21:14 זמן קודס הכבושה
ההחלטה של חמאס לבחור פה אחד ביהיא סינוואר כראש המועצה המדינית שלה, דווקא בעיתוי הזה, ימים ספורים לאחר ההתנקשות הישראלית בחייו של איסמאעיל הנייה, ולאחר יותר מ-300 ימי מלחמה, מהווה צעד חשוב. סינוואר היה בראש רשימת המנהיגים שישראל חותרת להתנקש בהם בשל היותו המוח המתכנן של מבצע 7 באוקטובר.
יהיא סינוואר, עם תכונותיו, עברו המאבקי ושנותיו בכלא הישראלי והנהגת התנועה ברצועת עזה, הוכיח במלחמה הזו לחמאס שהוא מהמנהיגים והסמלים הבולטים של הפלסטינים.
המזכ"ל של חיזבאללה, חסן נסראללה, ציין נקודה זו כשאמר בנאומו לפני מספר חודשים, בהתייחסו להנפת תמונתו של סינוואר בידי הנציג הישראלי במהלך הישיבה החירום של העצרת הכללית של האומות המאוחדות: "הסצנה הפוליטית המשמעותית ביותר שמבטאת את נצחון פלסטין היא כאשר הנציג הישראלי הניף את תמונתו של המנהיג הגדול סינוואר. סצנה זו מבטאת את הייאוש, האכזבה והזעם (אצל הישראלים)".
בהקשר זה, ההתפתחות הזו מדגישה את עוצמתה ועמידתה האיתנה של חמאס ומוסדותיה, בהעברת הנהגה למרות התנאים הקשים, המתבטאים בהשמדה הכוללת שמבצעת ישראל ברצועה, אשר למרות זאת הצליח "אבו אברהים" לנהל את התנועה והזירה הפנימית ברצועה ביעילות, תוך התשארותו מתחת לרדאר כבר עשרה חודשים ברציפות והמתנה של הכיבוש הישראלי לכל הזדמנות להתנקש בו ובאחיו מוחמד. בכך הוא מאשר את מה שאמר המנהיג הנייה שעות לפני מותו: "אם אדון נעלם, אדון יקום".
חמאס בכל חלקיה ומוסדותיה מאשרים את נאמנותם לאפשרות ההתנגדות החמושה והפוליטית, ולא להעניק שום ויתורים לישות הכיבוש. יש לציין שסינוואר נהנה מנוכחות בולטת בחמאס ובגדודי עז א-דין אל-קסאם (אולי הרבה יותר בעקבות המאבק הזה), וכמה קוראים לו "האיש הראשון" בתנועה (ואולי גם בזירה הפלסטינית).
חיזבאללה הדגיש נקודה זו בהודעתו לברך את חמאס על ההחלטה, באומרו: "הבחירה באח יהיא סינוואר מלב רצועת עזה הנצורה, הנמצא עם אחיו הלוחמים בשוחות הקדמיות של ההתנגדות ובין בני עמו תחת ההריסות, המצור, ההרג והרעב, מאשרת כי המטרות של האויב בהריגת המנהיגים והאחראים לא הושגו, וכי הדגל עובר מיד ליד, מוכתם בדם השהידים. זוהי מסר חזק לאויב הציוני ומאחוריו ארצות הברית ובעלות בריתה שחמאס מאוחדת בהחלטתה, איתנה בעקרונותיה ונחושה להמשיך בדרך ההתנגדות והג'יהאד על אף ההקרבות".
זה מהווה חלק חשוב בתגובה להתנקשות הנייה ובמנהיגים הפוליטיים האחרים של התנועה, בזמן שהכיבוש בונה על הצלחת הפעולות הללו להפוך לבעיה ארגונית בתוך התנועה, שעלולה להוביל לפיצולים ומחלוקות.
בחירת סינוואר, עם גישתו המאחדת בזירה הפלסטינית והערבית וברמת ציר ההתנגדות, מצביעה על כך שחמאס תעמיק מגמה זו בעתיד.
הדבר מוכיח שהתנועה, שעטפה את תהליך בחירת מחליף לשהיד הנייה במעטה סודיות כבד, חסינה בפני ניסיונות התקשורת ושירותי הביון לדעת מה מתרחש במסדרונות הפנימיים שלה וכיצד מתקבלות החלטותיה.
סופר: חדר העריכה
