הסכם טראמפ ושי בפוסאן: רגיעה כלכלית או תחילתו של שלב חדש במלחמת הסחר?

לאחר שש שנות נתק מדיני וכלכלי בין ארצות הברית לסין, הגיע המפגש המצופה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לבין נשיא סין שי ג'ינפינג בעיר פוסאן שבדרום קוריאה, והחזיר את התמונה של מו"מ ישיר בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם. הפגישה, שהתקיימה בשולי פסגת פורום APEC (שיתוף הפעולה הכלכלי באסיה והפסיפיק), נמשכה שעתיים והובילה להסכם ראשוני שהפחית את רמת המתיחות אך לא פתר את שורש המחלוקות.

טראמפ הודיע לאחר הפגישה על הסכם להפחתת המכסים שהוטלו על יבוא סיני מ־57% ל־47%, בתמורה לחידוש רכישת סויה ומוצרים חקלאיים אמריקאים בכמויות "עצומות", להבטחת המשך ייצוא של מתכות נדירות מסין, ולהטלת מגבלות חמורות על סחר לא חוקי בחומר הפנטניל – אחד הגורמים המרכזיים למשבר האופיואידים בארה"ב.

בכך, שני הצדדים ביצעו ויתורים טקטיים. סין, ששולטת בשוק המתכות הנדירות החיוניות לתעשיות הביטחוניות והטכנולוגיות, סיפקה ערבויות זמניות להמשך הייצוא, בעוד היא נהנתה מהפחתת מכסים כבדים שהכבידו על היצוא שלה מאז שובו של טראמפ לבית הלבן. מנגד, ההסכם החזיר לחיים את שוק הסויה האמריקאי, שנפגע קשות מהחרם הסיני בשנים האחרונות.

בפועל, הפגישה – שטראמפ תיאר כ"מופלאה" – לא חרגה מגבולות של הפחתת מתיחות. למרות תחושת ההקלה הראשונית, שוקי העולם הגיבו בתנודתיות: מדד שנגחאי ירד משיא עשור, חוזי הסויה האמריקאיים ירדו, ומדדים באירופה ובאסיה נעו בין עליות וירידות. תגובות אלו המחישו כי ההסכם היה יותר סימבולי מאשר מהפך מבני אמיתי במלחמת הסחר.

טראמפ, שאיים בעבר להעלות את המכסים ל־100%, מבין שהמאבק עם סין חורג מתחום הסחר ונוגע לשליטה בטכנולוגיה ולשליטה בשרשראות האספקה. כאשר נשאל בנוגע לשבבי ה-AI המתקדמים מסוג "Blackwell" של חברת Nvidia, הוא הכחיש שדן על כך עם שי – נסיגה מובהקת מהצהרותיו הקודמות. ההתעלמות מנושא זה מעידה על רצונה של וושינגטון להשאיר קלפי לחץ מחוץ לשולחן, במיוחד בתחומים הרגישים שמגדירים את עליונותה של ארה"ב במרוץ הבינה המלאכותית.

מצדו, הנשיא הסיני שי סיפק קריאה שונה למפגש. לפי סוכנות "שינחואה", שי דיבר על "הסכמה" בעניינים כלכליים ומסחריים – לא על "הסכם סופי". הוא הדגיש כי צוותי עבודה ימשיכו לעקוב אחר היישום כדי להביא לתוצאות מוחשיות "להרגעת הרוחות" בכלכלות שתי המדינות והעולם. עם זאת, הוא גם הזהיר מפני "מעגל אינסופי של פעולה ותגובה", והדגיש שסחר כלכלי צריך להישאר אבן היסוד ביחסי וושינגטון-בייג'ינג.

שפתו של שי הייתה זהירה אך ישירה. הוא לא הציג את מה שקרה לפיוס או פריצת דרך, אלא כהסכמה זמנית שנועדה לעצור את הדימום הכלכלי. רמיזותיו ל"יציבות כללית" משקפות הבנה כי וושינגטון לא זנחה את מנגנון הלחץ הכלכלי ככלי השפעה, וכי כל ויתור מצד בייג'ינג מחייב צעדים ברורים בשטח מצד האמריקאים.

מלחמת הסחר הכלכלית בין שתי המדינות לא הסתיימה. למעשה, ניתן לראות בהסכם בפוסאן הפוגה – לא הסדר כולל. הוא אינו מטפל בבעיות המבניות שהציתו את המלחמה ב-2018: הגנה על קניין רוחני, סבסוד ממשלתי לחברות סיניות, מגבלות טכנולוגיות ושליטה בשרשראות אספקה קריטיות. הצדדים גם לא נגעו במחלוקות העמוקות בתחום הטכנולוגיה הגבוהה, או בתחרות הגיאו-פוליטית באסיה.

עם זאת, ההסכם מבטא רצון הדדי להורדת להבות – במיוחד לנוכח הצורך של שני הצדדים ביציבות כלכלית פנימית. טראמפ שואף לשקם את אמון הציבור בכלכלה לאחר מדיניות מכסים נוקשה, ושי מתמודד עם האטה בצמיחה, משבר נדל"ן ואתגרי יצוא.

במילים אחרות, ההסכם איננו סוף המערכה – אלא הפסקת אש זמנית במאבק ארוך שבו מעצבים מחדש את סדר הכלכלה העולמי. הפחתת המכסים וחידוש הסחר החקלאי משקפים ניסיון להירגע, אך המאבק על שליטה בטכנולוגיה, מתכות נדירות ובינה מלאכותית יישאר המנוע המרכזי ביחסי ארה"ב–סין בשנים הבאות.

הפוגת פוסאן עשויה להעניק לעולם שנה של שקט יחסי, אך היא אינה מסתירה את העובדה שהתחרות בין שתי המעצמות חורגת מעבר למספרים ולמכסים – זו מלחמה על ההובלה הכלכלית והטכנולוגית של הסדר העולמי הבא.