יצירת תודעה וירטואלית במלחמה

הרשתות החברתיות והמדיה, או מה שמכונה העולם הווירטואלי, שרטטו קווים לתקופה חדשה של אינטראקציה בחברות האנושיות, אך לא כל אינטראקציה בהכרח חיובית, ולא תמיד ניתן לנצל את העולם הזה כהזדמנות המשולבת בהזדמנויות אחרות.

הרשתות החברתיות מהוות מרחב חופשי יחסית שבו יכול הפרט לבטא את עצמו, במיוחד באווירה של דיכוי ושלטון רודני. עם זאת, ניתן גם לראות את הפלטפורמות האלו כמקום נרחב למודיעין, איסוף מידע, חשיפת זהויות ובניית מפת יעדים שלא הייתה גלויה קודם לכן. בנוסף, הן מציעות במה לשלטון מדכא מסוג אחר, תוך מתן פורקן לפרטים ולחברות מדוכאות, מה שמקטין את חמתם על הרשויות המדכאות אך משאיר את המצב כפי שהוא ללא שינוי חיצוני.

הן גם חושפות את נטיות החברה ואת מגמותיה, וכמו כל כלי תקשורת, גם להן יש תפקיד מכריע מצד קובעי המדיניות ומעצבי דעת הקהל. מוקדם מדי לדעת את ההשלכות המסוכנות ביותר של רשתות אלו על תודעת הפרט והחברות, על הידע שנצבר ועל איכות הידע, או על הקשר שבין השיח המתחולל בהן לבין המציאות החיצונית.

מעבר לכך, רשתות חברתיות יוצרות מודעות וירטואלית המשפיעה על תפיסת המציאות ומשפיעה על ההתנהגות החברתית. תופעה זו עלולה להוביל להתנהגויות לא יציבות החורגות מיציבות חברתית.

כולנו עדים לאופן שבו צעירים מגויסים דרך הפלטפורמות האלה, כיצד הם מבזבזים זמן רב ביצירת תחושת הישג מזויפת או מתמודדים עם חוסר האונים בנוגע לסוגיות גורליות, כמו המלחמה בעזה. רבים חושבים שהם משיגים משהו על ידי לחימה וירטואלית בעוד שבמציאות, הקרב האמיתי מתרחש בשטח אחר לחלוטין, שבו נעשה שימוש מקסימלי בכל משאב במאבק האמיתי, בעוד שרובנו שקועים במלחמות מדומות בעולם וירטואלי הרחוק מהמציאות.

עם זאת, הרשתות החברתיות אינן רק שליליות. הן מילאו תפקיד חשוב, במיוחד לאחר המלחמה בעזה, בכך ששברו את המונופול של המדיה הרשמית של הממשלות המערביות. הן אפשרו לאנשים להבין את המציאות הפוליטית מעבר למסגרות המדינה הרשמיות, מה שחשף את דעת הקהל במערב לאמת. זה הוביל למחאות רחבות היקף, במיוחד באוניברסיטאות הגדולות, בתגובה לאירועים בעזה.

אנו מציעים ניתוח מעמיק של הזירה האינטראקטיבית במלחמת "מבול אל-אקצא", שבו תוכל להוריד את המחקר המלא הכולל התמקדות במגמות בקרב האליטות בעולם הערבי והאסלאמי מאז תחילת המלחמה, יחד עם מסקנות המחקר.

במבט על המצב בקרב האליטות בעולם הערבי והאסלאמי, על בסיס התגובות שלהן ברשתות החברתיות מאז תחילת "מבול אל-אקצא", ניתן לחלק את האליטות למספר מגמות:

1. אליטה מתונה – שקראה את המצב בעין ביקורתית ומקצועית, תוך הקפדה על אי יצירת פילוגים או יצירת פרובוקציות.
2. אליטה פסיבית– שלא הראתה עניין באירועים בעזה והמשיכה לעסוק בעניינים תרבותיים, ספרותיים ואחרים, מתוך חשש מסיכונים ביטחוניים או פגיעה במעמדה.
3. אליטות מעורבות מאוד– אך הן נחלקות לתת-קטגוריות:
   - כאלו שהעבירו ביקורת על המצב אך מנקודת מבט חיצונית ולא מקצועית.
   - כאלו שהשיבו לביקורת באופן אישי ולא ענייני.
   - כאלו שהתמודדו עם הוויכוחים בהצגת חזון אובייקטיבי ומדעי.
4. אליטה שלילית – שעוררה מחלוקות בשל הטיות אידיאולוגיות או תחושת חוסר אונים מול האירועים.
5. אליטה מכוונת ממשלתית – שפעלה להחליש את התמיכה בהתנגדות ולפגוע באחדות הדעה, בעידוד ממשלות דיכוי אלקטרוניות.

מודל עזה הוא הדוגמה הבולטת ביותר להשפעת המדיה והרשתות החברתיות על הלך הרוח הציבורי, ומדגיש את הפער שבין קרבות השדה הצבאי המוצלח של ההתנגדות לבין קרב התודעה בשטחיה.