איראן ואירופה בין ההסכם לנתק: מה יקרה לאחר הפעלת מנגנון ההדק?

במחצית השנייה של אוגוסט 2025, שלוש המדינות האירופיות – בריטניה, צרפת וגרמניה – הגישו הודעה רשמית למועצת הביטחון של האו״ם, ובה נמסר כי איראן לא עמדה בהתחייבויותיה המהותיות במסגרת הסכם הגרעין מ־2015 (JCPOA). בצעד זה הפעילה אירופה את מנגנון ה״הדק״ (snapback) המעוגן בהחלטה 2231 משנת 2015. עם תום פרק הזמן של שלושים יום ללא קבלת החלטה שתמנע את השבת הסנקציות, נכנסו סנקציות האו״ם מחדש לתוקפן, והאיחוד האירופי הודיע אף הוא על הפעלת צעדי הגבלה מחודשים הנוגעים לתכנית הגרעין האיראנית.

מנגנון ההדק מבוסס על יסוד משפטי ברור, המאפשר לכל מדינה שותפה להסכם להודיע למועצת הביטחון על הפרה מהותית מצד איראן. לאחר מכן מתחיל מניין שלושים יום, שבמהלכו יש לקבל החלטה שתאפשר המשך השעיית הסנקציות, אחרת – הסנקציות חוזרות אוטומטית לתוקפן, ללא אפשרות להשתמש בזכות הווטו כדי למנוע זאת. כך הופכת השבת הסנקציות לתהליך אוטומטי שכמעט בלתי ניתן להפיכו, אלא אם יושג קונצנזוס בינלאומי חדש.

בהתאם למסגרת זו, הוחלו מחדש החלטות קודמות של מועצת הביטחון, אשר היוו את עמוד השדרה של משטר הסנקציות על איראן. זה התחיל בהחלטה 1696 משנת 2006, שקראה לטהראן להפסיק את העשרת האורניום ולשתף פעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ואחריה החלטה 1737 שהפעילה סנקציות ראשונות במסגרת פרק ז׳ – איסור העברת חומרים וטכנולוגיה גרעינית והקפאת נכסים. לאחר מכן באה החלטה 1747 שהרחיבה את הסנקציות לאיסור ייצוא נשק וצעדים פיננסיים נוספים, ואחריה החלטה 1803 שחיזקה את המגבלות על פעילויות גרעיניות רגישות. החלטה 1835 חיזקה את כל ההחלטות הקודמות, בעוד שהחלטה 1929 מ־2010 הייתה המקיפה ביותר, וכללה איסור על מכירת נשק קונבנציונלי, סיוע לתכנית הטילים, הקפאת נכסים, והגבלות על סחר, תחבורה וביטוח. עם הפעלת מנגנון ההדק, כל ההחלטות הללו שבו לתוקפן מכוח הדין הבינלאומי.

מניעי אירופה נשענו על כמה טענות, בראשן אובדן "המשכיות הידע" של הסוכנות הבינלאומית בנוגע לפעילויות מסוימות של תכנית הגרעין האיראנית בשל מגבלות גישה ופיקוח. לכך הצטרפו דיווחים מערביים על הצטברות מלאי אורניום מועשר ברמות ובכמויות בלתי מוצהרות. אירופה גם טענה לכישלון המשא ומתן הדיפלומטי והעדר שיתוף פעולה מצד איראן עם דרישות הסוכנות. מעבר לנושא הגרעיני, הביעה אירופה חשש מתכנית הטילים האיראנית ומהפעילות האזורית של איראן שמגבירה את אי־היציבות הביטחונית.

באמצעות טענות אלו, ביקשה אירופה להעביר מסר ברור שלפיו כל הפרה גרעינית תוביל למחיר בינלאומי כבד, וכי השבת הסנקציות מהווה מנוף להחזרת איראן לשיתוף פעולה עם הסוכנות ולמתן תשובות בעניין מלאי האורניום. הלחץ הכלכלי והפוליטי נועד גם לדחוף את טהראן חזרה למו״מ ולהציג את אירופה כצד אחראי ומתואם עם שותפיה הבינלאומיים.

השבת הסנקציות לוותה בשורת צעדים מעשיים, כולל איסור על מכירת וייצוא נשק, הקפאת נכסים של מוסדות איראניים, מגבלות על מגזר הבנקאות, איסור ייצוא נפט ואנרגיה, מגבלות על מסחר במתכות יקרות, הגבלות תנועה על גורמים איראניים מסוימים, והגבלות על תחבורה ימית ואווירית ושירותים לוגיסטיים. פרטי האכיפה של הסנקציות משתנים לפי תקנות לאומיות, מה שהופך את השפעתן לרחבה ומורכבת יותר.

להחלטה זו השלכות רבות. פוליטית, מדובר בהפניית עורף אירופית למחויבויות קודמות תחת הסכם הגרעין, דבר שמעמיק את חוסר האמון בין טהראן לבריסל וסוגר את ערוצי הדיאלוג הישיר. אירופה עלולה לאבד את מעמדה כמתווך לגיטימי בכל משא ומתן עתידי. דיפלומטית, המהלך צפוי לדחוף את איראן להעמקת קשריה עם רוסיה, סין והודו, ולהאיץ יצירת בריתות חדשות מחוץ לעולם המערבי.

כלכלית, הסנקציות יקשות על גישת איראן לשווקים האירופיים ועל שיווק הנפט שלה, אך לא יובילו לקריסה כוללת הודות לערוצים חלופיים עם סין והשוק השחור. מי שעלול להפסיד באופן המובהק ביותר הוא החברות האירופיות שיאבדו את הגישה לשוק האיראני – לטובת רוסיה וסין. ביטחונית, הלחצים עשויים להוביל את איראן להרחיב את פעילותה האזורית ולהפעיל את קלפי העוצמה שלה, מה שעלול להעמיד את אירופה בפני סיכונים עקיפים כגון הגירה, אנרגיה וביטחון אזורי. סכנת מרוץ חימוש גרעיני תישאר ממשית אם איראן תגיב בהאצת צעדים טכנולוגיים.

ברמה הבינלאומית, הצעד האירופי פוגע באמינות ההסכמים הרב־צדדיים ומביך את הסוכנות לאנרגיה אטומית, ששימשה ככיסוי פוליטי להפעלת הסנקציות. הפיצול בתוך מועצת הביטחון מתעצם – בין רוסיה וסין מצד אחד, לאירופה והמערב מהצד השני.

נוכח זאת, צפויה איראן לאמץ אסטרטגיה רב־ממדית, הכוללת הסלמה גרעינית מדודה – כמו העלאת רמת ההעשרה או צמצום סמכויות הפיקוח – לצד פעילות דיפלומטית נגדית בזירה הבינלאומית והגברת השותפות עם סין ורוסיה. איראן עשויה להצטרף ביתר שאת לגושים חלופיים כמו בריקס וארגון שנחאי, ואף להגיב בעקיפין באמצעות השפעתה האזורית.

לסיכום, אירופה לא קיימה את התחייבויותיה מאז פרישת ארה״ב מהסכם הגרעין ב־2018, ובחרה להפעיל את מנגנון ההדק ברגע האחרון. תגובתה של איראן צפויה להיות הדרגתית ומחושבת, תוך איזון בין הסלמה גרעינית לפנייה מזרחית, במטרה למנף את המצב בזירה הפוליטית והדיפלומטית ולהוכיח את כישלונה של אירופה בעמידה בהתחייבויותיה. צעד זה לא רק מחליש את סיכויי ההסדרה, אלא אף מאיץ את מעבר איראן לגוש חלופי ומחליש את מעמד האיחוד האירופי כשחקן עצמאי, תוך החרפת הסיכונים הביטחוניים והגיאו־פוליטיים במזרח התיכון.