18:59 זמן קודס הכבושה
לאור ההתפתחויות הפוליטיות והצבאיות שליוו את הפסקת האש בעזה בתחילת אוקטובר 2025, מתבהרות קווי המתאר של שלב חדש שבו ישראל ממקמת מחדש את סדר העדיפויות האזורי שלה, לאחר מלחמה שנמשכה שנתיים והתאפיינה באופי השמדה. בזמן שישראל עוסקת ביישום סעיפי ההסכם עם תנועת חמאס, מתברר כי איראן ולבנון נותרו בראש סולם האיומים, בעוד שחשיבות הזירות האחרות – כגון סוריה, עיראק, תימן והגדה המערבית – משתנה בהתאם לתפקידן במערכה האזורית הכוללת.
ראשית: איראן — האיום האסטרטגי הקבוע
איראן שומרת על מעמדה בראש סדר העדיפויות הביטחוני של ישראל, בהיותה ראש ציר ההתנגדות והמכשול המרכזי בפני פרויקט "המזרח התיכון החדש". עם סיום המלחמה בעזה, גבר הדיבור בתקשורת הישראלית על אפשרות למכה ישירה על טהראן, במיוחד לאחר דיווחים על פיתוח "פצצה תצוגתית" בעלת מסר הרתעתי כלפי המערב. הצהרותיו החוזרות של נתניהו מדגישות כי "המלחמה עם טהראן טרם הסתיימה", וכי האיום האיראני הוא מתמשך ומתחדש. האסטרטגיה הישראלית נשענת על איסוף מודיעין, סיכול סיוע סיני ורוסי לאיראן, והאצת פיתוח מערכות הגנה מפני טילים, כמו "חץ" והלייזר ההגנתי.
למרות שיבוש זמני בפרויקטים הגרעיניים של איראן, יכולתה להפעילם מחדש בכל רגע שומרת עליה כאיום לטווח הארוך.
שנית: לבנון — הזירה הצבאית הרגישה
לבנון מהווה אחת הזירות המבצעיות המרכזיות עבור ישראל, כאשר צה"ל ממשיך לתקוף את תשתיות חיזבאללה בטענה למניעת התחמשות מחודשת. למרות הפסקת האש שנמשכת מהשנה שעברה, תקיפות ישראליות חוזרות מתבצעות כחלק מתכנית למניעת פריסה מחודשת של חיזבאללה צפונית לליטני. במקביל ללחצים אלו, מתקיימים מאמצים דיפלומטיים אמריקאיים לשלב את פירוק חיזבאללה מנשקו בסדר היום של "היום שאחרי עזה", תוך קישור שיקום לבנון למימוש התנאי הזה.
דיווחים בתקשורת העברית מצביעים על תמרונים צה"ליים אינטנסיביים בגבול הצפון והיערכות לאפשרות של חידוש הלחימה. מנגד, חיזבאללה ממשיך לחזק את יכולותיו חרף התקיפות, מה שמשאיר את הזירה הלבנונית פתוחה להסלמה, במיוחד נוכח דעיכת השיח הפנימי בלבנון על פירוק הנשק.
שלישית: עזה — ממלחמה לניהול מורכב
לאחר שנתיים של מלחמה, הפכה עזה לזירת התייצבות בשטח, הכוללת נסיגות חלקיות וזרימת סיוע הומניטרי. אולם, השקט היחסי אינו מסתיר את כוונות ישראל להשתלטות מלאה על הרצועה. ההסכם עם חמאס כולל, על פי דברי נתניהו, פירוז הרצועה ושילובה במסגרת תכנית טראמפ לשלום. לפי הערכות צה"ל, חמאס שיקמה את שליטתה האזרחית והמנהלתית בעזה, מה שמעורר דאגה בירושלים ובוושינגטון לגבי כישלון מהלך הפירוז.
הערכות ישראליות מצפות כי כל סירוב מצד חמאס עשוי לשמש עילה להסלמה צבאית מחודשת, תחת הסיסמה "כפיית יציבות", מה שמשאיר את עזה זירה מתוחה וחשופה להתלקחות מחודשת.
רביעית: סוריה — הזירה הדינמית
החשיבות הסורית גברה לאחר סיום המלחמה בעזה, כאשר ישראל רואה בשבריריות הביטחונית הזדמנות להרחבת נוכחותה ברמת הגולן ולהכתבת מציאות חדשה המשרתת את האינטרסים שלה.
ישראל מנצלת את הוואקום הביטחוני ומרחיבה את פעילותה כחלק מאסטרטגיה ארוכת טווח שמטרתה ביסוס שליטה על מעברים אסטרטגיים, לנוכח ניגודי האינטרסים בין סוריה, טורקיה ורוסיה. דיווחים מצביעים על כך שהמשטר הסורי החדש מנסה לשלב מיליציות בצבא הלאומי, בתמיכה אמריקאית וטורקית, אך ריבוי הכוחות החמושים מותיר את הזירה פתוחה להתערבויות ישראליות בטענה של "מאבק באנרכיה".
חמישית: זירות המשנה — עיראק, תימן והגדה המערבית
עיראק נותרת זירה תפקודית שמטרתה להקל על לחצים מהחזיתות האחרות, תוך שמירה על נוכחות אמריקאית שמספקת מטרייה לחלוקת משאבים ולביצוע תקיפות. תימן נסוגה זמנית מחשיבותה לאחר הפסקת מתקפות "אנצאראללה" על ישראל, אך התקופה הנוכחית מתאפיינת באיסוף מודיעין והכנות לסבב עתידי.
בגדה המערבית נמשכים לחצים אמריקאיים לצמצום ההתנחלויות, לא מתוך דאגה לפלסטינים אלא במטרה לשפר את תדמית ישראל לאחר בידודה הגובר בזירה הבינלאומית. עם זאת, ישראל ממשיכה לדבוק בהישגיה בשטח – הרג, מעצרים והרס – מבלי לשנות באופן מהותי את המציאות המידנית.
הערכה כוללת
הסקירה מצביעה על כך שאיראן נותרת האיום המרכזי לטווח האסטרטגי, שכן ישראל לא הצליחה לחסל לחלוטין את יכולותיה הגרעיניות והבליסטיות. לבנון ממשיכה להוות זירה חמה, כשחיזבאללה ניצב כמכשול עיקרי בפני כל הסדר אמריקאי–ישראלי. עזה עברה לשלב ניהול שלאחר המלחמה, עם אפשרות להסלמה בכל רגע. סוריה הפכה לנקודת עוגן מתקדמת בתכנית ההשתלטות האזורית של ישראל, בעוד שעיראק ותימן ממלאות תפקידים תומכים, והגדה המערבית משמשת לשימור הישגים פוליטיים ללא שינויי שטח משמעותיים.
מכאן ניתן לומר כי ישראל נמצאת בתקופה של ארגון מחדש, שבה היא שואפת לאזן בין איומים קיומיים (איראן וחיזבאללה) לבין איומים תפעוליים (עזה וסוריה). האסטרטגיה הכוללת נותרת מבוססת על הרתעה מונעת, השקעה במערכות הגנה מתקדמות, ומעורבות במסלולים דיפלומטיים טקטיים להשבת לגיטימציה בינלאומית.
למרות הירידה היחסית בחשיבותן של חלק מהזירות, ממשיכים האיומים האיראני והלבנוני לעמוד בלב החישובים הביטחוניים של ישראל – מה שהופך את חזיתות אלו לרגישות ביותר, העלולות להתלקח בכל רגע בהתאם לשינויים האזוריים הקרובים.
סופר: אל-חנאדק
