סוריה החדשה: קריאה בנרטיבים של המכון המערבי

מאז נפילת חאלב לידי "הייט תחריר א-שאם" בסוף 2024, התרבו מחקרים מערביים שתיארו את השינוי הסורי החדש כהישג מול "ציר ההתנגדות" וכפתיחה לעידן פרו-מערבי. מכוני מחקר אלו עיצבו נרטיב תקשורתי המציג את מנהיג הארגון, אבו מוחמד אל-ג'ולאני – אשר זכה לשם "א-שרע" – כשליט פרגמטי שמייצג אסלאם פוליטי מתון ולא ג'יהאד טקפירי. דמותו הוצגה כמושיע העם הסורי ממשבריו, תוך שימוש בתמונות "שמחה" ותחושת ביטחון בתקשורת וברשתות החברתיות כדי לשווק את האירוע ולשכנע את דעת הקהל המערבית בהיתכנות השינוי.

שלושה שלבים מרכזיים בזירה הסורית החדשה:

שלב ראשון: נפילת ציר ההתנגדות ועליית משטר התלות

בשלב זה קידמו מכוני מחקר את תדמיתו של א-שרע כמנהיג המסוגל לנהל משברים, תוך הישענות על ניסיונו באידליב, דיאלוגו עם מיעוטים, והצהרותיו בעד "אסלאם גמיש" שמאפשר עישון ובלבוש חופשי.
הוגדרה איראן וחיזבאללה כאויבים של "סוריה החדשה", לא ישראל.
ארה"ב ובעלות בריתה ניסו להבליט את א-שרע כמי שיכול להנהיג שלב מעבר, תחת כותרת של "חנינה ופיוס".
אולם, שאלות נוקבות נותרו פתוחות לגבי עברו הג'יהאדיסטי ועתידם של לוחמים זרים.

שלב שני: בנייה מחודשת ואתגריה

בתחילת 2025 החלה קריאה עולמית להסרת הסנקציות מעל סוריה, בטענה שזה חיוני לשיקום ול"תהליך המדיני".
כנסים באקבה, ריאד ופריז שימשו פלטפורמות לקידום הרעיון שסוריה יכולה להפוך למודל רפורמיסטי אם תעמוד בתנאים מערביים: ביזור שלטוני, חירויות בסיסיות ושילוב הפלגים בצבא מאוחד.
במקביל, קישרו ישראל וארה"ב את הסרת הסנקציות להתנהלות השלטון החדש מול איראן וחיזבאללה.
"טבח החוף" וענייני המיעוטים שימשו להצדקת מעורבות צבאית ותקשורתית תחת כותרת "מלחמה בטרור".
החלה גם התקרבות לכוחות "סד" (הכוחות הדמוקרטיים הסוריים), במטרה לשלבם במסגרת ביטחונית חדשה לפי קווים אמריקאיים.

שלב שלישי: קיפאון ונורמליזציה

מאפריל עד אוגוסט 2025 עבר השיח המדיני לנורמליזציה עם ישראל. דווח על פגישות בין גורמים משני הצדדים באמירויות ובסעודיה.
ההבנות בין "א-שרע" לישראל הוצגו כבסיס ליציבות אזורית ומניעת חזרת ההשפעה האיראנית.
אולם, אירועים בסוידא פתחו משבר חדש: השלטון הואשם באפליה עדתית בשם הביטחון, וחלק מהדרוזים החלו לדרוש הגנה ישראלית.
במקביל, סוגיות הביזור והעתיד של כוחות סד הפכו לנושאי מיקוח סבוכים, והחלה דרישה לשמירת נוכחות אמריקאית במזרח הפרת לשם שליטה בנפט ומניעת כניסת רוסיה ואיראן.

זירה בינלאומית חדשה

• ישראל: רואה בהשתנות הסורית הזדמנות לקביעת מציאות חדשה ברמת הגולן, לשיתוף פעולה ביטחוני עם דמשק החדשה ולמיזמי אנרגיה.

• סין: מאתרת בסוריה פוטנציאל השקעה אדיר במסגרת "חגורת הדרך".

• ארה"ב: פועלת לבלימת ההשפעה הסינית דרך קלף "הלוחמים האויגורים".

• רוסיה: נדחקה החוצה, ואיבדה חוזים אסטרטגיים לנמלים לטובת חברות מפרציות ואמריקאיות

סיכום

מרבית המחקרים מצביעים על כך שהמטרה האמיתית בנרטיב זה היא לעצב את השלטון החדש בסוריה כישות "גמישה וניתנת לשליטה", ולבנות לגיטימציה ציבורית להמשך קיומו – תוך ניתוק מוחלט מציר ההתנגדות.
סוריה החדשה נדרשת לא רק להתרחק מאיראן וחיזבאללה, אלא גם להבטיח ששטחה או משאביה לא יופנו לפעולות נגד אינטרסים אמריקאיים או ישראליים.
לשם כך, מודגש הצורך לשמר את סוריה במצב של צרכנית נזקקת – תלויה בייבוא חיטה ואנרגיה, חסרת עצמאות כלכלית וצבאית.

מה שמכנים המחקרים המערביים "סוריה החדשה", אינו אלא ניסוח מחדש של מזרח תיכון תחת הגמוניה אמריקאית–ישראלית, שבו מוחלף הפיצול הישן (התנגדות/תלות) במערכת אזורית חדשה המבוססת על נורמליזציה וביטחון משותף. כך, נחתמת "תעודת הפטירה" של סוריה ההתנגדותית – המדינה שהייתה פעם לב ליבו של ציר המאבק.