שיחות עזה: מפות הנסיגה משחזרות את הקולוניאליזם ב"גרסה רכה"

משא ומתן כהמשך למלחמה באמצעים אחרים

לכאורה, משא ומתן בדוחא נסוב סביב הפסקת אש, חילופי שבויים וסיוע הומניטרי. אך לעומק, מה שמתנהל בחדרי המשא ומתן אינו רק ניסיון לסיים את המלחמה, אלא הרחבה של מאבק גדול יותר על ריבונות, גבולות והמשמעות הפוליטית של עתיד עזה. מה שקורה הוא לא רק משא ומתן על סיום התוקפנות, אלא על שרטוט תנאים ל"שלום קולוניאלי רך", שבו ישראל רוצה לשמר את מהות ההגמוניה, גם אם תשנה את כליה.

וכאן, "מפות הנסיגה" הופכות לנקודת המחלוקת המהותית, לא רק בגלל הקווים המצוירים על הנייר, אלא מכיוון שהן מבטאות את תפיסת כל צד למושג הנסיגה עצמו: האם זו נסיגה מלאה? או פריסה מחדש מחושבת? והאם מטרת הרגיעה היא לסיים את השליטה של ישראל או לשחזר אותה בצורה מקובלת יותר בינלאומית?

הגמישות הישראלית... מעבר למילים

עיתון ה"ג'רוזלם פוסט" ציין כי ישראל הציעה "מפות חדשות המשקפות גמישות נוספת", ומקורות תקשורת ישראליים אישרו כי תל אביב מוכנה "לוותר" על הישארותה בציר מורג, ולנהוג בגמישות לגבי הפריסה ב"ציר הים", ואף לחזור לקווי הפסקת האש הקודמים עם "שינויים קלים".

ביטויים אלה, שנראים מעודדים ממבט ראשון, אינם משקפים נסיגה אמיתית בעמדה הישראלית, אלא מבטאים ניסיון להגדיר מחדש את עקרון "הנסיגה" עצמו, כך שהוא לא יהיה יציאה מהשטח אלא התמקמות מחדש בתוך הנדסה ביטחונית שתאפשר לה המשך פיקוח ויכולת התערבות בכל עת שתרצה.

מה שישראל מכנה "גמישות" אינו אלא ניסיון לשכנע את המתווכים שנוכחותה בעזה תהיה פחות בוטה, מבלי לאבד את שליטתה. את זה מאשר השליח האמריקאי, סטיב ויטקוף, כאשר אמר ש"המשא ומתן מתקדם היטב", וזהו ביטוי דיפלומטי שאינו חושף את תוכן ההסכמים, אלא מרמז על התקדמות בעניינים הנוגעים לאינטרסים של וושינגטון ותל אביב, ולא בהכרח לאינטרסים של העם הפלסטיני.

מפות ככלי קולוניאלי רך

מפות אינן רק קווים המשרטטים גבולות נסיגה, אלא מסמך המשקף רצון לשליטה. היסטורית, כוחות קולוניאליים השתמשו במפות כדי לסדר מחדש את הגיאוגרפיה באופן שישרת את האינטרסים שלהם. מהסכם סייקס-פיקו ועד קו בר-לב, המפות תמיד היו אמצעי להתאים את הגיאוגרפיה להיגיון הכוח.

היום, ישראל חוזרת לכלי זה, לא כדי לבצע נסיגה אמיתית, אלא כדי לנסח את תנאי התמקמותה באופן שירצה את בנות בריתה האמריקאיות ויטעה את המתווכים. המחלוקת כבר אינה רק סביב ציר מורג, אלא סביב העיר רפיח, שבה רואה תל אביב נקודת אחיזה אסטרטגית למניעת "ריק ביטחוני", כלומר, הישארות עזה תחת פיקוח עקיף.

במילים אחרות, המפות משמשות לשליטה על המרחב הפלסטיני ולמנוע את הפיכתו לשטח ריבונות של ממש עבור תנועת חמאס או כל גוף מתנגד. מה שרצוי אינו "נסיגה" אלא "ארגון מחדש של השליטה", כך שיהיה פחות יקר ויותר מקובל בינלאומית.

רפיח ומסדרון מורג... סמליות המקום בקרב על המשמעות

ההתמקדות של ישראל ברפיח אינה רגעית, אלא הרחבה של אסטרטגיה ותיקה השואפת לבודד את רצועת עזה ממצרים באמצעות "חגורת ביטחון" הנמשכת ממעבר כרם שלום ועד לגבול הימי, דרך ציר סלאח א-דין. אך החידוש היום הוא הקישור בין רפיח למפת המשא ומתן עצמה.

בסבב המשא ומתן האחרון, ישראל הראתה "נכונות לוותר" על הישארותה בציר מורג – הציר שאמור היה לחבר בין ההתנחלויות לשעבר בדרום עזה. אך בתמורה, היא התמקדה ברפיח, כמיקום אסטרטגי שאי אפשר לוותר עליו, בעיקר מסיבות ביטחוניות, הקשורות למנהרות, למעברים ולקשר עם סיני.

התוצאה? שישראל מתמרנת על מפות הנסיגה כדי להפוך את "הגבולות" לנקודות שליטה ביטחוניות, ללא נוכחות ישירה. וזה בדיוק מה שמשמעותו של המונח "פריסה מחדש" ב"לקסיקון הישראלי" – להישאר מבלי להיראות, לפקח מבלי להיות נוכח, ולדכא מבלי לשלוט רשמית.

התפקיד האמריקאי... הנדסת המשא ומתן, לא סיום התוקפנות

הצהרתו של דונלד טראמפ כי "יש לו חדשות טובות לגבי עזה" מגיעה בהקשר של ניסיונו לחזק את תפקידו. אך היא גם מדגישה כי הממשל האמריקאי, באמצעות שליחו ויטקוף, אינו לוחץ על ישראל לנסיגה מלאה, אלא לעיצוב מחדש של מיקומה באופן שלא יביך את וושינגטון מול שותפיה באזור, במיוחד קטאר ומצרים.

ארצות הברית מעולם לא הייתה מתווכת הוגנת, אך היום היא הופכת לצד המנהל את המשא ומתן באמצעות מנגנוני שליטה קולוניאליים, כאשר המפות מוכנות בהסכמה בין המשלחת הישראלית ונציגי הבית הלבן, ולאחר מכן מוצגות למתווכים הערבים כעובדה מוגמרת. זוהי דיפלומטיית המפות המוכנות.

חמאס והגמישות האסטרטגית

מנגד, דובר תנועת חמאס, ג'יהאד טה, הצהיר כי התנועה "נהגה בגמישות ובאחריות" אך היא מסרבת לכל "נוכחות ישראלית" בתוך עזה או לניתוק גאוגרפי של כל אזור מהרצועה. עמדה זו מבטאת את הבנת חמאס את אופי המאבק הפוליטי, שחשיבותו אינה פחותה מהמאבק הצבאי.

הסירוב לנוכחות ישראל ברפיח או בכל נקודה אחרת ברצועה, הוא סירוב לתוכנית להפוך את עזה ל"אזור נטול התנגדות" מבחוץ, כלומר, שעזה תנוהל ביטחונית מהאוויר, מלוויינים ומכטב"מים, ללא נוכחות חיילים על הקרקע. זוהי צורה חדשה של שליטה, שקשה לזהותה אך אינה פחות אכזרית מהשליטה הישירה.

מפתחות האסירים והסיוע... פרצות פתוחות לדחייה

למרות הדיווחים על "התקדמות במשא ומתן", הסוגיות המהותיות נותרו תלויות ועומדות: היחס בין העצורים הישראלים לאסירים הפלסטינים, תנאי שחרור הפעימות, ומסלולי הכנסת הסיוע. אך החשוב מכל הוא שכל הסוגיות הללו "נסובות" סביב שאלת הריבונות: מי יקבע את לוח הזמנים של החילופין? מי ישלוט במעברים? מי ישרטט את קווי הפריסה?

זהו מאבק ריבונות בראש ובראשונה, ולא רק מבצע הומניטרי כפי שוושינגטון מנסה להציגו. הסיוע, כשלעצמו, הפך לכלי לחץ פוליטי המנוהל בטכניקת המצור, לא במטרה להציל חיים, אלא כדי לכופף את ההתנגדות.

משא ומתן בקצב האש

ראוי לציין כי משא ומתן זה מתקיים כאשר המלחמה עדיין נמשכת. כלומר, ישראל מנהלת משא ומתן תחת אש, מה שמעניק לה קלפי לחץ בשטח על שולחן המשא ומתן. מצב זה מבטא אי-שוויון בתנאי המשא ומתן, כאשר הצד הפלסטיני נמצא במצב הגנתי הומניטרי, והצד הישראלי במצב התקפי צבאי ודיפלומטי.

אך למרות זאת, עניין המפות והגמישות הישראלית המדומה חושף דבר עמוק יותר: ישראל כבר לא מסוגלת לכפות את תנאיה באופן מלא, אלא נאלצת להציג ויתורים צורניים כדי למנוע התפוצצות פוליטית אזורית.

מפות לא יוצרות שלום... אלא ממחזרות שליטה

המשא ומתן המתנהל אינו אלא ניסיון לעקוף את תוצאות הקרב בשטח, שהוכיח את חוסר יכולתה של ישראל להכריע, ואת חשיפת שבריריותה האסטרטגית. לכן, היא מנסה היום להעביר את הקרב לשולחן המפות, תוך שימוש בניסיון קולוניאלי ארוך שנים בשליטה על המרחב הפלסטיני.

אך כפי שנכשלה לשבור את רצון ההתנגדות צבאית, כך תיכשל לכפות שלום מותנה באמצעות מפות. מכיוון שמה שהפלסטינים רוצים אינם קווים חדשים על הנייר, אלא סיום בפועל של השליטה, וריבונות אמיתית על האדמה ועל ההחלטה.

וכאן, יש להעלות את השאלות הגדולות: האם הפסקת האש תהווה הקדמה לשחרור אמיתי? או הפסקה לצורך ניסיון שליטה מחדש? האם המפות הן כלי של שלום? או מפות של כניעה נדחית? והאם המשא ומתן הוא אופק לצדק... או מוצא כפוי לכוח קולוניאלי במצוקה?

בתשובה לשאלות אלו, תיבחן יעילותם של כל הצדדים. אך בטוח שעזה, שעמדה תחת אש, לא תמיר את ריבונותה במפה חלקית או ב"גמישות כוזבת".