21:15 זמן קודס הכבושה
לא חלפו תשעה חודשים מאז נפילת המשטר, עד שנחשף פרצוף נוסף של האסון הסורי. על פי דו"ח המצפה הסורי לזכויות האדם, מספר ההרוגים בין 8 בדצמבר 2024 ל-6 בספטמבר 2025 עמד על כ-10,672 בני אדם, בהם 8,180 אזרחים, בנוסף ל-438 ילדים ו-620 נשים. נתונים אלו לבדם מסכמים את גודל הקריסה: נפילת המשטר לא הביאה ל"מעבר חלק" כפי שנאמר בנאומים, ולא להקמת שלטון צודק – אלא פתחה את הדלת לאנרכיה מאורגנת המנוהלת בידי אחמד אל-שרע ואנשיו, המסתתרים מאחורי קבוצות חמושות כדי ליישם מדיניות הדרה שיטתית.
הכאוס לא היה התפרצות חולפת, אלא קיבל צביון מתוכנן. הדו"ח מתעד 3,020 מקרים של הוצאות להורג בשטח על בסיס זהות ועדה, רובם בחודש מרץ שבו התרחשו 1,726 הריגות המוניות. נתון זה מוכיח שההרג אינו מתבצע במקרה, אלא כחלק מתוכנית מחושבת שמטרתה לחסל יריבים פוליטיים ועדתיים, ולצייר מחדש את המפה הדמוגרפית באופן שיבטיח את המשך השלטון החדש.
המיליציות כרשות מקבילה
בהקשר זה בלטו פלגים כמו "אל-חמזאת" ו"אל-עמשת" ככלי מרכזי בידיו של אל-שרע. שני הפלגים הללו, שהיו מעורבים בעבר בהפרות חמורות בעפרין ובכפרי חלב – ביזה, גירוש ותקיפות מתועדות – שולבו מחדש בצבא החדש אך לא באופן רשמי, כדי לסייע בביצוע הפשעים של אל-שרע. עדויות מהחוף הסורי אישרו כי אנשיהם היו בחזית המבצעים של חיסולים, ביזה והצתות בבאניאס ובג׳בלה, בעוד השלטון הסתפק בהכחשת קשר ישיר אליהם – כדי לנקות עצמו לכאורה ולהשאיר את "הפלגים" בחזית. כך מסתתר אל-שרע מאחורי קבוצות בעלות היסטוריה אפלה, ומיישם מדיניות דיכוי מבלי ששמו יירשם ישירות ברשימת הרוצחים.
המסוכן מכל הוא שהצביון העדתי הפך למאפיין מרכזי של תקופת שאחרי נפילת המשטר. החיסולים על בסיס זהות, המעצרים השרירותיים של אזרחים, רופאים וקצינים לשעבר, מראים כי אל-שרע שואף לחסל כל מי שחולק עליו. בכך ברור שהדיבור על "בניית מדינה חדשה" אינו אלא סיסמה ריקה. הוצאה להורג על בסיס זהות אינה יוצרת יציבות – אלא מעגלי נקמה, לגיטימציה לאלימות נגדית וחבלה בכל מסלול של צדק מעברי.
המדינה בין חוסר אונים להסכמה
אם לאל-שרע אין קשר ישיר לסחרור האלימות כפי שטוענים, השאלה המרכזית נותרת: מדוע המיליציות הפוגעות באזרחים אינן נענשות? כיצד ייתכן שמספר הקורבנות מגיע ליותר מעשרת אלפים בני אדם בזירה עקובה מדם, והמדינה ניצבת חסרת אונים או אדישה? לנוכח מציאות זו אנו עומדים בפני שתי אפשרויות בלבד: או שאחיזת המדינה חלשה עד כדי חוסר יכולת לרסן את המיליציות – מה שחושף את שבריריות מוסדותיה ומנגנוני הביטחון שלה, שעדיין צעירים מאוד; או שהמדינה שבעת רצון, ואף אולי שותפה, ורוצה בהמשך התנהלות זו כדי לשרת אג'נדות פוליטיות ועדתיות, בתהליך הדרה מאורגן שלא נועד להיפסק. האפשרות השנייה נראית סבירה יותר לאור היקף הפשעים, המשכם השיטתי והשתיקה הרשמית, שאינה משדרת נייטרליות אלא דווקא רצון נסתר בהמשכיותם.
אל-שרע מחליש את שלטונו במו ידיו
ברור כעת כי אחמד אל-שרע מחליש את שלטונו בעצמו באמצעות מדיניות של אלימות מתמשכת ואי-ענישת המיליציות המבצעות הוצאות להורג בשטח והריגות עדתיות. כל מעשה הרג פוגע באמון הציבור בשלטון, יוצר ואקום ביטחוני מתמשך ומכשיל כל ניסיון לבנות מחדש את המדינה ומוסדותיה. מדיניות זו אינה מגנה על שלטונו, אלא מובילה אותו לקריסה – שכן המשך האלימות יוצר עוינות פנימית, מחליש את בסיס התמיכה שלו, ומגביר את הסיכוי לפילוג בקרב כוחותיו או אזרחים שבטחו במדינה.
מעקב אחר האירועים, לפי תיעודי המצפה הסורי לזכויות האדם, מראה בבירור ששלטון אחמד אל-שרע לא השיג יציבות ביטחונית באף מחוז. המשך הפיגועים במטעני חבלה ומכוניות תופת, לצד ההפגזות הישראליות והטורקיות על אזורים מסוימים, משקף חולשה אמיתית של שליטת המדינה בשטח. העלייה במספר הקורבנות האזרחיים, כולל נשים וילדים, מוכיחה שהכאוס הביטחוני אינו תוצאה של נסיבות חולפות, אלא תוצאה של ניהול המאפשר חופש פעולה כמעט מוחלט לקבוצות חמושות. מציאות זו מבהירה כי אל-שרע לא קבע מדיניות אמיתית לריסון האנרכיה – עובדה שממחישה את שבריריות מוסדות המדינה ומעמידה בסכנה את המשך שלטונו אם יימשכו האלימות וההוצאות להורג העדתיות ללא ענישה.
סופר: אל חנאדק
