05:10 זמן קודס הכבושה
הזירה הלבנונית חווה מזה חודשים חזרה אינטנסיבית של התפקיד הסעודי, אך חזרה זו אינה נושאת עימה סממנים של סיוע או השקעות כפי שפורסם, אלא באה תחת תוכנית אמריקאית-סעודית משותפת וברורה להרחבת ההשפעה והשליטה על ההחלטה הריבונית. התיק הלבנוני, ובמיוחד סוגיית ההתנגדות ונשק חיזבאללה, כבר אינו מנוהל ישירות מוושינגטון, אלא הועבר בהדרגה לריאד, במסגרת חלוקת תפקידים: מימון, לחצים והסתה מצד סעודיה ומדינות מפרץ נוספות, ומצד שני – משא ומתן, איומים והגנה מצד ארצות הברית.
פגישת מוחמד בן סלמאן עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במפרץ הייתה תחנה משמעותית לשני הצדדים לביסוס הבנות אסטרטגיות חדשות באזור. עם חזרתו לבית הלבן, החיה טראמפ את רעיון חלוקת התפקידים בתיקים הלוהטים, במיוחד בלבנון, סוריה ועזה, והטיל את ניהול שלושתם על סעודיה, במסגרת: מימון וניהול סעודי תמורת הגמוניה פוליטית אמריקאית.
לפי ההדלפות, התחייב בן סלמאן לספק כיסוי כלכלי נרחב לכל הסדר פוליטי או ביטחוני שידרש בעת הזו, במיוחד בלבנון, בתמורה לתמיכת וושינגטון בתפקיד סעודי תקיף ומשפיע יותר על ההחלטות הפנימיות, כולל טיפול בסוגיית נשק חיזבאללה.
בכך הפכה סעודיה מתומכת חיצונית לשחקנית ישירה בעיצוב מבנה השלטון בלבנון, בעוד שוושינגטון נסוגה מהחזית וממשיכה להפעיל את ההכוונה ולהפיק רווחים.
הטלת ניהול התיק הלבנוני על סעודיה נובעת ממספר סיבות, המרכזית שבהן היא רצונה של וושינגטון לנהל סכסוכים מרחוק ולהפחית את עלות המעורבות הישירה בתיקים מורכבים כמו לבנון, במיוחד נוכח סדר עדיפויות פנימי וחיצוני אמריקאי דחוף יותר. סעודיה, בהיותה בעלת ברית מסורתית ומממנת, נחשבת לשותפה אידיאלית, שכן היא מחזיקה בכלי לחץ ובקשרים נרחבים בתוך המערכת הפוליטית הלבנונית, ויכולה להפעיל את השפעתה בתוך מוסדות המדינה ובקרב גורמים פוליטיים, בעיקר אלו המזוהים עם וושינגטון.
וושינגטון שואפת למנף את תפקידה של סעודיה כדי לרסן את השפעת חיזבאללה ולדחוף לעבר שינוי מאזן הכוחות הפנימי – מה שיחליש את "התנועות הנתמכות בידי איראן באזור", לטענתם. עבור ריאד, מדובר בהזדמנות לשקם את השפעתה שדעכה בלבנון בשנים האחרונות, ולבסס את עצמה כשחקנית פוליטית אזורית, לא רק כמממנת.
בהקשר זה בולטת עמדתו של נשיא לבנון, ג'וזף עאון, שלא היסס להחמיא לסיוע הסעודי ודיבר על "ריכוז הנשק בידי המדינה" כעמדה קבועה, בהתאמה מלאה לחזון הסעודי-אמריקאי המשותף.
ההילול הפומבי של סעודיה בעת הזו, במקביל לקיום ישיבות ממשלה שידונו ב"נשק ההתנגדות" ולחצים בינלאומיים על ביירות, מצביעים על כך שנשיאות הרפובליקה מתקרבת לציר וושינגטון–ריאד, מה שפותח פתח להתערבויות חיצוניות מובהקות יותר בענייניה הריבוניים של לבנון.
סעודיה אינה מסתפקת בצמצום השפעתו של חיזבאללה. מטרתה היא עיצוב מחדש של הזירה הפוליטית הלבנונית בהתאם לחזונה האזורי החדש, המבוסס על החלשת כל מוקדי הכוח שאינם חלק מהציר האמריקאי-ישראלי-מפרצי.
מהלך זה כולל:
-דחיפה לריכוז הנשק בידי המדינה (לפי תפיסתה של סעודיה: מדינה חלשה וכפופה).
-הקמת ממשלות "נייטרליות" שמדללות בפועל את ההתנגדות.
-עיצוב מחדש של המרחב התקשורתי והדתי לטובת שיח הנרמול והמתינות המבויתת.
הטלת ניהול התיק הלבנוני על סעודיה טומנת בחובה סכנות חמורות, ובראשן פגיעה ישירה בריבונות הלבנונית – שכן מוטלות עליה מגמות פוליטיות שאינן משקפות את האיזונים הפנימיים, אלא מגובשות בחדרי החלטות חיצוניים תחת מטרייה אמריקאית. מהלך זה משחזר מודלים של אפוטרופסות אזורית שגבו מלבנון מחיר כבד בעבר, והופך את הדיון הלאומי על עתיד המדינה ונשק ההתנגדות להחלטה זרה, במימון מפרצי ובהכוונה אמריקאית.
החמור הוא שהתהליך מתרחש בגיבוי אמריקאי ישיר ובתמיכה מצד גורמים לבנוניים הרואים בכסף הסעודי הזדמנות להצלה כלכלית – גם במחיר של הרס היציבות הפוליטית ופגיעה ברכיבי הכוח הלאומיים. יש אף קולות בימין הלבנוני הקיצוני המתפארים בבריתם עם סעודיה וארה"ב ובנכונותם לעמוד לצידן.
כך, מצטיירת מפת לבנון מחדש בהתאם לציפיות הסעודיות ובהתאמה למסלולה הנוכחי.
התלות באפוטרופסות סעודית – שנהנית כעת מהסכמה רשמית לבנונית – אינה מביאה עימה יציבות אמיתית, כפי שמנסים לטעון. הניסיון הלבנוני הארוך עם אפוטרופסות אזורית ובינלאומית מוכיח שכל ניהול חיצוני, גם אם מלווה בתמיכה כספית או דיפלומטית, מחליש את העצמאות בהחלטות הפנימיות ופוגע ביכולתה של המדינה להגן על האינטרסים שלה.
ההשלמה, המפורשת או המשתמעת, עם מודל זה אינה מביאה עימה הצלה – אלא מחזירה את לבנון לנקודת סיכון חמורה של בינאום, שבה ההחלטות מתקבלות מבחוץ לפי האינטרסים של בעלי הכוח, ולא בהתאם לצרכיהם של הלבנונים. מי שסבור שזה יביא ליציבות – טועה או מובל שולל. האמת היא שלבנון, אם תישלל ממנה רצונה החופשי, תופשט מכלי ההגנה שלה מול איומים ממשיים מישראל, ארה"ב וארגונים קיצוניים בגבולה המזרחי ובפנים הארץ.
סופר: אל חנאדק
