סדרת הביטול בסוריה (2): גירוש המשפחות העלוויות

גירוש תושבי שכונת אל-סומריה בדמשק, שרובם ממשפחות עלוויות עניות, מהווה אחת מהתמונות הקשות ביותר של "מדיניות הביטול" שמבצעות קבוצות הקשורות לשלטון הסורי החדש או פועלים הנהנים מהגנה ממנו. מדובר לא בסכסוך נדל"ני או פרויקט תכנוני, אלא בתהליך עמוק יותר: מחיקת קיומה של שכבה חברתית שלמה מהעיר דמשק, באמצעות גירוש מבתיהם תחת סיסמאות מעורפלות אך בעלות תוכן עדתי מובהק – "אנחנו לא רוצים עלווים בינינו".

מנהל המרכז הסורי לזכויות האדם, ראמי עבד א-רחמן, מסר כי כוחות הביטחון ביצעו פשיטות בשכונת אל-סומריה, במהלכן גורשו תושבים מהעדה העלווית, בוצעו מעצרים, וגברים מהאזור אולצו לעזוב. פעולות אלו אינן מנותקות מהקו שמוביל כיום אחמד א-שרע, המבסס את מדיניותו על שימוש באלימות וכפייה לשם עיצוב מחדש של המפה הדמוגרפית בהתאם לאינטרסים של המשטר החדש – אינטרסים שמשרתים שכבות שלטוניות מצומצמות, תוך השגת יעד פוליטי עמוק יותר: לרוקן את הבירה מהגיוון העדתי שלה, ולהפוך את אזורי מגורי המיעוטים למתחמים מבודדים ומוכפים.

גירוש התושבים מאל-סומריה אינו חלק ממדיניות של הסדרה או הסדרת מבנים בלתי חוקיים, כפי שטענו גורמים רשמיים, אלא חלק ממדיניות רחבה שמובילה השלטון החדש, אשר מטרתה לצמצם את נוכחותם של מיעוטים מסוימים בדמשק. העלווים בשכונה מהווים מרכיב דמוגרפי מגובש, אשר עשוי להתפס על ידי השלטון החדש כגוף עצמאי או בעל השפעה מקומית שאינה תואמת את חזון המשטר. הגירוש מעביר מסר כפול: כל קבוצה שאינה נכנעת לשלטון – תודר; ובמקביל, יש לעודד כניעות מצד שאר המיעוטים, ולייצר מרחב חברתי ופוליטי כנוע ונשלט.

משמעות הדבר היא שמדובר באסטרטגיה שיטתית של ביטול ודיכוי עדתי – ולא במהלך תכנוני או ביטחוני. מדיניות זו תורמת להשפלת התושבים, מחלישה את נוכחותם החברתית והפוליטית, ומאפשרת לשלטון החדש שליטה ארוכת טווח על הרכב האוכלוסייה.

גירוש בכפייה

כ-1,400 משפחות עלוויות גורשו משכונת אל-סומריה שבפרברי דמשק, תוך מעורבות של יותר מ-600 אנשי ביטחון מהשירות הכללי הסורי. על פי הדיווח, חיים בשכונה כ-10,000 בני אדם, כאשר כמחציתם מחזיקים במסמכי בעלות חוקיים על בתיהם. המשטר החדש הפעיל לחץ כפול – פסיכולוגי ופיזי – באמצעות מתן אולטימטומים קצרים מאוד (48–72 שעות) לפינוי הבתים, איומים, פריצה לבתים, החרמת רכוש, כפייה על התושבים למסור את המפתחות, ואף תקיפות גופניות והשפלות כלפי נשים, מה שגרם לאווירת טרור מתמשכת. עורך הדין עלי בראכאת מסר: "נמשכת טיהור של 10,000 משפחות עלוויות – כדי להפוך את דמשק לבעל צביון עדתי אחד, כהכנה לחלוקתה של סוריה לארבע קנטונים: סוני, דרוזי, כורדי, ועלווי".

רוב התושבים עזבו את בתיהם בלית ברירה, מחשש לחייהם. חלקם מסרו כי לא הייתה להם שום אפשרות אחרת, בעוד אחרים, נטולי אמצעים כלכליים או פתרונות דיור חלופיים, נותרו לכודים בבתיהם. הפחד והלחץ הפסיכולוגי היו הכלים המרכזיים לגירוש – לא רצון חופשי ולא הסכמה – מה שמעיד על אופייה הכפוי של המדיניות הזו ועל יעדיה הארגוניים והפוליטיים כחלק ממדיניות הביטול.

השפעה על המיעוטים

גירוש המשפחות העלוויות משכונת אל-סומריה מותיר השפעה פסיכולוגית וחברתית קשה בקרב שאר המיעוטים בדמשק, במיוחד על העלווים, השיעים והדרוזים. פעולות אלו מהוות אזהרה ברורה לכל מי שגר באזורים דומים – כי קיומם תלוי בציות למשטר החדש, וכל הסתייגות או אי-השתלבות עלולה להוביל לפינוי כפוי.

הגירוש מעורר תחושת חרדה וחוסר אמון כלפי השלטון, ודוחף תושבים לחפש מקורות הגנה אחרים או לעזוב את בתיהם מבעוד מועד – מה שמחמיר את שבריריות המצב החברתי והדמוגרפי באזורים מעורבים, עד כדי כך ששכן חושש משכנו אם הוא משתייך לעדה שונה.

בנוסף, המדיניות הזו יוצרת שינוי דמוגרפי מכוון שמחליש את הנציגות החברתית והפוליטית של המיעוטים והופך אותם לפגיעים יותר להדרה. היא מחריפה את הקרעים הפנימיים ומגבירה מתחים עדתיים שעלולים להתלקח לעימותים פתוחים – דבר המאיים על היציבות ארוכת הטווח של דמשק וערים מעורבות אחרות. כך פועלת מדיניותו של א-שרע – לפירוק ולא לבנייה, בניגוד למה שהוא טוען – כשהיא מותירה אחריה מורשת של סכסוך בין בני אותו העם.