ביקור א-שרע בוושינגטון: עסקה על חשבון סוריה

אחמד א-שרע צפוי להגיע לוושינגטון לביקור שתואר כ"היסטורי" ב־10 בנובמבר 2025, במהלכו ייפגש עם טראמפ לחתום על הסכם "למלחמה בטרור ולהתמודדות עם איום דאעש". הביקור מתקיים במקביל לשיח על הסרה אפשרית של הסנקציות האמריקאיות על דמשק, ורמזים מצד משרד החוץ הסורי ל"תהליך היציבות" שיהווה חלק מהדיונים – כולל נושא שיקום סוריה, דבר המרמז על אפשרות לחידוש המו״מ עם ישראל. על רקע כל אלו, עולות שאלות בנוגע לתפקיד ששרע מבקש למלא בשלב הזה ומה המחיר שוושינגטון מצפה ממנו לשלם, שכן ברור שאינה מעניקה דבר בחינם.

מאז עלייתו לשלטון לאחר נפילת המשטר הקודם, מנסה א-שרע להציג את עצמו כפנים מפויסות ופתוחות, מתנער מעברו שהיה מעורב בפעילות טרור, ומנסה להצטייר כמי שפועל לשבירת הבידוד הבינלאומי ולשיקום הלגיטימיות של סוריה – וגם של עצמו.

ביקור של ויתורים

כדרכו של טראמפ, החושב כמו איש עסקים, הוא שואף כעת לנצל את התקופה שבה א-שרע נמצא בשלטון – תהא אשר תהא משכה – כדי להשיג את שרוצה מסוריה לפני שיחול שינוי במצב הפוליטי. לכן הוא מדגיש כי ברצונו להשלים את ההסכם הביטחוני בין סוריה לישראל לפני תום השנה. טראמפ מבין גם כי שרע, בשל חולשת מעמדו הפנימי, מוכן להעניק ויתורים שמשטרים קודמים לא היו מסכימים להם. לפיכך, הממשל האמריקאי רואה בו חלון הזדמנויות שיש לנצל בטרם ייסגר.

משק כנפי העבר

נאומיו של שרע מבקשים לטשטש את דמותו כ"ג'ולאני הטרוריסט" ולהציגו כ"שה תמים" – ממש כפי שוושינגטון מבקשת לצייר אותו. הוא מדבר על "המאבק בטרור" כאילו זו הפעם הראשונה שבה הוא מגלה את הסכנה, תוך התעלמות מכך שהיה חלק ממערכת שהזינה את דאעש והובילה להרס ערים ולעקירת אלפי סורים. האירוניה היא שכעת הוא חותם על הסכם עם וושינגטון – אותה מדינה שתמכה באותם ארגונים – בניסיון להילחם ביצור שהם עצמם טיפחו, כאילו מדובר ביוזמה אנושית נאצלת שכולם מייחלים לה.

אבל העיקר בביקור הזה הוא מה שיתקיים בין סוריה לישראל – האם יתחדש המו״מ ויתקיים סבב חמישי של שיחות לקראת הסכם ביטחוני? שר החוץ הסורי רמז לכך כשאמר שהשיחות יכללו את "תהליך היציבות בסוריה". האם פירוש הדבר הסכם ביטחוני עם ישראל תחת כותרת של יציבות? החוקר עומר נשאבה הבהיר זאת כשאמר: "סוריה הביעה נכונות לשלום מלא, ויתרה על הגולן, והגישה כל שדרשו ממנה – ובכל זאת הופצצה דמשק ונכבשו דרעא והר חרמון. מסירת הנשק לא מביאה שלום". כך קרה גם למדינות אחרות שחשבו כי ויתור על כוחן יביא להן שלווה, תוך שהן מתעלמות מכך שישראל מחזיקה בארסנל הנשק הגדול ביותר ומשתמשת בו כרצונה תוך התעלמות מהסכמים.

מי המרוויח האמיתי?

במאזן רווח והפסד – מי באמת מרוויח מההסכם? וושינגטון וישראל קוטפות את הפירות המדיניים והביטחוניים: הראשונה מבססת את נוכחותה בסוריה בשם המלחמה בטרור, והשנייה משיגה גבול צפוני שקט ונורמליזציה לא מוצהרת. שרע לעומת זאת מקבל רק הכרה זמנית מצד הממשל האמריקאי, תמורת ויתור אסטרטגי על הריבונות הלאומית. הסכם כזה לא יקנה לסוריה מעמד אזורי חדש, אלא ישלב אותה בתוך מערכת ביטחונית שמנוהלת מוושינגטון מרחוק.

המסקנה היא שהביקור אינו מבטא רצון לאומי לבנייתה מחדש של סוריה, אלא פרויקט לעיצוב מחדש של הזירה הסורית באופן שמשרת את ביטחון ישראל ואת האינטרסים של ארה״ב. הדיבור על "הסרת הסנקציות" כאילו מדובר בפיתוי שיוביל את העם הסורי לרווחה – איננו אלא פיתיון פוליטי. ארה״ב אינה מסירה סנקציות חינם – אלא מחליפה אותן בתנאים חדשים לשליטה במסווה אחר. שרע, שהבטיח לסורים שינויים אמיתיים לאחר נפילת המשטר הקודם, יודע היטב שאינו מסוגל להגשים אותם תחת עול השליטה האמריקאית.

לסיכום, קשה לראות בביקורו של א-שרע בוושינגטון צעד לעבר יציבות. כיצד ייתכן שהסכם עם נותנת החסות המרכזית לטרור באזור יהפוך לכלי נגד הטרור? ואיך מי שהיה חלק ממנגנון ההרס יכול להפוך לפתע לסמל של הצלה? נדמה כי סיסמת "המלחמה בטרור" שמלווה את הביקור הזה אינה אלא תרגיל של צביעות בין קבוצת שחקנים שמוכרים לאומות שקרים עטופים באשליות.