טראמפ לפני ואחרי תגובת איראן על בסיס אל-עודייד האמריקאי

התקיפה הישראלית על איראן החלה ב-13 ביוני, בסדרת תקיפות שכוונו לאתרים צבאיים ומדעיים בעומק איראן, בגיבוי פוליטי אמריקאי ובסיוע מודיעיני ולוגיסטי ישיר. עם הסלמת העימות, לחץ נתניהו על טראמפ לתקוף את התכנית הגרעינית האיראנית באמצעות מטוסי חמקנים ופצצות חודרות בונקרים. ארצות הברית התערבה צבאית לפנות בוקר ביום ראשון, 22 ביוני, כאשר הפציצה את מתקני הגרעין בפורדו, נתנז ואספהאן – בניסיון להטות את כף המלחמה לטובת ישראל.

התערבות זו, שנחשבה לרגע השיא של התוקפנות, לא הובילה לקריסת העמדה האיראנית כפי שתכננו יוזמיה, אלא הביאה לתוצאה הפוכה – התגובה האיראנית הייתה מיידית ומדויקת. בעוד שחלק מהציפיות היו לתגובה נגד בסיסים בעיראק, באה ההפתעה: תקיפת בסיס אל-עודייד שבקטאר, הבסיס האמריקאי הגדול ביותר במפרץ, בטילים מדויקים ומל"טים חמושים.

רק אז, השתנה השיח של דונלד טראמפ – ממסרים של "שלום באמצעות כוח" וגאווה בהפצצת מתקני הגרעין האיראניים – לקריאות בהולות להפסקת אש, ואף פנה לאיראנים בלשון מפויסת: "שאללה יברך את איראן", תוך שהוא מכריז כי יש להרגיע את "שני הצדדים", כאילו לא היה האיש שהצית את האש מלכתחילה.

לאחר התקיפה האמריקאית

פחות מ-72 שעות לפני כן, התהדר טראמפ במה שכינה "מכה כואבת" למתקנים בפורדו ונתנז. בטון מתנשא פרסם טראמפ הודעה בפלטפורמת "Truth Social", בה לקח אחריות אמריקאית לתקיפה והודה למי שתמך, כשהוא מוסיף: "כעת הזמן לשלום", מתוך מחשבה שזו תהיה נקודת המפנה שתביא לכניעת איראן. אך התגובה האיראנית לא איחרה לבוא והגיעה ישירות נגד הבסיסים האמריקאיים.

כאשר נפלו הטילים המדויקים והמל"טים על בסיס אל-עודייד, הכל השתנה. זו לא הייתה תגובה רגילה, אלא הכרזה על מוכנות להסלמה כוללת. ברגע אחד, עבר טראמפ מהצהרות על "שינוי המשטר בטהראן" לניסיונות נואשים להשגת הפסקת אש – ואף קרא לשני הצדדים, איראן וישראל, לשמור עליה – כאילו לא היה הוא שיזם את המלחמה ומימן אותה.

בלבול אסטרטגי אמריקאי

מטרת ישראל במלחמה הייתה לגרור את וושינגטון לעימות ישיר עם איראן. אך ממשל טראמפ – למרות פזיזותו – לא היה מוכן לשלם את מחיר חיי חייליו ובסיסיו במזרח התיכון. מרגע שאיראן החלה לפגוע באינטרסים אמריקאיים ישירים, נחשפה שבירות המערכת ההגנתית האמריקאית. תגובת משמרות המהפכה חשפה:

• הצגת כוח בניהול התגובה והשליטה בזירה הפנימית והחיצונית.

• ניהול גמיש של ההסלמה – שלב אחר שלב, בהתאם לקצב התוקפנות.

• תגובות איכותיות לעומק שטח האויב בתזמון אסטרטגי, במטרה לפגוע במטרות מדויקות ולא בירי חסר הבחנה.

לעומת זאת, בחרה ישראל בהסלמה אלימה ומהירה – אך כשלה בהשגת עליונות, והתגובה האיראנית פגעה בה בעוצמה, במיוחד לאחר שתל אביב, גוש דן ומרכז הארץ עלו באש.

מלחמה ששברה משוואות

איראן הפגינה עמידות חסרת תקדים, ניהול צבאי חכם ומדויק, וסיכלה את תוכניות נתניהו – ששגה בהבנתו את איראן וחשב שהיא תנועה ולא מדינה ריבונית עם מוסדות, יכולות והחלטות ריבוניות. אחת המכות הקשות ביותר לישראל ולממשל האמריקאי הייתה:

• המוכנות האיראנית – מהעברת האורניום המועשר מהמתקנים הצפויים לתקיפה ועד ההגנה הגבוהה על התכנית הגרעינית.

• כישלון ההרתעה הישראלית – חרף התמיכה האמריקאית הפתוחה.

• הצלחת הטילים והמל"טים האיראניים לעקוף את מערכות ההגנה של ישראל וארצות הברית, וההרס העצום שגרמו, עד כדי כך שישראל נאלצה להטיל צנזורה ואיסור צילום.

איראן יודעת מה היא רוצה, ונתניהו אינו יודע לאן הוא הולך

הסבב הנוכחי הסתיים בתזמון איראני – ובמובן מסוים, איראן היא שסיימה אותו במכה מסכמת לישראל.

מהיום הראשון, הגדירה טהראן את יעדיה באופן ברור:

• הפסקת התוקפנות הישראלית היא ניצחון. הענשת ישראל היא הרתעה לגיטימית – וזה בדיוק מה שעשתה באמצעות טילים מדויקים ומל"טים חכמים שפגעו בעומק ישראל והביאו אותה לנסיגה.

מנגד, נתניהו לא הצטנע – כהרגלו, קבע רף גבוה מהיום הראשון: הפלת המשטר האיראני, סיום התכנית הגרעינית, חיסול יכולות ההרתעה – בדיוק כפי שהתפאר בעזה, כשהבטיח לשבור את חמאס, להשיב את בני הערובה ולמוטט את תשתיות ההתנגדות.

אך התוצאה הייתה אחת: לא סיים את התכנית הגרעינית, לא חיסל את ההרתעה האיראנית ולא הפיל את המשטר. מה שמייחד את איראן – במלחמה הזו ובקודמותיה – הוא שהיא יודעת מה היא רוצה, מתכננת את צעדיה ומבצעת את שהבטיחה. ואילו נתניהו, מהצהרה מתנשאת אחת לאחרת, מוכיח שאין לו תכנית – אלא רק בריחה מתמדת קדימה.

ייתכן שזו הסיבה שהסבב הזה – אף שהפסקת האש עדיין במבחן – הסתיים בניצחון אסטרטגי איראני, בעוד ארצות הברית וישראל מגלות שבריריות הולכת וגדלה, החושפת את מפת הכוח החדשה באזור.