מהו עתיד הפסקת האש ברצועת עזה?

הסכם הפסקת האש בעזה נכנס לשלב קריטי שעלול להפוך אותו למבחן ממושך, המטיל ספק ביכולתו לשמש כהסדר מציאותי לפתרון המשבר ברצועה. על אף שעברו שבועות מאז נכנס לתוקף, סעיפיו המרכזיים עדיין אינם מיושמים, על רקע המשך ההפרות הישראליות בשטח והפערים בגישות לגבי עתיד הרצועה והגורם שינהל אותה ב"יום שאחרי".

המציאות מראה כי ישראל לא עמדה אפילו בדרישות הבסיס של השלב הראשון – מעבר רפיח לא נפתח לתנועת פלסטינים, סידורי הכנסת הסיוע ההומניטרי טרם הושלמו, וכוחות הכיבוש ממשיכים בפעולות הפצצה וחדירה לשכונות אזרחיות. עיכוב מכוון זה משקף רצון ישראלי לשמר שליטה צבאית בשטח ולהימנע מכל התחייבות פוליטית שתסמן את סיום המלחמה באופן רשמי.

מנגד, ארצות הברית שואפת לנהל את ההסכם השברירי מבלי לאפשר לקריסתו, אך אינה מפעילה לחץ ממשי על תל אביב לקיים את התחייבויותיה. ממשל ביידן, שמוביל תיווך רב־צדדי, מאזֵן בין שתי מטרות סותרות: שמירה על יציבות ומניעת הסלמה חדשה, לבין קידום מסלול הנורמליזציה האזורית באמצעות הסדרים ביטחוניים זמניים שלא יאפשרו הקמה של רשות פלסטינית חזקה ועצמאית בעזה.

בהקשר זה, ניתן לזהות שלושה תרחישים אפשריים לעתיד הסכם הפסקת האש והמסלול הפוליטי של עזה בתקופה הקרובה:

1)תרחיש ראשון – ניהול משבר ללא פתרון:
זהו תרחיש של שימור הסטטוס קוו בשטח, עם רגיעה שברירית אך ללא התקדמות פוליטית. ישראל תמשיך לשלוט במרחב באמצעות פעולות ממוקדות ויצירת אזור חיץ, בעוד האו״ם וארגוני סיוע ינהלו את הצד ההומניטרי. הכנסת הסיוע תמשיך בצורה בררנית, בהתאם לרמת השקט הביטחוני. אמנם מדובר באופציה הזולה ביותר מבחינת כלל הצדדים, אך היא מעגנת את הפיצול הפלסטיני, דוחה את שיקום הרצועה, ומותירה את ההסכם כהפוגה זמנית הניתנת להתלקחות בכל רגע. זהו התרחיש הסביר ביותר בטווח הקצר לאור ריבוי השחקנים המעורבים והיעדר רצון בינלאומי כן.

2)תרחיש שני – חלוקה זמנית של הרצועה:
הממשל האמריקאי וחלק מהמדינות האירופיות מקדמים רעיון של "אזורי ביטחון" בניהול ערבי־בינלאומי, כך שעזה תחולק לאזורים תחת סידורים ביטחוניים – כאשר השיקום יתבצע לפי רמת העמידה בתנאים ביטחוניים. תרחיש זה מעניק לישראל שליטה עקיפה, מחליש את תפקידי מצרים והרשות הפלסטינית, ומצמצם את השיקום להיבט כלכלי בלבד ללא פתרון פוליטי לשורש הסכסוך. אם ייושם בפועל, ייווצר מצב חדש המעגן את הנתק בין עזה לגדה וידחה כל סיכוי להסדר פלסטיני כולל.

3)תרחיש שלישי – מסלול מדיני פלסטיני בחסות אזורית:
בתרחיש זה, מתווכים אזוריים יצליחו לקדם הסכמה על נסיגה ישראלית מלאה, פתיחת מסלול מדיני פנימי פלסטיני וחזרה הדרגתית של הרשות הפלסטינית לעזה – תוך קישור שיקום הרצועה לתהליך זה. הצלחתו תלויה בקונצנזוס לאומי אמיתי בין הכוחות הפלסטיניים ובהענקת ערבויות ערביות ובינלאומיות למניעת חזרת הכיבוש. עם זאת, סיכויו מוגבלים לאור הפילוג הפנימי והבדלי האינטרסים בין הבירות השונות, נוסף לסירוב הישראלי לכל הסדר המאחד מחדש את ההנהגה הפלסטינית.

בין שלושת התרחישים, עזה נראית בדרכה לשלב מעבר ארוך טווח שמאפיינו העיקרי הוא "ניהול משבר" – עם הפחתה הדרגתית של הפעולות הצבאיות ומעבר לעימות פוליטי על אופי השלטון, מקורות המימון ועתיד השיקום.

עתידה של הרצועה תלוי ביכולתם של הפלסטינים להפוך את הפסקת האש מהפוגה כורחית להסכם פוליטי בר־קיימא – דרך איחוד העמדה הלאומית והפסקת השסעים הפנימיים. מנגד, המשך הפיצול והיעדר ערבויות בינלאומיות משמעותיות משמעו שעזה תישאר תקועה באזור האפור: לא מלחמה כוללת ולא שלום יציב – אלא מצב של "לא־מלחמה ולא־שלום" המתנהל על בסיס תיווכים זמניים ומימון חירום, עד להבשלת הסדר מקיף יותר לסוגיה הפלסטינית כולה – מהלך שעדיין דורש זמן רב.