הכלכלה התימנית בין התערבויות חיצוניות לבעיות פנימיות

הכלכלה בתימן עומדת בפני אתגרים עמוקים ורב-ממדיים, שמקורם בעיקר בחוסר היציבות הפוליטית והביטחונית במדינה במשך שנים רבות. מצבה מסתבך עוד יותר עקב התערבויות חיצוניות ישירות ועקיפות, שמטרתן להחליש את תימן ולהשאיר אותה במצב של פגיעות מתמשכת, מה שמקל על שליטה בהחלטות הריבוניות שלה ועל כיוונה של הכלכלה.

תנאים אלו השפיעו על כל המגזרים הכלכליים: ירידה בייצור המקומי, עצירת השקעות, כיווץ בשוק העבודה, התמוטטות המטבע המקומי, והחמרת העוני והאבטלה.

מאז תחילת המלחמה בתימן ב-2015 חווה המשק הלאומי הידרדרות מהירה כתוצאה מפגיעות ישירות ברוב תשתיות הכלכלה, כולל נמלים, נמלי תעופה, מפעלים וחוות, ולא מדובר רק בהרס חומרי – הקואליציה בהובלת ערב הסעודית נקטה בצעדים לשליטה במנגנוני הכלכלה בתימן, בעיקר באזורים הנשלטים על ידי כוחות תומכים.

בספטמבר 2016, הנשיא התומך בקואליציה, עבד רבו מנסור חדי, הוציא החלטה להעביר את פעולות הבנק המרכזי מתימן לעדן, צעד שנחשב לניסיון גלוי להשתמש בכלכלה ככלי במלחמה. ההחלטה גרמה להפרעות פיננסיות רחבות היקף והחמרת הפיצול במטבע ובמערכת הכלכלית, במיוחד ב-2019, כשבנק המרכזי בתימן עצר את השימוש בכסף חדש שהודפס בעדן מאז 2017 והסתפק במחזור הכספים הישנים.

המהלך בסנעה תרם לשמירה על יציבות מסוימת במטבע באזורים הנשלטים על ידה, בעוד באזורים שבשליטת הקואליציה נמשך משבר ההרס וחוסר היציבות. כך הפך הפיצול הכלכלי והפיננסי לאחת התכונות הבולטות של המשבר בתימן, ומדד לעומק הנזק שנגרם בשל המלחמה.

מאמר זה מראה כי הכלכלה בתימן סובלת ממשבר עמוק כתוצאה מהמלחמה המתמשכת מאז 2015 וממעורבות חיצונית שהפכה את המדינה לבמה לסכסוך יותר מאשר למוקד לפיתוח. מדינות הקואליציה בהובלת ערב הסעודית ואיחוד האמירויות נקטו במדיניות כלכלית שמטרתה לנצל את המשאבים הנפטיים, המינרליים והדיגיים, תוך שימוש בהפקדות לבנק המרכזי בעדן לצורך רכישת נאמנות ולא לפיתוח. בנוסף, ארצות הברית השתמשה בכלכלה ככלי לחץ דרך סנקציות ואיומי קריסה של המטבע.

המערכת הפיננסית חולקה בין סנעה לעדן מאז 2016. סנעה הצליחה לשמור על יציבות מסוימת בזכות מדיניות מוניטרית אחידה ואיסור על שימוש בכספים חדשים, בעוד אזורי עדן חוו קריסה חריפה בשל שחיתות, פיצול בין הפלגים התומכים בקואליציה והעברת משאבים לאינטרסים אישיים.

משאבי ממשלת עדן מבוססים בעיקר על הפקדות חיצוניות, מסים ומכסות, הכנסות מנפט וגז והכנסות ממעבר ודרכונים, אך רובם לא הושקעו בשירותים או בתשתיות, אלא נזרמו לנתיבי שחיתות. לעומת זאת, סנעה הצליחה לייצב את שער החליפין באמצעות ניהול מרכזי של המשאבים ופיקוח על המרת כספים תוך עידוד מסחר פנימי.

לסיכום, הכלכלה התימנית נשלטת על ידי התערבויות חיצוניות ופיצול פנימי, ולא תוכל להתאושש ללא הפסקת ניצולה ככלי לחץ פוליטי, איחוד המוסדות הפיננסיים והכנסות המדינה, והשקעת המשאבים הלאומיים לטובת פיתוח ולא להשארתם ככלי בסכסוך.