הכלכלה הישראלית בין מלחמה להתאוששות: מאזן של שנתיים של משברים

הכלכלה הישראלית חוותה התכווצות חדה ותנודות רחבות מאז פרוץ המלחמה בעזה בשנת 2023, דרך המלחמה בלבנון בשנת 2024, ועד לעימות עם איראן באמצע 2025. העלות הכוללת של המלחמות נאמדה בין 140 ל-350 מיליארד שקל, מה שהוביל לקיפאון בענפים חיוניים כגון נדל"ן, תיירות, טכנולוגיה ותעשיות ביטחוניות, ולעלייה בגירעון הפיסקאלי ליותר מ-5% מהתוצר המקומי הגולמי.

ההוצאה הביטחונית עלתה ל-168 מיליארד שקל בשנת 2024, והפעילה לחץ כבד על התקציב הציבורי, בעוד תחזיות הצמיחה ירדו לכ-2.5% בלבד. ענף הנדל"ן רשם ירידה של 35% במכירת דירות, והפרויקטים הואטו בשל היעדר כוח עבודה פלסטיני. מגזר ההייטק ספג פגיעה קשה עקב גיוס כישרונות ובריחת השקעות זרות, בעוד ייצוא הגז והאנרגיה הצטמצם בשל סיכונים ביטחוניים בשדות הימיים.

לצד משברים אלו, נרשמו הפסדים תיירותיים של למעלה מ-12 מיליארד שקל, ובוטלו עסקאות ביטחוניות בשווי מיליארדי דולרים לאחר הפסקת שיתופי פעולה עם מדינות אירופה ואסיה.

מנגד, הסיוע האמריקאי ותרומות אישיות של אנשי עסקים יהודים שיחקו תפקיד מכריע בשמירה על קיום הכלכלה הישראלית. וושינגטון העבירה סיוע צבאי ישיר בגובה כ-16.3 מיליארד דולר, בצירוף ערבויות להלוואות והקלות פיננסיות שאפשרו לישראל ללוות בתנאים מועדפים. דמויות כמו ביל אקמן ולארי אליסון תרמו למימון פרויקטים ביטחוניים וטכנולוגיים בתוך המדינה.

מאמצע 2025 החלו להופיע סימנים מוגבלים להתאוששות: מדדי הבורסה הישראלית עלו ביותר מ-22%, השקל התחזק מול הדולר, וחלק מהמגזרים – בעיקר טכנולוגיה ונדל"ן – השיבו חלק מפעילותם. תחום הבינה המלאכותית בלט כמנוע צמיחה חדש, עם השקעות צפויות של מעל 4.6 מיליארד דולר עד לשנת 2030.

לאחר הפסקת האש, דו"חות כלכליים צפו התחלה הדרגתית של התאוששות, עם ירידה בהוצאה הביטחונית, חזרת אנשי המילואים לשוק העבודה, שיפור בדירוג האשראי ויציבות המטבע המקומי. כמו כן, צפוי שבנק ישראל יתחיל בהפחתת הריבית בשנת 2026, מה שיתרום לעידוד השקעות והצריכה המקומית.

במבט קדימה, קרן המטבע הבינלאומית העריכה כי הכלכלה הישראלית תצמח בשיעור של 3.9% בשנת 2026, בעוד שבנק ישראל צופה צמיחה של 4.7% ומשרד האוצר 5.1%. עם זאת, מומחים כגון יונתן כ"ץ הזהירו כי הצמיחה בפועל עלולה לא לעלות על 3.8%, בשל מחסור בעובדים פלסטינים, האטה עולמית וירידה בהוצאות הממשלתיות לאחר המלחמה.

לסיכום, הכלכלה הישראלית נמצאת בתקופת מעבר רגישה, המתנדנדת בין סימנים להתאוששות יחסית לבין לחצים מבניים עמוקים. על אף הגמישות שהפגינה במגזרי ההייטק והביטחון, ההתאוששות המלאה תלויה ביציבות הפוליטית והביטחונית ובשיקום האמון הבינלאומי – מה שהופך את עתיד הכלכלה הישראלית לבלתי מובטח לאחר שנתיים של מלחמה.