימות. בתוך זמן קצר הוא השיב לעצמו את השליטה בשטח באמצעות מבצעים מדויקים, הבולטים שבהם היו תקיפת מעון בנימין נתניהו בקיסריה והפעולה נגד ריכוז חיילים בבנימינה שבאזור חיפה בעת שאכלו ארוחת ערב בבסיסם הצבאי.
שתי הפעולות הללו נשאו מסר צבאי ברור: הארגון עדיין מסוגל לחדור לעומק הישראלי ולעקוף מערכות הגנה אוויריות מתקדמות. מה שנראה בתחילה בעיני האויב כ״בלבול פיקודי״ היה למעשה שלב מעבר מאורגן כחלק מניהול המלחמה.
מבצע בנימינה היה נקודת מפנה בהבנת הישראלים את התאוששות חיזבאללה. האלוף ישראל זיו טען שהמכה שחיזבאללה הנחית על הבסיס הצבאי בבנימינה הראתה כי ״הארגון החל להתאושש בפועל״, והוסיף כי הוא פועל לפי ״מבנה ביזורי״ המאפשר לו להמשיך לתפקד למרות הפגיעות.
לדבריו, הכוח שנותר בידיו של חיזבאללה ״מספיק כדי לגרור את ישראל למלחמת התשה ארוכה, כואבת וקטלנית״ – הישג משמעותי שאי אפשר לזלזל בו.
האלוף (במיל׳) הרשון כהן הוסיף שכל מה שישראל ראתה כהישג אסטרטגי במלחמה ״אינו פותח לישראל אופק ברור להכרעה״. לדבריו, הכאוס העולמי וחולשתה של ארצות הברית בזירות כמו אפגניסטן ועיראק מעניקים ליריביה הזדמנות להרחיב את השפעתם, מה שהופך הגעה להסדר סופי עם חיזבאללה ל״מורכבת מאוד״.
מתוך ניתוחים אלה נראה שגם הקולות הצבאיים בישראל מודים כי יכולתו הארגונית וההתאמתית של חיזבאללה מאפשרות לו לשנות את מאזן הכוחות אפילו בתנאים הקשים ביותר.
הסימנים מהשטח הראו גם כי יחידות הארגון פועלות בגמישות ובאופן עצמאי טקטית, כך שהן מסוגלות להמשיך בלחימה גם בהיעדר הנהגה מרכזית – מה שהופך את יכולת ההישרדות שלו לכמעט אוטונומית.
בעוד האויב בנה על כך שחיסול המנהיגים יגרום לשיתוק במערך הפיקוד והשליטה, המציאות הוכיחה את ההפך: חיזבאללה ארגן את שורותיו במהירות, הגביר את קצב התקיפות במהלך המלחמה למאות רקטות ביום ועבר ממגננה ליוזמה מתמשכת.
כך הפכה המלחמה, שמטרתה הייתה החלשת כוחו של חיזבאללה, למלחמת התשה ששוחקת את החזית הישראלית עצמה – צבאית, נפשית וכלכלית.
ההתאוששות של הארגון לא הוגבלה לתחום הצבאי. לפי ״טיימס אוף ישראל״, למרות הסנקציות והלחצים הכלכליים, חיזבאללה ״ממשיך לשלם משכורות ללוחמיו ולתמוך במשפחות השהידים״ – כשהלוחמים מרוויחים בין 500 ל-700 דולר בחודש, פי שניים משכר המינימום בלבנון.
הוא גם ממשיך לממן את רשת המוסדות החברתיים שלו – בתי ספר, בתי חולים ועמותות צדקה – מה שהופך אותו, לפי העיתון, ל״אחד ממעסיקי הענק בלבנון״.
עיתון ״ידיעות אחרונות״ ציין כי הארגון מנסה ״להחזיר את תמיכת הציבור המקומי באמצעות מוסדותיו החברתיים״, רמז להצלחתו למלא את הוואקום שהמדינה הלבנונית מותירה בשל הלחץ האמריקני והישראלי.
בעוד שירותי המדינה הלבנונית מתדרדרים, חיזבאללה ממשיך ליישם תכנית פיצוי לבתים שניזוקו, בשיתוף עם הרשויות המקומיות ועמותת ״אל-קרד אל-חסן״, מה שמחזק את מעמדו החברתי והפוליטי בלבנון.
באמצעות תנופה זו הצליח חיזבאללה להפוך את המצור להזדמנות להבליט את יכולתו הארגונית למרות הקשיים, ואף לבסס את עצמו כעמוד תווך של יציבות בתוך קהילתו.
חיסולו של המזכ״ל סייד חסן נסראללה ב-27 בספטמבר 2024 היה רגע של הלם אדיר. החוקר בשיר סעדה מאוניברסיטת סטירלינג בסקוטלנד תיאר זאת כ״זעזוע רגשי״ אך הוסיף כי ״הדבר לא ערער את זהותו של הארגון, משום שתרבות השהאדה מעניקה לו המשכיות עצמית״.
בניגוד לציפיות היריבים, העברת ההנהגה התבצעה בצורה חלקה לאחר ההתנקשות: סייד האשים סופיאדין לקח מיד את הפיקוד וסגר את הפערים, ולאחר שגם הוא חוסל, נבחר השייח' נעאים קאסם למזכ״ל החדש ולקח על עצמו את האחריות הניהולית וההנהגתית.
העיתונות הישראלית עקבה אחר התופעה ותיארה אותה כך: ״רוחו של נסראללה עדיין רודפת את חיזבאללה״ – ביטוי לכך שהמוטיבציה והמורל נותרו גבוהים וברורים בשדה הקרב למרות היעדר המנהיג.
התאוששות מהירה זו, בתנאים חריגים כל כך, נחשבת לפי ניתוחים מערביים לסימן למבנה ארגוני מוצק בעל מנגנונים פנימיים המאפשרים מילוי משרות במהירות ושימור רמת יעילות מרשימה.
סופר: אל חנאדק
