יום שלישי 25 פברואר , 2025 07:08

נתניהו והשלב השני: עיכוב מכוון או פילוג פנימי?

מאז הפסקת האש ב-19 בינואר 2025, השלב השני של ההסכם נראה כמו אשליה במדבר הפוליטי הישראלי – נדחה ללא הגבלת זמן בתירוצים ביטחוניים ודיפלומטיים. בעוד שחמאס מציגה מחויבות להסכם, ישראל ממשיכה לשחק את משחקה הידוע: הצבת תנאים בלתי אפשריים, הפרת התחייבויות, וניצול המשא ומתן ככלי נוסף לחיזוק שליטתה.

ישראל והמשא ומתן: כלי לשליטה, לא לשלום

המשא ומתן היה מאז ומתמיד כלי אפקטיבי בידי ישראל – לא להשגת פתרון צודק, אלא להנצחת הכוח ולפירוק כל התנגדות אפקטיבית. גם בהסכם הפסקת האש, ישראל מציגה מחויבות כלפי חוץ, אך בשטח היא פועלת בכיוון ההפוך לחלוטין.

בישיבות הקבינט האחרונות, נתניהו לא דן כיצד ליישם את ההסכם, אלא כיצד להפילו מבלי לשאת באחריות. האסטרטגיה ברורה: עיכוב שלבי ההסכם, יצירת משברים מבוימים, והטלת האשמה על הפלסטינים. בכך, ישראל מנסה לכפות על הפלסטינים להיכנע לתכתיביה – או דרך הסלמה צבאית שתצדיק טבח נוסף, או באמצעות משא ומתן חסר תכלית שיכפה עליהם לחיות תחת כיבוש תמידי.

פיצול פנימי בממשלת ישראל

בתוך ישראל גוברות המחלוקות בנוגע לשלב השני של ההסכם. שר החוץ הודיע על המשך המשא ומתן, אך הקבינט לא הצליח להגיע להחלטה ברורה. בנוסף, המשלחת הישראלית שיצאה לקהיר קיבלה מנדט מוגבל, מה שמעיד על חוסר קונצנזוס בתוך הממשלה.

גם בקרב מערכת הביטחון יש מתחים: ראשי השב"כ והמוסד הוצאו מדיונים רגישים, דבר שמצביע על מחלוקות בין נתניהו לבין גורמי הביטחון בנוגע לאופן ניהול המשא ומתן.

נתניהו וטראמפ: ברית קולוניאלית חדשה

הנשיא האמריקני דונלד טראמפ, באיומיו להחריף את המערכה הצבאית, מחזק את ההנחה שהמדיניות האמריקנית ממשיכה לתמוך בעליונות הישראלית בכל מחיר. טראמפ לא מפעיל לחץ אמיתי על ישראל לסיים את המלחמה או להתחייב לשיקום הרצועה, ונתניהו מנצל זאת כהיתר דיפלומטי להמשך מדיניות הסחבת וההרס.

המטרה האמיתית: הנדוס מחדש של עזה

המשא ומתן אינו עוסק רק בחילופי שבויים, אלא בעתיד רצועת עזה כולה. ישראל פועלת למנוע כל פיתוח משמעותי בעזה, מעכבת הכנסת סיוע הומניטרי ואינה מאפשרת הכנסת מבנים זמניים למאות אלפי העקורים. כל אלו הם חלק מתוכנית אסטרטגית להותיר את עזה בלתי ראויה למגורים, כדי לעודד הגירה כפויה ולחסל כל אופציה לריבונות פלסטינית.

לאן פני הדברים?

שני תרחישים אפשריים:

  1. הצלחת המשא ומתן והמשך הפסקת האש – תרחיש הנתמך על ידי קטאר וארה"ב, שעשוי להוביל להארכת הרגיעה, אך לא בהכרח יבטיח פתרון ארוך טווח.
  2. כישלון המשא ומתן וחידוש הלחימה – תרחיש המועדף על חוגים קיצוניים בישראל, אשר דוחפים להסלמה חדשה שתאפשר הרחבת הפעילות הצבאית והעמקת השליטה הישראלית ברצועה.

בכל מקרה, האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית תמשיך לשלם את המחיר הכבד ביותר.

התנגדות או כניעה?

ישראל אינה מנהלת משא ומתן אלא קובעת עובדות בשטח. היא מעוניינת לשמר את הכיבוש תוך הצגתו כ"פתרון זמני". מנגד, ההתנגדות הפלסטינית ניצבת בפני דילמה קריטית: האם להמשיך במשא ומתן עם תכתיבים משפילים או לשוב לעימות צבאי?

למרות הכל, ההתנגדות נותרה יציבה. עבור הפלסטינים, זהו מאבק קיומי, לא רק צבאי או פוליטי. ההיסטוריה מוכיחה כי הזכויות הפלסטיניות לא יינתנו במשא ומתן שמתנהל תחת תנאי הכיבוש, אלא יושגו רק באמצעות עמידה איתנה והתנגדות פעילה.


סופר: אל-חנאדק




לוח שנה