סטיבן פאגן: דיפלומט בצללים ובשליחות ביטחונית

מאז כניסתו לתפקיד כשגריר ארצות הברית בתימן ביוני 2022, נחשב סטיבן פאגן לדמות יוצאת דופן בזירה הדיפלומטית האמריקאית באזור. האיש שצבר ניסיון רב בתיקי המזרח התיכון – מעיראק ועד המפרץ – אינו נתפס בצנעא או בבגדאד כדיפלומט רגיל, אלא כדמות בעלת רקע ביטחוני ופוליטי שמטביעה את חותמה של וושינגטון על נושאים רגישים.

לפני תימן, שימש פאגן כסגן ראש הנציגות בשגרירות האמריקאית בבגדאד (2020–2021), ולפני כן כאחראי בכיר בקונסוליה הכללית בארביל (2018–2020), וכמנהל מחלקת ענייני איראן במשרד החוץ האמריקאי במשך שלוש שנים מאז 2015. קודם לכן שימש כמנהל מחלקת עניינים אזוריים בדרום ומרכז אסיה בין 2013–2015. מאז הצטרף לשירות החוץ בשנת 1997, שירת גם בבריסל, אסלאמאבאד, אסטנה, בוסניה והרצגובינה, מינסק, טביליסי, קהיר, ובוושינגטון – שם שימש כראש תחום פקיסטן וכעוזרו המיוחד של תת־שר החוץ הפוליטי ניק בֶּרנז.

על רקע האופי הרגיש של מדינות האזור, תפקידו של הדיפלומט הוותיק חרג ממה שפורסם רשמית – תופעה רווחת בקרב דיפלומטים אמריקאים בכירים. בעיראק, למשל, ספג ביקורת מצד גורמים מקומיים שראו בו כלי ל"השתלטות דיפלומטית" של ארה"ב, דרך התערבות לא רשמית בהרכבת ממשלות, קביעת מדיניות נפט וביטחון, ובפרט ביחס לחבל כורדיסטן, לאיראן ולפוליטיקה הכלכלית המקומית.

בתימן, מונה פאגן לאחר שנים של היעדרות השגרירות האמריקאית מצנעא, בתקופה שבה המלחמה הייתה בשיאה והזירה הפוליטית השתנתה במהירות. מהיום הראשון הציג עצמו כמתווך בין הצדדים, תוך שהוא מדגיש שוב ושוב את תמיכת וושינגטון ב"פתרון כולל בהובלה תימנית". עם זאת, בצנעא ראו בעמדותיו המשך ישיר לתמיכה האמריקאית בקואליציה הצבאית שתוקפת את תימן – וניסיון להחזיר את התלות הכלכלית והפוליטית שהייתה לפני 2014.

בהצהרות פומביות ובראיונות לעיתונות, התמקד פאגן ב"חובה להגן על נתיבי השיט" וב"הבטחת חופש השיט" – ביטויים שצנעא תרגמה כהצדקה לנוכחות הצבאית האמריקאית בים האדום ובים הערבי. חלק מהגורמים בתימן תיארו את שפתו כ"שחזור של מדיניות קולוניאלית במסווה דיפלומטי".

פאגן לא היסס להתבטא בפומבי על היחסים בין תימן לאיראן, תוך שימוש בלשון תקיפה יותר מקודמיו. בפגישות סגורות – שתוכנן דלף לתקשורת – הדגיש כי "וושינגטון לא תאפשר איום על השיט או על האינטרסים שלה במפרץ". גישה זו חיזקה את הדימוי שלו בצנעא כנציג של "דיפלומטיה תקיפה שמצפה לפעולה צבאית".

על רקע הניסיון שצבר בתימן, רבים סבורים כי מינויו לא היה מקרי. לדעתם, מי שמכיר את הרקע שלו מבין שפאגן "לא היה רק שגריר – אלא מהנדס לפילוג, לגיוס שכירי חרב ולניצול הסיוע ההומניטרי לצרכים מודיעיניים".

פאגן גם ספג ביקורת על עמדותיו בנוגע למלחמה שישראל מנהלת נגד הפלסטינים בעזה. בחודשים הראשונים למלחמה, דיבר בשפה התואמת את הקו הרשמי של ממשל ביידן, והדגיש את "זכותה של ישראל להגן על עצמה" – מבלי להשתמש במונחים של פשעי מלחמה או טיהור אתני, למרות הדיווחים של האו"ם וארגוני זכויות האדם.

מנגד, פרשנים אמריקאים רואים בו את "הפנים השקטות" של הדיפלומטיה התקיפה – אינו מרעים בקולו, אך מוסר מסרים חדים בשפה רכה. לטענתם, הוא בוגר "האסכולה של משרד החוץ" המשלבת נוכחות שטח עם ניהול השפעה מאחורי הקלעים – מה שמסביר את מעבריו התכופים לאזורי משבר.