21:15 זמן קודס הכבושה
מאמר שפורסם ב"ניו יורק טיימס" ותורגם באתר "אל-חנאדק" מתאר שורה של סימני עריצות בסוריה, כגון העובדה שנשיאה הזמני, אחמד אל-שרע אל-ג׳ולאני, משאיר את השלטון מרוכז בידיו ובידי קבוצה קטנה של מקורבים לו, בהם אחיו. בנוסף – האופן שבו הם מתמודדים עם גלי "האלימות העדתית", היעדר הכלה וריכוז הכוח בידי מעטים. המאמר מסיק כי כל הסימנים הללו מעלים חשש שסגנון שלטונם עדיין מושרש בעריצות.
הטקסט המתורגם:
המנהיגים החדשים בסוריה נקטו צעדים שנועדו להרחיק את המדינה משלטון דיקטטורי, עם תוכניות לשיקום מערכות הכלא והביטחון שהיוו את עמודי התווך של שלטון הפחד בתקופת משטר אסד הקודם.
אך אופן ההתמודדות עם גלי האלימות העדתית, היעדר הכלה וריכוז הכוח בידי מעטים עוררו חששות שסגנון השלטון שלהם עדיין שורשי בעריצות.
למעלה מחמישה עשורים תחת שלטון משפחת אסד הייתה סוריה מדינת ביטחון הנשלטת בידי טרור, כאשר מערכת הכלא היוותה סמל ואמצעי הפחדה. עינויים והוצאות להורג התרחשו בו באופן נרחב, והוא שימש לכליאת והיעלמות עשרות אלפים ולכפיית שליטה דכאנית על האוכלוסייה.
במאי הודיע משרד הפנים כי ישקם את מערכות הביטחון והכלא כדי לשמור על זכויות אדם וכבוד האסירים. צוין כי ייתכן הדבר יכלול בניית בתי כלא חדשים או שיפוץ הקיימים כדי להתאים לסטנדרטים הומניטריים. דובר המשרד, נור א-דין אל-באבא, אמר ל"ניו יורק טיימס": "עידן עריצות מנגנוני הביטחון הסתיים".
עם זאת, ישנם סימנים רבים לכך שמי שהדיחו את הנשיא בשאר אל-אסד בדצמבר האחרון לא ויתרו לגמרי על שיטות העבר. הנשיא החדש, אחמד אל-שרע, איש איסלאמי ומנהיג מורדים לשעבר, שולט על ידי ריכוז הכוח בידיו ובידי קבוצה קטנה של מקורבים, כולל אחיו.
מונא יעקוביאן, מנהלת תוכנית המזרח התיכון במרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים, אמרה: "מבחינה מבנית המערכת עדיין נשיאותית חזקה, דומה לזו של אסד. יש התנגדות לרעיון ביזור הכוח ומתן תפקיד לקהילות שונות בשלטון", והוסיפה כי זה קריטי בסוריה בשל גיוונה הדתי והאתני.
לארה נלסון, מנהלת מדיניות בארגון המחקר "איתנה סוריה", ציינה כי קיימים "סימנים מדאיגים להמשכיות". עם זאת, מומחים הדגישו שההבדלים בין העבר להווה משמעותיים. ארגוני זכויות אדם בירכו על המאמצים לשיקום סגנון השלטון המשטרתי בסוריה, אך טענו כי מוקדם להעריך את הצלחתם.
כאשר משרד הפנים הכריז במאי על שינויים בסניפי הביטחון, הוא הודיע על הקמת משרדים ממשלתיים לקבלת תלונות ולבקרה – צעד רחוק מאוד מימי אסד, שבהם אזרחים פחדו אפילו להתקרב לבנייני הביטחון. יעקוביאן אמרה: "אלה צעדים חשובים, שמרמזים שמנהיגי סוריה נחושים לא לשוב לדרכה של הממשלה הקודמת. זה מעודד".
עם זאת, הבחירות לפרלמנט שנועדו להתקיים בהמשך החודש עוררו מחלוקת. מתוך 210 מושבים, שליש ימונה ישירות על ידי הנשיא והיתר ייבחרו על ידי גופים מקומיים שהממשלה קובעת, כאשר חמישית מהמושבים שמורים לנשים.
ועדת הבחירות הודיעה בשבוע שעבר על דחיית ההצבעה לשלוש מחוזות שאינם בשליטת הממשלה, ומינתה נציגים במקומם – מהלך שהיווה תזכורת בולטת לאתגרים שעמם מתמודד אל-שרע באיחוד מדינה שקרועה במלחמת אזרחים שנמשכה כ-14 שנה.
הממשל האוטונומי בהנהגת הכורדים, ששולט עדיין על שטחים נרחבים בצפון-מזרח סוריה, ניהל מגעים עם ממשלת דמשק לשילוב במבנים הפוליטיים והצבאיים הלאומיים, אך הם הוקפאו. ההנהגה הכורדית גינתה את הבחירות כ"ניסיון לשחזר מדיניות הדרה ששלטה בסוריה במשך עשורים", וטענה שאינן מבטאות את רצון העם.
היעדר ההכלה בקבלת החלטות פגע באמון בממשלה מצד מיעוטים כמו נוצרים, עלווים, דרוזים וכורדים – אתגר משמעותי באיחוד המדינה. חלק מהמומחים סבורים שמינוי נציגים מהמיעוטים הוא סמלי בלבד.
דימה מוסא, עורכת דין ואקטיביסטית לשעבר נגד משטר אסד, אמרה: "הדאגה הגדולה שלי היא היעדר הכלה או פתיחות כלפי מי שיש להם השתייכות פוליטית שונה".
הפער ניכר במיוחד בשלושה גלים של אלימות עדתית עקובה מדם בששת החודשים האחרונים, שבהם היו מעורבות כוחות הממשלה או תומכיה. באירוע האחרון נהרגו מאות ביולי במחוז א-סווידאא הדרומי, לאחר עימותים בין שבטים בדואים חמושים לבין המיעוט הדרוזי.
ארגוני זכויות אדם אישרו שכוחות הקשורים לממשלה נתפסו בכל שלושת המקרים כשהם מבצעים הוצאות להורג בלתי חוקיות ומעשי אלימות אחרים ממניעים עדתיים או נקמניים. הממשלה גינתה את המעשים, וטענה שהתבצעו מחוץ לחוק, והכריזה על פתיחת חקירות.
השליח המיוחד של האו״ם לסוריה, גייר פדרסן, אמר לאחרונה בפני מועצת הביטחון: "המדינה עדיין שברירית מאוד, והשלב המעבר עומד על סף סכנה". לדבריו, "הסורים זקוקים להרגיש שהמעבר הזה אינו רק סידורים אקראיים ומוסדות מנותקים, אלא מסלול ברור, כולל ושקוף". הוא הזהיר כי ללא רפורמות רציניות ומוסדות ממשלתיים חזקים יותר, סוריה מסתכנת באובדן התמיכה הבינלאומית החיונית.
האלימות העדתית והנקמנית פגעה בהצהרות הממשלה על עדיפויותיה – כמו ביסוס ביטחון ויציבות, חיזוק שלום פנימי ואיחוד המדינה. יעקוביאן אמרה כי המבחן האמיתי יהיה ביישום הרפורמות ושליטה במנגנוני הביטחון.
דימה מוסא, שהפכה לפעילה בזכויות נשים, אמרה: "עדיין יש הרבה מקום לשיפור. היינו מצפים שבשלב זה ההישגים יהיו גדולים יותר, במיוחד בכלכלה, בביטחון ובשיקום הכוחות המזוינים".
ממשלת אל-שרע כוללת שרים מנוסים מהפזורה הסורית, לצד חברי מיעוטים ואישה אחת – מה שסייע חלקית להראות מחויבות לשלטון כולל יותר. אך הוא מינה מקורבים לתפקידים החזקים – הגנה, חוץ ופנים – תוך הישענות על מעגל נאמנים מצומצם שליווה אותו בימי הנהגת "הייט תחריר א-שאם" המורד האיסלאמי.
שר הפנים, אנאס חטאב, פיקח בעבר על הביטחון הפנימי של הארגון, שהיה קשור בעבר לאל-קאעידה. כיום הוא אחראי על שיקום וארגון מחדש של מנגנוני הביטחון והמשטרה.
לאחר שהמורדים השתלטו על השלטון, הודחו כל קציני המשטרה והביטחון שנתפסו כעזרי משטר אסד. בהמשך הורשו חלקם לחזור לתפקידיהם, ובחודשים האחרונים גויסו אלפי קצינים חדשים שהוכשרו בקורס מזורז כדי לצאת לרחובות בהקדם האפשרי.
שר החוץ, אסעד א-שיבאני, שליווה את אל-שרע שנים רבות, שימש בעבר כאחראי על יחסי החוץ של "הייט תחריר א-שאם". כיום תפקידו רחב בהרבה – מעין ראש ממשלה – כיוון ששרים רבים מגישים לו דו״חות ישירות, לפי גורמים זרים.
נלסון סיכמה: "מה שראינו אינו יותר מהשתתפות סמלית של כמה שרים חסרי כוח אמיתי. הייט תחריר א-שאם עדיין שולטת במוקדי הכוח המרכזיים של הממשלה".
מקור: ניו יורק טיימס – New York Times
סופר: אל חנאדק
