פורין אפיירס: טראמפ אינו יודע לממשל בר-קיימא

במהלך כהונתו השנייה, דונלד טראמפ יצר שינוי חסר תקדים באופי הממשל האמריקאי. הוא לא הסתפק במדיניות מסורתית, אלא עבר לפגיעה במוסדות המדינה עצמה. הוא ביטל תוכניות סיוע, ערער בריתות, עצר סטודנטים וחוקרים זרים, ושחרר כאוס על ידי מינוי פקידים בלתי כשירים והדחת מומחים. לפי מאמר שפורסם ב"פורין אפיירס" ותרגם אתר "אל-חנאדק", טראמפ אינו מוביל "תחייה לאומית", אלא מכניס את ארצות הברית לשלב חדש של כאוס וחוסר משילות.

הטקסט המתורגם:

במהלך שבעת החודשים הראשונים של כהונתו השנייה, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ ביצע שינויים חסרי תקדים באופן פעולתה של הממשלה האמריקאית. הוא השיק מערכת מכס בלתי רגילה ובלתי צפויה, ביטל תוכניות סיוע חוץ אמריקאיות, ערער את בריתות ארצות הברית, והשיק מסע נגד מוסדות המדינה. כמו כן, הוא עצר והוציא מהארץ סטודנטים וחוקרים זרים בשל עמדותיהם הפוליטיות; הכריח אוניברסיטאות, משרדי עורכי דין, חברות גדולות והתקשורת למלא אחר פקודותיו; ופגע ביכולת של סוכנויות פיקוח ממשלתיות. הוא פרס את המשמר הלאומי בלוס אנג'לס ובוושינגטון די.סי., בטענה למלחמה בכאוס ובפשע, ואף איים לשלוח את הצבא לשיקגו, ניו יורק ועוד.

כל זה הוביל חלק מהצופים למסקנה שטראמפ שואף לגישה חדשה בממשל להשגת אג'נדה רדיקלית ומטרידה. בתחום מדיניות חוץ, סחר, אנרגיה והגירה, ציינו מספר כלי תקשורת ומכוני מחקר שטראמפ שואף לבצע מהפכה במדיניות. לדוגמה, מאמר במכון ברוקינגס ציין שהנשיא "חשב בהיקף רחב" והקים את ממשלו "על שינויים מדיניים רחבי היקף".

אך טראמפ אינו שואף לאג'נדה של ממשל, אלא ל"החלשת המדינה": פירוק מכוון ומוחלט של יכולות המדינה. כפי שהסברנו בסוף ינואר, החלשת המדינה היא אירוע נדיר בהיסטוריה הפוליטית. משטרים רודניים בדרך כלל שואפים לשלוט במדינה כדי להשתמש בה, לא כדי להרוס אותה. הם זקוקים לנאמנות ובוחרים מי יהיה נאמן, אך גם זקוקים ליכולת ביצוע.

טראמפ, לעומת זאת, סוטה מהנורמה, מתעלם מהניסיון הדרוש לביצוע מדיניות, ומעודד ניהול כושל כדי לבטל כל סמכות שאינה סמכותו. החלטותיו אינן מכוונות לצמצום הבירוקרטיה או להפרטה של מגזרים מסוימים. הוא מורה באופן אקראי ומנהל משאים ומתנים שמשרתים את רצונותיו האישיים. מאז שחזר לבית הלבן, טראמפ הבהיר כי יפרע לכל מי שעובר על החוק כדי לתמוך בו. לכן, הוא מחה על כל המשתתפים באירועי 6 בינואר 2021, והכריז מאוחר יותר ש"מי שמסור למדינתו אינו מפר כל חוק".

מהירות ההחלשת המדינה שממשלו של טראמפ יישם היא מרשימה. המצב יוצר רושם שהדברים מתקדמים בקצב מהיר, ושטרמפ לא יהסס לעבור כל מכשול בדרכו. בארבעת החודשים הראשונים של כהונתו השנייה, פרסם טראמפ יותר מ-2,000 פוסטים ברשתות החברתיות, מה שמשקף קצב מואץ בפעילותו התקשורתית.

הכאוס והבלבול הם אמיתיים, ומדיניותו הובילה לתוצאות קטסטרופליות. לדוגמה, מנהל המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן פוטר לאחר פחות מחודש, וארבעה בכירים נוספים עזבו את המרכז מיד. אך בסופו של דבר, הדבר צפוי להחליש את יכולת הנשיא להנהיג ולהגביר חוסר שביעות רצון ציבורי.

חוסר התחשבות בכישורים ובמומחיות

סיסמת מסע הבחירות של טראמפ לא הייתה להחליש את תפקיד המדינה. הוא הבטיח – וממשיך להבטיח – להנהיג תחייה לאומית גדולה על ידי צמצום עלויות והגבלת הגירה. אך כבר בתקופת כהונתו הראשונה ניתן היה לראות את הפילוסופיה של טראמפ להחלשת תפקידי המדינה דרך מתקפה על מומחים והליכי מערכת. מינויים הם דוגמה לכך.

נראה שהתנאי היחיד למינוי בממשל טראמפ הוא ציות מוחלט. אך זו אינה כל התמונה. המועמדים בממשל טראמפ צריכים להיות לא רק צייתנים, אלא גם בלתי כשירים. מונו אנשים בלתי כשירים לתפקידים רגישים, כמו ראש המודיעין הלאומי ומנהל ה-FBI, כגון טולסי ג'בארד וקאש פאטל. רבים מהם אינם יודעים לנהל מוסדות גדולים. חסר להם ידע מקצועי, ולכן אינם יכולים לתת ייעוץ חשוב או להסביר דברים או לבצע מדיניות באופן יעיל.

בממשל זה, חוסר הכשירות אינו חיסרון. המועמדים נבחרים משום שהם בלתי מתאימים לתפקיד, במטרה לעורר כאוס, לבטל נהלים שיטתיים ולהפוך כל החלטה להחלטת הנשיא בלבד. לדוגמה, שר ההגנה, בית היגסט, היה מגיש תוכניות ב-Fox News לפני מינויים. ניסיונו היחיד בניהול היה בארגון ללא כוונת רווח שנכשל. פגמים אלו נחשפו במרץ 2025, כאשר חשף היגסט מידע סודי על מבצעים צבאיים בתימן לאשתו, לאחיו ולעיתונאי. הדבר הביך את ממשל טראמפ, אך הוא לא פוטר, כיוון שכשלונו הוא מה שמושך את טראמפ. טראמפ נשאר גם לצד שר הבריאות ושירותי האדם רוברט קנדי הבן, המאמין בתיאוריות קונספירציה, גם לאחר שפיטר קנדי 17 חברים מהוועדה המייעצת של המרכז לבקרת מחלות לגבי חיסונים. עדיפות לחולשה ולחוסר כישורים על פני מומחיות וכישרון מסבירה גם את הסמכויות הרחבות שנתן טראמפ לאילון מאסק, מיליארדר בתחום הטכנולוגיה, במשרדו לשיפור יעילות הממשל. מטרת תוכנית "דוּג" לא הייתה להקטין את הגרעון ב-2 טריליון דולר כפי שהבטיח מאסק, ולא 1 טריליון דולר, ולא 150 מיליארד דולר כפי שסוכם בסוף, אלא כלי חזק לפגיעה במה שמכונה "המדינה העמוקה", הכוללת סוכנויות ממשלתיות בסיסיות, כמו רשות המסים, וכן עובדים שאינם מעורבים בפוליטיקה, כגון מדעני מזג האוויר בשירות הלאומי שמרכזים נתוני מזג אוויר. המטרה הייתה להחליש את הניהול הממשלתי.

המדינה אני

בנוסף להחלשת מוסדות המדינה, המושג "חוסר משילות" כולל שימוש בתפקידים מנהליים או הפעלתם לטובת אינטרסים של המנהיג. תפקידה של המדינה באכיפת סמכות הופך לכלי חקירה והעמדה לדין, ולעונש מבקרים של המשטר.

ה"מושג חוסר המשילות" כולל גם חלישת סניפי הממשלה וריכוז הסמכויות בידי אדם אחד. זה אינו רק יצירת מה שכמה חוקרי חוק יסוד קוראים "נשיאות מרוכזת": סניף מבצעי הפועל לפי פקודות הנשיא. מדובר ביצירת מערכת רודנית. זה מה שמסביר את הסתמכות טראמפ על צווים נשיאותיים, שאינם רק ביטוי לשינויים במדיניות, אלא גם ביטוי לשליטה אישית. טראמפ אמר פעם: "אני היחיד שיכול לתקן את העניינים". בצווים רחבים אלה, טראמפ מציג את עצמו לא כשותף לקונגרס בביצוע חוקיו, אלא כחוק עצמו. לכן, צוויו נשיאותיים מכוונים גם להחליש את תפקיד הקונגרס, הסניף הראשי של הממשלה האמריקאית לפי סעיף 1 בחוקה. אפילו אם בית המשפט העליון ביטל חלק מהחלטותיו, כגון ביטול מימון הסיוע החוץ האמריקאי בסך 5 מיליארד דולר, טראמפ ימשיך להשיג את מטרתו – הוא מחזיק בסמכות לעשות כרצונו.

חוסר משילות מחליש את מוסדות המדינה

המתקפה המרכזית בחוסר משילות מתמקדת בעובדות. העובדות הן קבועות ואינן משתנות: לעיתים קרובות הן מעכבות את רצון האדם. לכן, בעלי השפעה מכחישים עובדות, ואם מתאפשר להם, הם גם מוחקים אותן. הם מפטרים כלכלנים במשרדי ממשלה אם אינם מרוצים מנתוני הדו"ח על שוק העבודה, כפי שעשה טראמפ באוגוסט. או ניתן להסתכל על "חוק התקציב הענק המדהים" שחתם עליו טראמפ ביולי. החוק הכיל מאות סעיפים, כולל קיצוצים בתוכניות סיוע לנזקקים, תמיכה בתזונה והגדלת מימון לאבטחת גבולות, אך התרכז בעיקר בהטבות מס להכנסות אישיות, פטורים מסחריים, תרומות צדקה ושעות נוספות. הדבר הפך את עלות החוק לנושא מרכזי לפוליטיקאים משני המפלגות. לאחר שמשרד התקציב של הקונגרס העריך, במסגרת ניתוח חובה לפי חוק התקציב של הקונגרס 1974, שהחוק יוסיף 2.4 טריליון דולר לגרעון במשך עשור, הבית הלבן תקף את ההערכות ללא הצגת ניתוח עצמאי, וכינה את משרד התקציב "מושחת". קבלת החלטות יעילה דורשת הבנה של העובדות הבסיסיות הרלוונטיות. חוסר משילות פוגע בתשתית המידע שעליה מתבססות כל ההחלטות הטובות.

נקודת מפנה

הפוליטיקה האמריקאית הייתה בעבר צפויה לחלוטין. כל ארבע שנים נערכו הבחירות לנשיאות, והן הוכרעו על ידי מועמד דמוקרטי או רפובליקני. למרות הבדלי העדיפויות בין המפלגות, האזרחים ציפו ליציבות בשלטון, במיוחד במדיניות חוץ. שתי המפלגות תמכו בתפקיד המוביל של ארצות הברית בעולם. לכן, גם אם הייתה מחלוקת חריפה בין הנשיא החדש לקודמו, הנשיאים נזהרו לבצע שינויים רדיקליים מהירים. לדוגמה, הנשיא ברק אובמה הביע ביקורת על מלחמת עיראק, אך שמר על שר ההגנה של קודמו, רוברט גייטס, בשלוש השנים הראשונות של כהונתו, כדי לא ליצור אי-יציבות.

טראמפ שבר מסורת זו. על ידי צמצום תפקידי המדינה, הוא הפך את הכאוס למאפיין של המערכת החדשה. כך, האפשרויות לעתיד וושינגטון הפכו רחבות. טבעי לשאול אם הבחירות לנשיאות ב-2028 יתקיימו כרגיל. טראמפ עצמו לא פסל את ריצתו לכהונה שלישית; חנות הרשמית שלו מוכרת כובעים עם הסיסמה "Trump 2028". נראה שהתסריטים הגרועים ביותר הפכו ריאליים יותר מאי פעם.