15:51 זמן קודס הכבושה
ביום השבעתו, חגג הנשיא האמריקאי החדש תוך שהוא מבסס גישה אימפריאליסטית כלפי בעלות בריתו ויריביו כאחד. הוא נקט באיומים והפחדות, תוך הישענות על צוות נאמנים השותפים לרבות מעמדותיו הפופוליסטיות. בנאומו הנשיאותי הראשון, חזר על עקרונותיו המרכזיים: "אמריקה תחילה", בניית חומות, והשבת כוחה של ארצות הברית על ידי הכנעת האויב האסטרטגי – סין, גם במחיר של מלחמת סחר נרחבת.
אולם, מדיניות החוץ שלו הפכה ל"אגרסיבית" אף יותר, עם תכניות שאפתניות כמו ניסיון לרכוש את גרינלנד מדנמרק, להשתלט על תעלת פנמה, לספח את קנדה, ואף לשנות את שמו של מפרץ מקסיקו ל"מפרץ אמריקה". במקביל, עטף את עצמו בתדמית של "כוח אמריקאי בלתי ניתן לערעור", כשהוא מבטיח לסיים מלחמות ולהשיג הסכמים דיפלומטיים – בין היתר מתוך שאיפות לזכות בפרס נובל לשלום.
טראמפ חזר לשלטון בתקופה של חוסר יציבות אזורי, בעיקר בשל המלחמות בעזה ובלבנון. אמנם כפה הסכמי הפסקת אש לפני יום השבעתו ב-20 בינואר 2025, אך הקרבות לא הגיעו לסיומם המוחלט, והמתחים באזורים רבים עדיין עשויים להתלקח מחדש.
במהלך כהונתו הראשונה (2016-2020), נקט טראמפ במדיניות יוצאת דופן בהשוואה לקודמיו:
כעת, כשהוא נכנס לכהונתו השנייה, השאלה המרכזית שמעסיקה פוליטיקאים, אסטרטגים, עיתונאים ופרשנים היא כיצד יש להבין את התבטאויותיו – האם מדובר בעמדות רשמיות, או שמא הוא בוחן את תגובות העולם לרעיונות שבמוחו? האם האיומים שלו הם אמיתיים, או טקטיקה שנועדה להפעיל לחץ על מדינות אחרות לטובת האינטרסים האמריקאיים?
נראה כי הממשל החדש יתמודד עם מציאות מורכבת של מלחמות ישראליות בעזה ובלבנון, לצד התפתחויות משמעותיות בסוריה ובתימן. האם גישתו תהיה חדשנית, או שמא יחזור על דפוסי העבר? האם ימשיך בקו הנוקשה של תומכיו, או שינסה להוביל שינוי שיתאים למציאות האזורית המשתנה?
גורמים בכירים בממשלו של טראמפ ידועים בעמדותיהם הקיצוניות נגד איראן והפלסטינים, וייתכן שהלחץ מצד הלובי הציוני ישפיע על קבלת ההחלטות. עם זאת, ישנם שני גורמים שיכולים להשפיע על כיוון המדיניות: אילון מאסק, אשר דוגל במדיניות כלכלית בינלאומית שונה, והלובי הציוני, שבדרך כלל מתווה את המדיניות האמריקאית במזרח התיכון.
טראמפ, בראש ובראשונה, הוא איש עסקים. גישתו למדיניות חוץ מבוססת על מקסום רווחים, והוא מחפש "עסקאות" שבהן ארצות הברית תוכל להרוויח מויתורים של מדינות אחרות. למרות הצהרותיו על הימנעות ממלחמות, אישיותו הלא צפויה עלולה להוביל להתלקחות אזורית – במיוחד לאור חוסר הבהירות לגבי האסטרטגיה שלו.
שאיפותיה האזוריות של ישראל יהיו חלק בלתי נפרד מסדר היום של הממשל החדש. האם טראמפ יצליח להשיג את פרס נובל לשלום שהוא כה חפץ בו, או שמא יגרור את העולם והאזור למתיחות גדולה יותר?
טראמפ מקווה לרשום הישגים משמעותיים לפני בחירות האמצע לקונגרס, שכן תוצאותיהן עשויות לאיים על שלטונו. תחושת ה"גדולה" והאגו המניע אותו עלולים לדחוף אותו לקבל החלטות דרמטיות – כמו עיצוב מחדש של המזרח התיכון, תוך הסתמכות על הישגי ממשלת נתניהו.
ההשפעה של אינטרסים כלכליים והשקעות תאגידים על מדיניות טראמפ עשויה להפוך להזדמנות עבורו להשיג הישגים היסטוריים עבור "ישראל הגדולה" והפרויקט הציוני. אופיו הנוקשה והנטייה להחלטות פתאומיות עלולים להוביל למדיניות בלתי יציבה, תוך תנודתיות חדה בין הפעלת לחץ קיצוני לבין הפתעות דיפלומטיות.
הכותרות המרכזיות של ממשלו החדש ייקבעו על פי ההתפתחויות בשטח ולחצים מבית. המתח בין הרצון לשרת את הלובי הציוני לבין הצורך לשמור על האינטרסים האמריקאיים הרחבים עשוי להכתיב מהלכים לא צפויים.
במקביל, ייתכן שהוא ינסה לשלב בין אסטרטגיות שונות – שילוב של מלחמות כלכליות, פוליטיות וביטחוניות, לצד ניסיונות לגבש "מורשת" שתבדיל אותו מקודמיו. עבור טראמפ, המאבקים הגיאופוליטיים אינם רק עניין אסטרטגי – אלא אתגר אישי שמניע את האגו שלו.
עד כה, עצר טראמפ את הלחימה בלבנון ובעזה, וכן את חזית התמיכה מתימן ועיראק – ככל הנראה, כדי להתפנות למשא ומתן מול איראן. השאלה הגדולה היא: כיצד יגיב אם איראן תמשיך לעמוד איתנה בפני הסנקציות הכלכליות?
משבר ישראל הפנימי, לצד עמידת ההתנגדות בלבנון ובעזה, עשוי להשליך על מדיניות טראמפ במזרח התיכון. איך יגיב הרחוב הערבי למתחים הגוברים בין וושינגטון לישראל לבין ממשלות ערביות שונות, במיוחד בנוגע לשאלת פלסטין?
המציאות במזרח התיכון נמצאת בנקודת רתיחה, וכניסתו של טראמפ לכהונה שנייה מציבה אתגר חדש בפני כל הגורמים באזור. מצד אחד, שאיפותיו הגדולות לעיצוב עולם חדש ומדיניות עסקית-אינטרסנטית, ומנגד – השטח הבוער, העלול להכתיב תרחישים בלתי צפויים.
האם יצליח טראמפ לעצב מחדש את האזור תוך שמירה על שליטה במתחים, או שמא אישיותו הבלתי יציבה תוביל לפיצוץ נוסף?
סופר: אל-חנאדק
